תרבות

קולות הנמל של חיפה: העיר ששומעת את הים

הבית תלוי על מדרון במרכז הכרמל, במקום שבו הרחוב מתעקל קלות כאילו הוא עצמו מתלבט אם להמשיך או לעצור. אין כאן תצפית. אין מרפסת

אבנר, 91, עו״ד־פרקליט חיפאי לשעבר, מסביר: את מה ששכח אנחנו עוד לא למדנו

חיפה היא האהובה שלי. לא אישה, לא רעיה, עיר. היא שוכבת על המפרץ כמו גוף גדול ועייף, הגב שלה ירוק, הבטן שלה חלודה, הים

היום זה קורה, יריד הפטריות של שוק תלפיות חוזר ובגדול

היום, חמישי, בשעה 11:00, שוק תלפיות ייפתח ליום אחד שנושם יער. “בשביל הטעם” – יריד הפטריות הגדול של חיפה – יכניס לחצרות האבן של

כ.שבת 16:08י שבת 17:15

הכרובית שנשמה בשוק הוואדי: חיפה מתעוררת על זוג אחד שגדול ממנה

רבקה יוצאת מרמב״ם, אבל בית החולים לא משחרר אותה. הוא מתארך אחריה כמו צל של לווייתן. המסדרון לא מסתיים, הוא פשוט נהיה דק יותר,

כ.שבת 16:17 י. שבת 17:22

בחיפה כמו באברהם, אחרי הכאב בא הגילוי: שבת של אור מתוך הערפל

בוקר נובמבר על הכרמל. ערפל חיוור יורד על המפרץ, נוגע בגגות חיפה כמו יד שבודקת אם הלב עדיין פועם. העיר שקטה, כמעט מתנצלת. בין

כ.שבת 17:26 י.שבת 18:33

נֹחַ הָאַחֲרוֹן – העיר, המבול והאיש שבונה תיבה בחיפה של אחרי המלחמות

פרשת נח, תשפ״ו־2025 חיפה מתעוררת אל בוקר גשם סמיך, כזה שמוריד צבעים מהקירות.בין המפרץ להר נושבת רוח מלוחה, והרכבת דוהרת צפונה כאילו היא מנסה

כ.שבת 17:34 י.שבת 18:41

השבת של סלינה – מהמג"ב של ירושלים לשבת בחיפה

יום שישי בצהריים.השמש לא סתם דוקרת – היא פוצעת את האספלט, שורפת את קצות האוויר מעל שדרות ההגנה. הזיעה נדבקת לעור כמו שכפ״ץ שקוף,

מאה שנה של אש בונה: חיפה 1925-2025,מן הסוכה למגדל, מן הבוץ אל הברזל

לא הייתה זו עיר. חיפה של 1925 הייתה התקף אפילפטי של חלום עברי. מפץ גולמי של חומרי נפץ מוסריים. בתי אבן נטועים בדם, מדרכות

חיפה חוגגת סוכות: שבט צופים חדש, טיילת נגישה, פסטיבלים סוחפים, קמפינג משפחתי, כרמלית מחודשת – ותקווה אחת בלב

זה קורה בבת אחת ושוב מוכיח למה חיפה היא לא עוד עיר, אלא מרחב חי של זהות.שכונה שנושמת, טיילת שמתחדשת, פסטיבל שמאיר, רכבת שיורדת

היינו שם – ונחזור להיות: כיפור 2025

אחים ואחיות,אני לא בא אליכם בשם אלוהים,לא בשם תנועה, לא בשם שופט עליון ולא בשם שר בממשלה.אני בא בשם הרעד שבקצה הבטן,בשם הנשימה שנחנקת

האבן והאש: ביירות של כיפור 1973

האבן משנה צבע כשהשמש שוקעת על ואדי אבו ג’מיל. זהו רגע דק, כמעט לא קיים, שבו האפור של היום מתחפש לארגמן עמוק של פרידה.

חיפה חוגגת "סוכות מהסרטים": תרבות, אמנות וקהילה על המפה

בין האירועים: פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה–41, פסטיבל "בית גלים", "סוכת ראש העיר" בגן האם, "לילה בהאי" מרהיב בגנים הבהאיים, יריד אספנות, פסטיבל פופ־ארט באצטדיון

כ.שבת 18:01 י.שבת 19:07

בין ההר לים, בין קידוש לטיילת – שבת שובה של נועה

הלילה נקרע כמו מסך עבה שלא רוצה להיפתח. אני יוצאת מהבסיס שעל קו החוף, בין עתלית לדור, מלח דבוק לי לעור הפנים, עיניים עוד

האבטיח האחרון של השנה: שיעור על עם ישראל מתוך מונית חיפאית

בשוק תלפיות, יום שישי בצהריים. ריח דגים טריים עולה מן הדוכנים, נכרך בחלות מתוקות ובחמימות של ירקות שנערמים בארגזים. שפות מתנגשות זו בזו –

כ.שבת 18:29 י.שבת 19:36

כי תצא למלחמה – ותבין: השבת היא הנשק היחיד שאין לאויב תשובה אלי

השמש החיפאית לא יורדת – היא נמרחת. כתום כבד זולג על המפרץ כמו צבע שמישהו שפך מתוך דלי חלוד, מתערבב עם זהב חיוור ועם

