בתי הזיקוק על הכוונת: משבר הסולר העולמי משנה את משוואת מפרץ חיפה

סוכנות האנרגיה הבינלאומית הודיעה ב־15 באוקטובר על האצת שחרור מלאי חירום, ובהם יותר מ־20 מיליון חביות סולר. ההחלטה מגיעה לקראת החורף בחצי הכדור הצפוני, אחרי חודשים של פגיעות בבתי זיקוק, שיבושי אספקה ושחיקת מלאים. במפרץ חיפה, שבו בז"ן מבצעת עבודות תחזוקה ושיקום נזקי מלחמה, ההתפתחויות האלה מציבות את תעשיית הזיקוק המקומית בתוך משוואה אסטרטגית הולכת ומסתבכת.

העולם זקוק למתקנים שמסוגלים לקבל נפט, לעבד אותו ולהוציא לשוק דלק תקני ברציפות. חיפה מחזיקה יכולת כזאת. היא גם מכירה היטב את מחיר ריכוזה של תשתית אנרגיה לאומית בתוך מרחב עירוני צפוף: חשיפה ביטחונית, תלות תפעולית והשלכות סביבתיות שמורגשות הרחק מגדר המפעל.

הודעת הסוכנות אינה הכרזה על חבילת חירום חדשה ונפרדת של מאה מיליון חביות. כ־330 מיליון חביות כבר שוחררו במסגרת הפעולה שהחלה במרץ, וכ־100 מיליון נוספות נותרו לשחרור. המדינות התחייבו להאיץ את הביצוע, וחלקן הגדילו את הכמויות מעבר להתחייבות המקורית. ההיקף הכולל צפוי לפיכך לעבור את רף 400 מיליון החביות שעליו הוכרז בתחילה.

ההבחנה חשובה להבנת מצב השוק. הכותרת מציגה כמות גדולה; בפועל, היכולת להקל על המחסור תלויה בהרכב החביות, בקצב שחרורן ובמקום שאליו יגיעו. סולר מוכן מאפשר להשלים אספקה מהר יחסית. נפט גולמי צריך להגיע לבית זיקוק זמין, לעבור עיבוד ולהישלח לצרכן. כאשר מערך הזיקוק עצמו נפגע, הגדלת זמינות חומר הגלם נותנת מענה חלקי בלבד.

בספטמבר ירד יצוא הסולר וגז־אויל מהמזרח התיכון ומרוסיה ב־1.3 מיליון חביות ביום לעומת השנה הקודמת, לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית. ספקים אחרים פיצו על חלק מהאובדן, והירידה העולמית הסתכמה בכ־700 אלף חביות ביום. זאת פגיעה באספקה שחוצה אזורים: קונה שמתקשה לקבל מטען מרוסיה או מהמפרץ פונה לספק אחר, מתחרה עם לקוחותיו הקיימים ומעביר את הלחץ לשוק הבא.

עשרים מיליון חביות סולר שקולות, לשם המחשת סדר הגודל, לכ־15 ימים של אובדן יצוא בקצב של 1.3 מיליון חביות ביום. אין זה משך ההקלה הצפוי, משום שהכמויות ישוחררו בהדרגה וישתלבו במערכת אספקה משתנה. החישוב מלמד מדוע מלאי חירום יכול לקנות זמן, אך מתקשה להחליף לאורך חודשים ייצור שוטף שנגרע מהשוק.

החורף מוסיף לחץ משלו. סולר ודלקים לחימום משתייכים לשוק התזקיקים הבינוניים, ועלייה בצריכת החימום יכולה להכביד על זמינותם ועל מחירם. משאיות, ציוד חקלאי ומערכות הפצה מתקשים לצמצם צריכה במהירות בלי לפגוע בפעילות. התייקרות הדלק מתקדמת לכן לאורך שרשרת האספקה, מההובלה והאחסון ועד למחיר הסחורה שמגיעה לצרכן.

