שבת של ניסים קטנים: כשהמשכן קם – והלב כמעט קם איתו – כניסת שבת 18:27 יציאת שבת 19:35

כשהידיים כבדות – והלב רוצה להקים משהו

השבוע, משהו באוויר של חיפה השתנה.
רוח מערבית עם ניחוח של קיץ מוקדם התגנבה דרך הבלקון שלי בהדר, כאילו הכרמל לוחש: “קדימה, הגיע הזמן לחזור לחיים”.
אבל החיים – מתמהמהים.

אני, שלום, בן 70, שראה את חיפה נבנית שכונה אחרי שכונה, עם שפם שהיה פעם סמל סטטוס – מנסה להקים את השבת שלי.
לא עם טרקטור, לא עם כוחות מיוחדים.
עם סיר דגים, שולחן ערוך ותקווה שאולי מישהו יבוא.

⸻

פרשת פקודי – כשמשה רק נוגע, והמשכן נעמד לבד

פרשת השבוע – פקודי – עוסקת בהקמת המשכן.
אבל הנה הפאנץ’: אף אחד לא הצליח להקים אותו. אפילו לא משה.
הקרשים היו כבדים, הידיים רעדו, והלב קצת התייאש.

עד שאמר לו הקב”ה:
“תיגע. תתחיל. אני כבר אגמור.”

וכך כותב רבי שלמה אפרים מלונטשיץ ה”כלי יקר”:

“האדם נדרש להתחיל – גם אם קצרה ידו להשלימו. והקב”ה גומר על ידו.”

משה רק פעל בידיים.
והמשכן? “הוקם מאליו.”

ואם זה עבד למשה – אולי גם אני אצליח להקים שבת.
גם אם הנכדים עסוקים, וגם אם הלב קצת בודד.

⸻

חיפה מתבשלת: סיר הדגים שלי – והקיץ שעולה מהאש

דג מרוקאי בניחוח כרמל
• מושט או אמנון, שטופים באמונה
• שום, כוסברה, פפריקה חריפה – כי לשבת יש טעם
• פלפלים שאומרים “אני פה!”
• מים עד שהלב נרגע

מטגנים, מוסיפים תבלינים, מבשלים על אש נמוכה.
כי גם געגוע צריך זמן להתבשל.

צלי בקר עם נשמה
• כתף בקר, בצל קצוץ, שום גס
• תפוחי אדמה שמחכים לחיבוק
• פפריקה, קינמון, מלח
מטגנים, סוגרים, מבשלים לאט – כמו סיפור אהבה ישן.

עוגת סולת של פעם
• סולת, קוקוס, יוגורט, סוכר
• סירופ לימון ומי ורדים
עוגה שמזכירה נשיקה של סבתא עם סינר פרחוני.

⸻

ומה קורה בחוץ? כשהכותרות צורחות – והשולחן שותק
• הקרבות בעזה מתחדשים
• הפגנות סוערות ברחובות על מערכת המשפט
• בן גביר חוזר – והסערה הפוליטית לא נרגעת
• טילים מהחות’ים בתימן
• משא ומתן מתיש על החטופים שעדיין לא חזרו

ואני שואל את עצמי: אם המשכן קם – אולי גם הלב שלנו יכול לקום מחדש?

⸻

מילים אחרונות לשבת: תבואו. פשוט תבואו.

השולחן שלי מוכן.
הכיסא של יואב, הנכד, עדיין עומד במקום.
המפית שלו מקופלת.
אולי השבוע הוא יבוא.
ואם לא? אני אשאיר את האור דולק.

אז הנה הבקשה שלי לשבת הזו:
תעצרו רגע.
תבקרו את סבא.
תתקשרו לסבתא.
תשאלו את השכן בן ה-80 אם בא לו לבוא לדג.

כי כמו המשכן במדבר – יש לבבות שלא יקומו לבד.
הם מחכים שתיגעו.
ואז, אולי, הם יקומו מאליהם.

⸻

שבת שלום מחיפה,
שלום – שעדיין מאמין בנסים קטנים, ובכפית חומוס שיכולה לשבור שתיקה.
כי בכל זאת – תָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.