קו דקיק של שבת

כתבת שבת בהשראת פרשת “שמיני” | מאת “כרמליסט”

ביום חמישי בלילה, קצת אחרי שהכביסה האחרונה התקפלה והרוח עלתה על אדן החלון, רונית שמעה רעם. לא מהשמיים – מהלב. זה התחיל בחריקת שער, אחר כך צעד על מדרגה, ואז שתיקה. היא לא פתחה עדיין את הדלת. כי יש צלילים שרק אמהות שומעות. ובכל שישי, לקראת שבת, רונית לומדת מחדש מה זו תקווה: לדעת שמשהו יקרה – גם אם הוא עדיין לא קרה.

רונית, תושבת נווה שאנן, אמא לשלושה, מתוכם אחד במדים. היא לא מופיעה באולפנים, לא מפגינה בכיכרות. אבל בכל שישי בצהריים, כשהעיר חיפה עוטפת את עצמה בריחות בצל מטוגן ושירים ממרפסות, היא מחזיקה את הקו הדק שבין המטבח ובין הדלת. בין טיגון קציצות לצל של אפוד. בין שולחן ערוך לכיסא ריק מדי.

השבוע הזה, העיר דיברה אליה. לא בלחישות – בקול. במרכז הכרמל, מול האור העירוני והמצלמות, עמדה אם שכולה והגישה לראש העיר את “סיכת הגיבורים” לזכר בנה, סמל תומר קרן ז”ל. רונית ראתה את זה בחדשות, ובכתה. לא כי הכירה את תומר. אלא כי כל אם לבן בצבא נושאת בתוכה את כל השמות. כל תדר של כאב שנאמר בלחש – עובר דרכה כמו גל.

ואז, באותו לילה ממש, דפק שליח פיצה דלת אחת מוקדם מדי, ובלשים פשטו על דלת אחרת. פשיטה משטרתית בלב נווה שאנן. עשרה קילוגרם סמים. מאות אלפי שקלים. והיא שומעת – ומדמיינת. אולי אחד מהם שיחק פעם עם מיכאל בכדורגל בגינה. אולי למדו יחד ביסודי. אולי רק סנטימטר אחד – בין מה שבפנים למה שיצא – עשה את ההבדל. וזה מזכיר לה את הפסוק מפרשת השבוע.

“וכל השרץ השורץ על הארץ – שקץ הוא, לא יאכל” (ויקרא י”א).
במבט ראשון – חוק טהרה. אבל ה”בן איש חי” מגלה בו עדינות נדירה:
תולעת שבתוך פרי מותרת. אך אם יצאה החוצה – אפילו בסנטימטר – נאסרה.
ההבדל לא בגוף – אלא במקום.
מה שנמצא בתוך – שמור.
מה שיצא – כבר לא אותו דבר.
כך גם אנחנו: לפעמים כל ההבדל הוא סנטימטר.
של בחירה. של זהות. של נשמה.

ביום שלישי בצהריים, בזמן שהאור במטבח שלה נשבר על השיש כמו זכרון, הקריין דיווח על עוד חיפאי – פרופ’ חוסאם חאיק – שזכה בפרס מדעי בינלאומי. היא לא הבינה הכל. לא את הננוטכנולוגיה, ולא את החידושים. אבל היא ראתה את החיוך. והיא ראתה את מיכאל.
כי מה זה פרס, אם לא הוכחה שלא נשברת?
מה זו תעודה, אם לא סימן שנשארת בפנים – למרות הכל?

ובערב, רחוב אחר – שמחה אחרת.
מכבי “אלדד” נווה שאנן, קבוצה מקומית קטנה, חגגה עלייה לליגה א’.
נערים עם נעליים מוכתמות בוץ ומבט נוצץ של חלום.
והיא רואה את השמחה, וחושבת:
גם אנחנו, האמהות, אין לנו גביעים.
אבל אם הילדים שלנו חוזרים הביתה בשלום – זה הניצחון.

והיא חיכתה. לא פתחה סירים, לא הדליקה נרות, לא ערבבה שוב את הרוטב. רק ישבה, והקשיבה לשקט.
וכשהוא הגיע – מיכאל – עם חיוך עייף וכתם של חול על המכנסיים –
היא לא שאלה כלום.
רק אמרה: “ברוך הבא, שבת שלי.”

סעודת שבת – פרשת שמיני: בין פנים לחוץ, בין גוף לרוח

דג פתיחה: פילה מושט ברוטב חמוץ־מתוק ונענע

כמו נשמה שחוזרת הביתה ומבקשת סליחה – ונענית ברוך

רכיבים:
• 4 פילה מושט
• 2 כפות רסק עגבניות
• כף דבש
• 2 כפות חומץ תפוחים
• 3 שיני שום
• חופן נענע
• מלח, פלפל, פפריקה

הכנה:
מטגנים שום עם תבלינים, מוסיפים רסק, דבש, חומץ.
שופכים על הדג ומבשלים 15 דקות על אש קטנה.
מפזרים נענע טרייה מעל.

הגשה: עם אורז לבן. כמו פתיחה של לב.

עיקרית: קציצות בקר עם קינמון ברוטב עגבניות

כמו המשכן ביום השמיני – מעשה פשוט שהופך קדוש

רכיבים:
• 500 גרם בשר בקר טחון
• ביצה
• בצל
• חופן פטרוזיליה
• מלח, פלפל, קמצוץ קינמון
• רוטב עגבניות

הכנה:
מערבבים הכל, יוצרים קציצות, צורבים ואז מבשלים ברוטב כשעה.

טיפ: הוסיפו פלח לימון ל־10 הדקות האחרונות – לאיזון של חסד.

קינוח: עוגת שוקולד עם שבבי מלח גס

כדי לזכור – שגם המתיקות צריכה גבול

רכיבים:
• 100 גרם שוקולד מריר
• ½ כוס שמן
• 2 ביצים
• ½ כוס סוכר
• ½ כוס קמח
• קמצוץ מלח גס

הכנה:
ממיסים שוקולד, מוסיפים שאר המרכיבים.
אופים 20 דקות בתבנית אישית.
מפזרים מלח גס מיד כשהעוגה יוצאת מהתנור.

הטעם: איזון עדין. כמו שבת.

⸻

ובין קציצה לנענע, בין שוקולד למלח – רונית מרימה את עיניה מהשולחן ורואה לא רק את מיכאל, אלא את חיפה כולה.
את העיר הזאת, שמכילה בליל של כל העולמות: סטודנטים, מורים, רבנים, מדענים, פועלים, שוטרים, חיילים.
עיר שמדי פעם נשברת – אבל תמיד בונה את עצמה מחדש.

היא נושמת עמוק ואומרת:

“שבת שלום, חיפה שלי.
שבת של אחדות, לא אחידות.
שבת של רוך, בתוך הסערה.
שבת שבה כל אחד מאיתנו חוזר – אם לא לגוף, אז לפחות לרוח.
שנזהה את הסנטימטר הקטן שבו נפלנו – ונמצא גם את זה שבו קמנו.
ושנדע: שבת היא לא רק קו סיום. היא קו התחלה.
קו דק – שמפריד בין מה שמחוץ לנו, למה שנשאר בתוכנו.
ואם נלך בו ביחד – אולי נצליח להיות שוב עם אחד. בקהילה אחת. בעיר אחת.
ובעיקר – בלב אחד.”