מאחורי הלחץ הזה עומדת מפה של מתקנים שנפגעו שוב ושוב. בסקירת דיווחים מהשנה שבין אוקטובר 2025 לאוקטובר 2026 ניתן לזהות לפחות עשרים בתי זיקוק שנפגעו, או שהושבתו בעקבות תקיפות ופגיעות בתשתיותיהם. זו אינה ספירה עולמית מלאה, והיא אינה כוללת שדות נפט, צינורות, נמלי יצוא ומתקני גז שאינם בתי זיקוק. גם אין להסיק שכל המתקנים המוזכרים עדיין מושבתים.

בחיפה נפגעו ב־19 במרץ תשתיות חשמל ואזור סמוך למבנה מנהלה בבז"ן. החברה דיווחה אז שהחזרת הציוד לפעילות רגילה עשויה להימשך כמה ימים. ב־30 במרץ דווח על פגיעת שברי יירוט במבנה תעשייתי ובמכלית דלק במתחם, שגרמה לשריפה. שני האירועים ממחישים את רגישות המערכת גם לפגיעה בתשתיות שסביב יחידות הזיקוק.

בסעודיה התפרסו הפגיעות על פני כמה מוקדים. בראס תנורה, לחוף המפרץ הפרסי, גרמו שברי כטב"מים שיורטו ב־2 במרץ לשריפה מוגבלת. בית הזיקוק, שכושר עיבודו כ־550 אלף חביות ביום, הושבת כאמצעי זהירות. בג׳אזאן שבדרום הממלכה הושבת המתקן ב־27 ביולי, בעקבות תקיפה חות׳ית שפגעה לפי הדיווחים במערך ייצור האנרגיה ובאזור המכלים. באוגוסט דיווחו החות׳ים על תקיפה נוספת.

הודעה סעודית מ־9 באפריל כללה גם את סאטורפ בג׳ובייל, סאמרף בינבוע ובית הזיקוק בריאד בין מתקני הזיקוק שנפגעו. ההודעה לא מסרה פירוט נפרד של הנזק ומשך ההשבתה בכל אחד מהם, אך ציינה השפעה על יצוא התזקיקים. הפריסה הגיאוגרפית משמעותית: מוקדי הזיקוק שנכללו בדיווחים משתרעים מהחוף המזרחי, דרך פנים הממלכה ועד הים האדום.

באיחוד האמירויות הושבת ב־10 במרץ בית הזיקוק ברוואיס כאמצעי זהירות, בעקבות שריפה במתחם התעשייתי לאחר תקיפת כטב״ם. כושר הזיקוק במתחם מגיע לכ־922 אלף חביות ביום. בבחריין תועדו ב־5 וב־9 במרץ תקיפות ושריפות בבית הזיקוק סיתרה של Bapco; ב־9 במרץ הכריזה החברה על כוח עליון בעקבות הפגיעה.

בכווית נפגעו יחידות בבתי הזיקוק מינא אל־אחמדי ומינא עבדאללה. ב־3 באפריל הודיעה חברת הנפט הכוויתית על פגיעת כטב״מים ועל שריפות ביחידות פעילות במינא אל־אחמדי. בצפון עיראק, בבית הזיקוק לאנאז הסמוך לארביל, גרמה תקיפת כטב״ם ב־14 במרץ לשריפה ולהפסקת הפעילות לצורך כיבוי והערכת הנזקים.

ברוסיה נרשמה סדרת פגיעות ממושכת, ובכמה מתקנים התקיפות חזרו לאחר ניסיונות חידוש פעילות. בריאזאן גרמה תקיפה ב־15 באוקטובר לשריפה, ולמחרת דווח על הפסקת פעילות באחת מיחידות הזיקוק הראשוני. בבית הזיקוק במוסקבה תועדה שריפה ב־18 ביוני, בתקיפה שנייה בתוך שבוע לפי ראש העיר, וב־20 בספטמבר דווח על פגיעה נוספת במתקן.

