תרבות יהודית

ערב יום הזיכרון:חיפה עוצרת וזוכרת את מי שאינם

ערב יום הזכרון 2026 מַה זֶּה זִכָּרוֹן? זה תהליך שבו חוויה נכנסת דרך החושים, מיתרגמת לדפוס פעילות של תאי עצב במוח, והקשרים ביניהם מתחזקים

מיחוד

ערב יום השואה בחיפה: השפעת טראומת השואה על עיצוב העיר חיפה לדורותיה

ערב יום השואה חל הערב, מדובר בערב מורכב בעיר שהיא בירת שורדי השואה של העולם חיפה עוד משורשיה שימשה כשער כניסה גאוגרפי, ביולוגי וחברתי

פסח 2026: פסח מצה מרור וממ"ד

פסח 2026 בחיפה מגיע השנה עם מלח על השפתיים ועם ברזל באוויר. העיר כולה נראית כאילו היא מחזיקה את הנשימה חצי סנטימטר לפני השחרור.

מיוחד לשבת

חיפה מתכנסת ערב שבת: עיר, ים והר מחזיקה מרחב אזרחי משותף בתקופה משתנה

ערב שבת יורד על חיפה והעיר לא נרגעת היא מתכנסת. כמו אזור שמכיר שגרה מתוחה ומבין שהשקט הוא לא הפסקה אלא עטיפה. הרחובות עובדים

מיוחד לשבת

ויגש אל הרצף: חיפה בין פרשת השבוע למפת הכוח של המזרח התיכון

ויגש איננו פועל לשון אלא תנועה של גוף בתוך מערכת. רגע שבו אדם מבין שהמרחב נסגר סביבו לא כאיום אלא כהגדרה. יהודה אינו מדבר

חיפה, "וישב יעקב" והיום שבו הקיסר עיגן כאן בלי לשים לב את דרך המשי החדשה

אני זוכר קודם את הקיסר. אחר כך את החבל. אחר כך את הפסוק. הכול התערבב ליום אחד, כזה שאתה מריח אותו גם אחרי עשרות

אבנר, 91, עו״ד־פרקליט חיפאי לשעבר, מסביר: את מה ששכח אנחנו עוד לא למדנו

חיפה היא האהובה שלי. לא אישה, לא רעיה, עיר. היא שוכבת על המפרץ כמו גוף גדול ועייף, הגב שלה ירוק, הבטן שלה חלודה, הים

היום זה קורה, יריד הפטריות של שוק תלפיות חוזר ובגדול

היום, חמישי, בשעה 11:00, שוק תלפיות ייפתח ליום אחד שנושם יער. “בשביל הטעם” – יריד הפטריות הגדול של חיפה – יכניס לחצרות האבן של

כ.שבת 16:08י שבת 17:15

הכרובית שנשמה בשוק הוואדי: חיפה מתעוררת על זוג אחד שגדול ממנה

רבקה יוצאת מרמב״ם, אבל בית החולים לא משחרר אותה. הוא מתארך אחריה כמו צל של לווייתן. המסדרון לא מסתיים, הוא פשוט נהיה דק יותר,

כ.שבת 16:17 י. שבת 17:22

בחיפה כמו באברהם, אחרי הכאב בא הגילוי: שבת של אור מתוך הערפל

בוקר נובמבר על הכרמל. ערפל חיוור יורד על המפרץ, נוגע בגגות חיפה כמו יד שבודקת אם הלב עדיין פועם. העיר שקטה, כמעט מתנצלת. בין

כ.שבת 17:26 י.שבת 18:33

נֹחַ הָאַחֲרוֹן – העיר, המבול והאיש שבונה תיבה בחיפה של אחרי המלחמות

פרשת נח, תשפ״ו־2025 חיפה מתעוררת אל בוקר גשם סמיך, כזה שמוריד צבעים מהקירות.בין המפרץ להר נושבת רוח מלוחה, והרכבת דוהרת צפונה כאילו היא מנסה

כ.שבת 17:34 י.שבת 18:41

השבת של סלינה – מהמג"ב של ירושלים לשבת בחיפה

יום שישי בצהריים.השמש לא סתם דוקרת – היא פוצעת את האספלט, שורפת את קצות האוויר מעל שדרות ההגנה. הזיעה נדבקת לעור כמו שכפ״ץ שקוף,

מאה שנה של אש בונה: חיפה 1925-2025,מן הסוכה למגדל, מן הבוץ אל הברזל

לא הייתה זו עיר. חיפה של 1925 הייתה התקף אפילפטי של חלום עברי. מפץ גולמי של חומרי נפץ מוסריים. בתי אבן נטועים בדם, מדרכות

היינו שם – ונחזור להיות: כיפור 2025

אחים ואחיות,אני לא בא אליכם בשם אלוהים,לא בשם תנועה, לא בשם שופט עליון ולא בשם שר בממשלה.אני בא בשם הרעד שבקצה הבטן,בשם הנשימה שנחנקת

האבן והאש: ביירות של כיפור 1973

האבן משנה צבע כשהשמש שוקעת על ואדי אבו ג’מיל. זהו רגע דק, כמעט לא קיים, שבו האפור של היום מתחפש לארגמן עמוק של פרידה.

