חזית הצפון

מכירכוכ לחיפה או לג’ייהאן: הקרב על מסדרונות האנרגיה של הלבנט

כמעט מאה שנים לאחר שצינור כירכוכ–חיפה שינה את מפת האנרגיה של המזרח התיכון, מתעצבת תחרות אסטרטגית חדשה בין ישראל לטורקיה על מסדרונות האנרגיה של

לא הנמל, לא ההייטק: היתרון האמיתי של חיפה מסתתר במהפכת הבינה המלאכותית

חיפה עשויה להחזיק ביתרון אסטרטגי ייחודי בעידן הבינה המלאכותית. במקום להתחרות בפיתוח מודלי שפה, היא יכולה להוביל את תחום היישום שלהם במערכות מורכבות באמצעות

רחוב חיפה בבגדאד מספר כיצד עיר ישראלית הפכה לסמל בלב העולם הערבי

מדוע יש בבגדאד רחוב בשם חיפה? סיפורו של רחוב חיפה חושף כיצד תכנון עירוני, לאומיות ערבית, זיכרון היסטורי וגיאופוליטיקה השתלבו לאחד הרחובות המפורסמים בעיראק.

פיטפוטי גיאו־אנרגטיקה: רומניה מטפסת מהדנובה אל ליבת האנרגיה האירופית

רומניה הופכת לצומת אנרגיה אירופי סביב הים השחור, הדנובה, גז Neptun Deep ואגירת חשמל מתקדמת, בזמן שחברות ישראליות נכנסות למרחב היציבות החדש של היבשת.

פיטפוטי גיאואנרגטיקה

מי מזיז את המזרח התיכון כשכולם מסתכלים על המלחמה

מאמר עומק הבוחן את מה שמתרחש מאחורי חזיתות המלחמה במזרח התיכון: מאגרי גז, נמלים, תשתיות, ביטוח ימי, חברות אנרגיה והון בינלאומי שמעצבים את האזור.

900 שנות היסטוריה

900 שְׁנוֹת בּוֹפוֹר: מִצַּלְבָּנִים וְאִימְפֶּרְיוֹת וְעַד אֵנֶרְגְיָה, נְתוּנִים וּבִינָה מְלָאכוּתִית

צה״ל הודיע על כיבוש מחדש של מבצר הבופור בדרום לבנון. סקירה היסטורית מקיפה של כמעט 900 שנות מאבק על אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים באזור,

מִפְרַץ חַיָּפָה: מִצּוֹמֶת אִימְפֶּרְיָאלִי לְשַׁעַר אֵירוֹ־אַסְיָתִי

הַאִם הַתּוֹכְנִית הַבְּרִיטִית חוֹזֶרֶת לַחַיִּים? אחת הטעויות הגדולות בדיון על מפרץ חיפה היא ההנחה שמדובר בעיקר בשאלה סביבתית. בפועל, מדובר בשאלה גיאו־אסטרטגית מהמעלה הראשונה.

מִן הַהֶדֶף בְּבֵירוּת אֶל הַצּוֹמֶת בְּחֵיפָה

ב־4 באוגוסט 2020 רעד מזרח הים התיכון כולו. מרבית תשומת הלב הופנתה לענן הפטרייה שהתרומם מעל נמל ביירות, לעוצמת הפיצוץ, למאות ההרוגים, לאלפי הפצועים

מי שולט היום בחזית הבינה המלאכותית

יש דרך אחת, כמעט אינסטינקטיבית, לספר את הסיפור של הבינה המלאכותית. זה סיפור מוכר על רעיונות גדולים, חוקרים מבריקים, מעבדות חדשניות ופריצות דרך טכנולוגיות.

מִשְׂחֲקֵי הַשְּׁלִיטָה

משחקי השליטה מי קובע איך נקרא מקום וכך קובע למי הוא שייך

איך ילד שמדביק כינוי בכיתה מצליח להזיז תודעה של קבוצה שלמה, ואיך אותה תנועה מתרחבת, מתלבשת על מפות, על מצרים, על מפרצים, על ערים,

פִּטְפּוּטֵי גֵּאוֹ־אֵנֶרְגֵּטִיקָה: שמיר אנרגיה נכנסת לרשת האירופית ומייצבת את הזרם ביבשת מתערערת

השבוע נחתמה עסקה אחת שקטה שמספרת סיפור גדול בהרבה ממנה. שמיר אנרגיה נכנסת לליטא עם פרויקט אגירת חשמל בהספק של מאה וארבעים מגה ואט

עצמאות 2026: לב בוער מחיפה אל העולם

העצמאות מתחילה ברגע אחד שנדלק בתוך הלב, רגע קטן ושקט שמתרחב כמו נשימה עמוקה והופך לעולם שלם. היא נולדת בקול של הכרזה אך מיד

גֵּיאוֹאֶנֶרְגֶּטִיקָה

מה למפרץ חיפה ולחסימת מיצרי הורמוז ?

השאלה הזו נראית במבט ראשון גיאוגרפית, כמעט טריוויאלית. מפרץ אחד יושב במזרח הים התיכון, השני בקצה המפרץ הפרסי. ביניהם אלפי קילומטרים של ים, יבשה,

סוגרים חשבון

פָּרִיז שֶׁל הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן אוֹ פָּרִיז שֶׁנִּבְנְתָה עַל הַגַּב שֶׁל הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן

במשך עשורים מכרו לנו את ביירות כ"פריז של המזרח התיכון". תמונה מלוטשת של בתי קפה על קו החוף, בנקים נוצצים, אופנה עילית ושיק אירופי

לְכָל שַׁבָּת יֵשׁ מוֹצָאֵי שַׁבָּת.