בטואפסה, לחוף הים השחור, דווח ב־31 בדצמבר 2025 על שריפה ונזק בעקבות תקיפה. באפריל 2026 הושבת בית הזיקוק בעקבות פגיעה נוספת, ובהמשך החודש פרצה בו שריפה גדולה בתקיפה נוספת. באורסק הופסק עיבוד הנפט ב־11 באוגוסט בעקבות שריפה לאחר תקיפת כטב״מים. בפרם נעצרה הפעילות לאחר תקיפה ב־21 באוגוסט שגרמה לשריפה ולנזק ביחידות תהליך. בסראטוב הופסק העיבוד ב־8 ביולי בעקבות נזק מתקיפה, כחלק מרצף פגיעות שדווח במהלך השנה.

בקירישי, לפי תמונת המצב שפרסמה רויטרס ב־15 בספטמבר, בית הזיקוק היה מושבת לחלוטין בעקבות נזקי תקיפות. בוולגוגרד ובנורסי שבאזור ניז׳ני נובגורוד דווח באותה סקירה על פעילות בכרבע מהקיבולת הנומינלית. שלושתם נמנים עם מוקדי ייצור הסולר המרכזיים ברוסיה.

האירועים שונים בחומרתם. שריפה מוגבלת, השבתת זהירות והרס של יחידת ייצור אינם אותו דבר. מבחינת הלקוח שממתין למטען, עם זאת, גם השבתה זמנית יכולה לחייב רכישה חלופית. כאשר הפגיעות חוזרות, קשה יותר לתכנן מועדי אספקה, לשקם מלאים ולהתחייב ללקוחות. השיבוש מתמשך גם אחרי שהאש כבתה.

מבחינה גיאו־אסטרטגית, הפגיעה בזיקוק מאפשרת להפעיל לחץ כלכלי החורג מהנזק למפעל. צמצום אספקת דלק מכביד על תחבורה, תעשייה וחקלאות, ועלול לחייב ממשלות להגביל יצוא כדי להגן על השוק המקומי. החלטה כזאת מעבירה את המחסור למדינות היבואניות. כך מתחברת פגיעה מקומית במתקן למאבק רחב על מחירים, הכנסות ויכולת עמידה במלחמה.

בתוך המערכת הזאת נמצאת בז"ן, עם כושר עיבוד מדווח של כ־197 אלף חביות נפט גולמי ביום. הנתון מתאר את יכולת עיבוד הגלם, שממנו מפיקה החברה כמה סוגי מוצרים. הוא אינו נתון תפוקת סולר ואינו מעיד על שיעור הניצולת הנוכחי. חשיבותו נעוצה בקיומה של יכולת תעשייתית מקומית, שאפשר להפעיל בהתאם לתמהיל הגלם, לזמינות המתקנים ולתנאי השוק.

עבור בז"ן, סולר יקר עשוי לשפר את התמורה על חלק מסל המוצרים. המיקום במזרח הים התיכון עשוי לסייע בשירות לקוחות אזוריים, במיוחד כשהובלה ממרחק מתייקרת. היתרון נבחן לאורך המסלול כולו: מחיר הנפט המתאים למתקנים, עלות הבאתו לחיפה, הוצאות העיבוד והמחיר שניתן לקבל על המוצרים לאחר הובלה.

תוצאות הרבעון השני של 2026 כבר הצביעו על סביבה עסקית חזקה. בז״ן דיווחה על מרווח זיקוק מנוטרל של 17.9 דולר לחבית, EBITDA מנוטרל מאוחד של 317 מיליון דולר ורווח נקי של 263 מיליון דולר. בעת פרסום התוצאות ציינה החברה עלייה משמעותית נוספת במרווחים לאחר תקופת הדוח.