כ.שבת 18:01 י.שבת 19:07

בין ההר לים, בין קידוש לטיילת – שבת שובה של נועה

הלילה נקרע כמו מסך עבה שלא רוצה להיפתח. אני יוצאת מהבסיס שעל קו החוף, בין עתלית לדור, מלח דבוק לי לעור הפנים, עיניים עוד

האבטיח האחרון של השנה: שיעור על עם ישראל מתוך מונית חיפאית

בשוק תלפיות, יום שישי בצהריים. ריח דגים טריים עולה מן הדוכנים, נכרך בחלות מתוקות ובחמימות של ירקות שנערמים בארגזים. שפות מתנגשות זו בזו –

כ.שבת:18:20 י.שבת 19:26

אביבה צוחקת, והעיר עונה: שבת אחת בין נווה שאנן לשפרינצק

אני יושבת עם מרים בקפה ברחוב הגליל, נובו – הכלב שלה מתפתל מתחת לשולחן ומנסה לגנוב בורקס. השמש עוד מטפסת, ואני צוחקת. אומרים לי

כ.שבת 18:29 י.שבת 19:36

כי תצא למלחמה – ותבין: השבת היא הנשק היחיד שאין לאויב תשובה אלי

השמש החיפאית לא יורדת – היא נמרחת. כתום כבד זולג על המפרץ כמו צבע שמישהו שפך מתוך דלי חלוד, מתערבב עם זהב חיוור ועם

כ.שבת 18:38 י.שבת 19:45

השבת שבה הדגים דיברו, החלה נשפטה והלב שמר שערים

יום שישי בבוקר. אני יורד לרחוב סירקין. השוק של תלפיות כבר בוער. אני שומע את הרוכלים עוד לפני שאני רואה אותם – צעקות שמכסות

כ.שבת18:47 י.שבת 19:54

בגין, הכלב החיפאי: זנב שמבין יותר מרובנו

אני בגין. ארבע רגליים שמקדימות את מחשבותיי, אוזניים שמתרוממות רגע לפני שידית הדלת נלחצת, ואף שמריח לא רק מי מתקרב אלא גם איך לבו

כ.שבת18:55 י.שבת 20:33

172 מדרגות לשבת אחת – מרדכי, הכלבים, והמרפסת שמביטה לים

השמש של אוגוסט יושבת על הכרמל כמו מכסה של סיר נחושת עתיק. היא לוחצת על העיר מלמעלה, לא שואלת אף אחד אם נעים לו.

מהחורבן לראש הכרמל – חיפה והגליל כסיפור ההמשך של ירושלים

הכתבה שלפניכם מבקשת להלך על הציר שבין חורבן ירושלים בימי קדם לבין נדידת הפליטים היהודים אל הגליל, ולבחון כיצד תהליך עתיק זה מהדהד גם

כ.שבת 19:08 י.שבת 20:18

המפתח שנפל: פרשת דברים ברחוב הגליל

השמש טיפסה בזהירות מעל הכרמל, כמו מי שנזהר לא לדרוך על פצע פתוח.ברחוב הגליל עוד אפשר היה להריח את הרטיבות של ההשקיה הלילית. חרדל,

שבת של מסע, מילים ודממה: משפחת לוי חוזרת לחיים בחיפה

כמו חבל ניילון שמתגלגל בין הסמטאות: מסע של אבא שחזר הם ירדו מהרכבת במרכז השמונה כמו שנופלים לתוך זיכרון שהיה קבור מתחת לאבק של

כ.שבת 19:17 י.שבת 20:29

הברית שעל ההר: דרוזים ויהודים מחיפה ועד דלִיַאת אל־כַּרְמֶל, כשפנחס עוד קם בתוכנו

ביום שישי ההר לובש אור של סליחה. דלית אל־כַּרְמֶל נפתחת לאט, כמו שפתיים אחרי שתיקה ארוכה. הרוח יורדת מהכרמל עם טעם של עלי זעתר

מיוחד לשבת

הבאר שלא נסגרה: סבתא אסתר, שוק תלפיות ופרשת חוקת

המים נגמרו דווקא ביום הכי חם ביוני. והשוק – כבר לא מה שהיה פעם.פעם – רק דגים, פירות, קפה ב־5 גרוש ושלטים שכתובים בטוש.היום

כ.שבת 19:23 י.שבת 20:35

מרכז זיו, שישי בבוקר: כששתיקה חזקה מכל רעש

היא הרגישה את זה עוד לפני הקפה.כשהרוח של יוני נכנסה דרך המרפסת המשוקמת – לא בדיוק הרוח של הכרמל, אלא זו שמגיעה אחרי שתים־עשרה

בלבן ובירוק: איך נשמרת התורה בין קוטג’ לים התיכון

הדובדבנים כבר נרמסו בקצה הקערה, מתערבבים בריבת התות שעלתה על גדות הצלחת. גבינת הריקוטה, שהייתה פעם פסגה לבנה בין עלי בזיליקום, שוקעת עכשיו בשקט

עוד רגע של מדבר: יורי, הכרמלית, ושולחן אחד שמחזיק עולם

כתבת שבת – פרשת במדבר“יורי, ולפני שהדלת נטרקת – עוד רגע של מדבר” — הקרון של הכרמלית עוצרת בתחנה של גולומב. שקט שם תמיד