כ.שבת 18:38 י.שבת 19:45

השבת שבה הדגים דיברו, החלה נשפטה והלב שמר שערים

יום שישי בבוקר. אני יורד לרחוב סירקין. השוק של תלפיות כבר בוער. אני שומע את הרוכלים עוד לפני שאני רואה אותם – צעקות שמכסות

כ.שבת18:47 י.שבת 19:54

בגין, הכלב החיפאי: זנב שמבין יותר מרובנו

אני בגין. ארבע רגליים שמקדימות את מחשבותיי, אוזניים שמתרוממות רגע לפני שידית הדלת נלחצת, ואף שמריח לא רק מי מתקרב אלא גם איך לבו

כ.שבת18:55 י.שבת 20:33

172 מדרגות לשבת אחת – מרדכי, הכלבים, והמרפסת שמביטה לים

השמש של אוגוסט יושבת על הכרמל כמו מכסה של סיר נחושת עתיק. היא לוחצת על העיר מלמעלה, לא שואלת אף אחד אם נעים לו.

כ.שבת:19:02 י.שבת:20:11

ואתחנן – אבל לא רק לעצמי: שבת אחת בכרמל עם אבנר וכל המשפחה

רוח צפונית־מערבית נושבת בדיוק בזווית שגורמת לדגלון שעל מגדל ההצלה לרפרף כמו מחשבה שאינה בטוחה בעצמה.אבנר כבר במים. לא שוחה, לא גולש — רק

מהחורבן לראש הכרמל – חיפה והגליל כסיפור ההמשך של ירושלים

הכתבה שלפניכם מבקשת להלך על הציר שבין חורבן ירושלים בימי קדם לבין נדידת הפליטים היהודים אל הגליל, ולבחון כיצד תהליך עתיק זה מהדהד גם

כ.שבת 19:08 י.שבת 20:18

המפתח שנפל: פרשת דברים ברחוב הגליל

השמש טיפסה בזהירות מעל הכרמל, כמו מי שנזהר לא לדרוך על פצע פתוח.ברחוב הגליל עוד אפשר היה להריח את הרטיבות של ההשקיה הלילית. חרדל,

כ.שבת 19:07 י.שבת 20:20

הוא על הספסל.כבר שנה – כתבה מיוחד לשבת

ערן לא יושב.הוא שוכב.רגל אחת למטה, השנייה כפופה, גב מקומר על גב של עץ.התיק לידו נראה כמו שריד ממלחמה לא רשמית.עליו מונח ספר תהילים

כ.שבת 19:02 י.שבת 20:15

הכף של מרים: כתבת השבת מהכרמל הצרפתי

כל יום שישי, קצת אחרי שבע וחצי בבוקר, עולה יחיאל אסולין בכבדות שקטה מהרחוב שלו – אדמונד פלג – אל ראש הגבעה, לסטלה מאריס.זה

כ.שבת 18:57 י.שבת 20:09

וְחַי בָּהֶם – כשגדעון בחר בשבת, למרות הכול

ברחוב רחל שבכרמליה, כשהעיר עדיין עוטפת את עצמה בפיג’מת ערפל, תריס מתרומם בחריקה איטית.ריח של לחם אפוי נמס לתוך אדי החלב הקרים.חתול חוצה את

כ.שבת:18:48 - 19:56

קו דקיק של שבת

כתבת שבת בהשראת פרשת “שמיני” | מאת “כרמליסט” ביום חמישי בלילה, קצת אחרי שהכביסה האחרונה התקפלה והרוח עלתה על אדן החלון, רונית שמעה רעם.

פסח ראשון בארץ

מהמדרגות של החמור לשולחן הסדר: המסע של יבגני וקטיה אל לב חיפה

פסח ראשון בארץ של יבגני וקטיה – סיפור חיים שנארג בתוך סמטאות חיפה, שוק תלפיות, פרשת השבוע, והבנה אחת עמוקה על שייכות, חירות ואהבה

כתבת חג מיוחדת לפסח

חירות 2025: בין טילים למצות, בין חטופים לתקווה – ובין מצרים של אז למצרים של עכשיו

בערב הזה, כשנשב סביב שולחן הפסח, נברך על המצה ונשאל את השאלות הקדושות שכבר אלפי שנים נשאלות באותו טון של געגוע לחירות — נביט

המיקומים בפנים

שומרים על המסורת ועל ניקיון העיר: למעלה ממאה חביות לשריפת חמץ יוצבו ברחבי חיפה

החביות ימוקמו במיקומים מרכזיים ונגישים ברחבי העיר, בכלל השכונות: הדר, נווה שאנן, מערב חיפה, רמות, אחוזה, כרמל וקריית חיים ותיאספנה עד לשעה 12:00 בצהריים

ויקרא – שבת אחת בין כרמל ללב

בין עלי הגשם האחרונים של מרץ לפריחת הברוש במורדות הכרמל, אני פוסע לאט מרמות רמז לכיוון נווה שאנן. חיפה נושמת אחרת בשישי בצהריים –

בין שוק תלפיות למשכן הלב – סיפור חיפאי לשבת של “ויקהל”

בוקר חיפאי אמיתי.הגשם הקל שוב חזר, כאילו הכרמל עצמו החליט להזכיר לנו: עוד לא אביב, עוד יש זמן להתכנס פנימה. אני עומד לי בשוק