מכאן ועד לקביעה שהחברה נהנית כיום ממלוא הזינוק נדרשת בדיקה תפעולית. מרווח הסולר הוא מדד למוצר מסוים; רווחיות בית הזיקוק נקבעת לפי סל המוצרים כולו ולפי העלויות בפועל. סוכנות האנרגיה הבינלאומית מתארת בדוח אוקטובר כיצד התייקרות הנפט המסופק וההובלה כבר שחקה מרווחים באירופה. מחיר מכירה גבוה יכול להתקיים לצד עלייה חדה בעלות הייצור.

בחיפה מתבצעות במקביל עבודות תחזוקה ושיקום. המשרד להגנת הסביבה ייחס את ריכוזי הבנזן החריגים שנמדדו בסוף השבוע של 9–10 באוקטובר לעבודות תחזוקה תקופתיות ולשיקום נזקי מלחמה במתחם. המידע הפומבי שנבחן אינו מאפשר לקבוע את שיעור הניצולת העדכני או את תפוקת הסולר היומית.

אלה הנתונים שיכריעו כמה מההזדמנות העולמית אפשר לממש בחיפה. מתקן שאינו זמין אינו יכול לנצל מרווח גבוה, ועלויות השיקום עלולות להתלוות לאובדן מכירות דווקא בשוק נוח. עבור המשק הישראלי, אותה ירידה בפעילות עשויה לחייב משיכת מלאי או הזמנת תזקיקים מחו״ל בתקופה שבה גם לקוחות אחרים מחפשים אותם.

ה־IEA צופה חזרה לעודף במאזן הסולר ברבעון הראשון של 2027, אך מעריכה ששיקום המלאים שאבדו, מעבר לתנודות העונתיות, אינו צפוי לפני המחצית השנייה של השנה. ההבדל בין שני המועדים יסודי: אפשר לייצר יותר מהצריכה השוטפת ועדיין להישאר עם מעט הגנה מפני התקלה הבאה. התאוששות הייצור היא תחילת ההחלמה של השוק.

מכאן גם המשמעות לדיון על עתיד מפרץ חיפה. משבר עולמי ממושך מחייב לבחון את החלופות לזיקוק המקומי בתנאי לחץ: מי יספק את הדלק כשכמה יצואנים מצמצמים מכירות, היכן ייפרק המטען, כמה מלאי זמין יוחזק בארץ ואיך יגיע לצרכנים אם תשתית מרכזית תיפגע. הסכם רכש צריך להיתמך באחסון, בקליטה ובהפצה שמסוגלים לעבוד גם בשעת חירום.

באותה מידה, חשיבותה הלאומית של בז"ן מחייבת רף גבוה של אמינות ושל אחריות סביבתית. תושבי חיפה והקריות חיים בסמיכות לתשתית שהמדינה נשענת עליה. זכותם לקבל מידע ברור על אירועים המשפיעים על סביבתם, ולראות השקעה בתחזוקה ובצמצום פליטות כחלק מובנה מהפעלתה של תשתית חיונית.

המדינה נדרשת אפוא לנהל שני לוחות זמנים יחד: להבטיח דלק זמין במשבר הנוכחי, ולבנות מעבר תעשייתי ואנרגטי שאפשר לעמוד מאחוריו גם במשבר הבא. דחיית ההכרעה משמרת את התלות; שינוי ללא חלופה מוכנה עלול להעמיק אותה מול ספקים ונתיבים שמחוץ לשליטת ישראל.

בחודשים הקרובים, כל חבית שבז"ן תוכל לספק ברציפות תישא ערך כלכלי ואסטרטגי מוגבר. חיפה תמשיך לשאת גם את החשיפה הכרוכה בייצורה. תכנון רציני של עתיד המפרץ צריך להתחיל בשתי העובדות האלה, ולהתקדם עד למתקנים, למלאים ולחלופות שיאפשרו לעיר ולמשק לנשום מעט יותר בביטחון.