השאלה הזו אינה נוגעת למודיעין אלא למבנה התודעה החברתית בעת חוסר הכרעה. מוצאי שבת הוא נקודת מעבר חדה בין מרחב זמן מווסת ומוגן יחסית

שלושת אלפים שנה של זרימה בחיפה: מהחילזון הפיניקי ועד צינורות הגז של טראמפ

עם שחר הרבה לפני שנולדו שמות כמו יוון רומא או פרס הים מול הכרמל כבר ידע את חיפה. לא בשם הזה לא כעיר אלא

פרויקט מיוחד

פיטְפּוּטֵי גֵּיאוֹאֶנֶרְגֵּטִיקָה: חיפה סוגרת מעגל של מאה שנה,כך הפכה הפשרה של גשר פז לשער הישראלי למסדרון הכלכלי הודו–מזרח תיכון–אירופה.

חיפה לא נולדה מחלום' היא נולדה מצורך. לא עיר נמל בלבד אלא סיפור אנושי מתכתי, עיר של זרימה. גשר פז, שנקרא פעם “גשר של”,

חבל הבשן מדבר: מכתב אחד, הר אחד, ורעידת אדמה תודעתית בין סוריה לישראל

אתמול הגיע לאו״ם מכתב חריג ממקום שלא נשמע ממנו קול מזה שנים – הר הבשן, אותו רכס דרומי־מזרחי של סוריה, הידוע גם כג׳בל א־דרוז.

צפו

חזר מהצל של הצפון: אזרח ישראלי בן 35 ששוחרר מכלא בלבנון הועבר למרכז הרפואי לגליל

בהודעה רשמית ממשרד ראש הממשלה נמסר כי המהלך התאפשר לאחר חודשים של מגעים מאחורי הקלעים, במעורבות מתאם השו״נ, תא״ל (מיל׳) גל הירש, אשר קיבל

מיוחד

שלמה ג׳מוס: האיש שידע לפתוח דלתות – ונעלם מאחורי המנעולים של ביירות

המדרגות הצרות עלו בצליל עמום, כאילו העיר כיסתה אותן בשכבת אבק כדי שלא ישמעו את צעדיו. בביירות המערבית של אוגוסט 1984 האוויר עמד, רווי

מהשוק בדרעא עד פסגת השלטון: אחמד א־שרעה, היעלמותו של שלמה ג׳מוס, והחוט הסודי שחיבר חצי מאה של מזרח תיכון

דרעא בסוף קיץ 1969 נשענה על השדות כמו על זיכרון שאין לו תחליף. גגות הרעפים הנמוכים נשקו לאוויר חם ורווי אבק זעתר, סמטאות האבן

מיוחד לכרמליסט

פילוסופיה של טילים: ד"ר יובל שטייניץ על עוצמה, תודעה ופוליטיקה בלי מסכות

כששאלנו אותו מה קורה כשפילוסופיה עומדת בראש מערכת שמייצרת טילים – הוא לא נרתע. להפך. הוא התכונן. ואולי, בעצם, תמיד היה מוכן. “הספר האחרון

ההר עונה לקריאה — והמדבר שותק

השבוע, בדרום סוריה, נשבר שקט קדום. בין הסמטאות של סווידא עלה עשן, ובכפרים שסביב – עלתה קריאה: “הכבוד נרמס”. בתוך שעות, הדרוזים של האזור

הדרוזים במרחב: בין נאמנות, בדידות ומלחמת הישרדות

סיפורם של הדרוזים בישראל הוא סיפור של ברית, זהות נפרדת ונאמנות חדה – אבל גם של שבר, מאבק ומורכבות. כדי להבין את ההבדלים בין

הלילה שבו בכה הגבול

הוא לא היה איש גבוה.לא נשא נשק.לא החזיק דרכון רשמי.אבל באוגוסט 1984, כשרגליו נגררו ממשרדו בבית הכנסת “מגן אברהם” בלב ביירות, נגמר עידן –

לשלוט בקומה העליונה: מסע לתוך הראש האסטרטגי של טראמפ

בסוף שנות ה־70, דונלד טראמפ נתקל במחסום שנראה בלתי עביר: חנות טיפאני האגדית סירבה למכור לו חלקת קרקע חיונית להרחבת פרויקט הנדל”ן שלו –

העורק השקוף: האיש שהציל יהודים מאיראן ונעלם בלי קבר

זה התחיל בקור. לא של חורף. לא של שלג. אלא של המתנה. קור שאין לו סיבה ואין לו תאריך תפוגה. הרחובות בטהראן התכווצו מבפנים.

“שבוע הבא בהיסטוריה” – ממשלת ישראל נעה על זמן טעון, והאיראנים מריחים את הפחד

בעומק מאי, כשצמרת הקואליציה עסוקה באירועים יומיים, הציבור עוקב אחרי קלנדר שונה. לא זה של ישיבות הממשלה או דוחות הכלכלה, אלא לוח מקביל: כזה

יהדות ביירות - כתבה רביעית בסדרה

כשההר הדליק את לבנון

איש לא יודע היכן נגמר ההר לא כל אש צורבת.יש אש שמלטפת את העור הפנימי של הלב — כמו נשיפה חמה של מי שמתבונן

כתבה שלישית בסדרה - יהדות ביירות

ביירות: הפינה שבה העולם עוד היה שלם

המים זוכרים נהר אל־קלב אינו תופס מקום בתודעה של המפות.הוא לא ירדן, לא נילוס, לא חידקל.אבל הוא ממשיך לזרום, עיקש ואיטי, בשוליים של מה