תכירו את ארגון המדינות הטורקיות: חזון ארדואן והעימות מול איראן

הקמת ארגון המדינות הטורקיות (OTS) בשנת 2009 אינה רק ביטוי לרצון לשמר קשרים תרבותיים והיסטוריים בין מדינות בעלות שורשים טורקיים, אלא כלי אסטרטגי רב-עוצמה במאבקים האזוריים והגלובליים של המאה ה-21. הארגון, המונה את טורקיה, אזרבייג’ן, קזחסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן כחברות מלאות, משמש זירה למאבק כוחות שבו מעורבים לא רק טורקיה ואיראן, אלא גם מעצמות כמו רוסיה, סין וארצות הברית. מאבק זה, שמתפרש על פני מרכז אסיה, המזרח התיכון ועד לסכסוך בסוריה, מדגיש את החשיבות האסטרטגית של הארגון בזירה הבינלאומית.

טורקיה, תחת הנהגתו של רג’פ טאיפ ארדואן, זיהתה לאחר התפרקות ברית המועצות הזדמנות היסטורית לחזק את השפעתה במרכז אסיה ובקווקז. מדינות כמו אזרבייג’ן, קזחסטן ואוזבקיסטן, ששחררו עצמן מהתלות במוסקבה, החלו לחפש בריתות חדשות, וטורקיה הציעה עצמה כשותפה טבעית, לאור קשרי הלשון, הדת והמורשת ההיסטורית המשותפים. עם החתימה על הסכם נחצ’יוואן ב-2009, נוסד הארגון במטרה לקדם שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי ומדיני בין המדינות הטורקיות.

החזון המוצהר של טורקיה היה יצירת מסגרת לחיזוק הזהות התרבותית הטורקית ולפיתוח שיתוף פעולה כלכלי ומדיני. אולם, מאחורי ההצהרות עומד רצון ברור למצב את טורקיה כמנהיגת העולם הטורקי וכשחקן מרכזי בזירה האזורית והגלובלית.

היריבות בין טורקיה לאיראן נמשכת מזה מאות שנים, מאז ימיהן של האימפריה העות’מאנית והספווית. במאה ה-21, התחרות בין המדינות מתמקדת בשני מישורים עיקריים: השפעה במרכז אסיה ושליטה במזרח התיכון.

מרכז אסיה: זירה קריטית למאבק

טורקיה, באמצעות ארגון המדינות הטורקיות, מנסה לבסס את השפעתה במרכז אסיה, שהיא אזור עשיר במשאבי טבע כמו נפט וגז. איראן, לעומת זאת, רואה במרכז אסיה שטח שבו היא יכולה להרחיב את השפעתה באמצעות קשרים גיאוגרפיים והיסטוריים.
• אזרבייג’ן כנקודת חיכוך מרכזית:
אזרבייג’ן, שותפה מרכזית של טורקיה בארגון, מהווה מקור לדאגה עבור איראן, בשל קרבתה התרבותית והאתנית למיעוט האזרבייג’ני בתוך איראן (כ-20 מיליון איש). התמיכה הצבאית של טורקיה באזרבייג’ן במהלך סכסוך נגורנו-קרבאך חיזקה את התחושה בטהראן שטורקיה מנסה לערער את השפעתה האזורית.
• פרויקטים תשתיתיים כזירת עימות:
טורקיה מקדמת נתיבי סחר חדשים, כמו קו הרכבת באקו-טביליסי-קארס (BTK), המאפשרים מעבר ישיר של סחורות ממדינות מרכז אסיה לאירופה דרך טורקיה, תוך עקיפת איראן. גם צינור הגז TANAP, שמעביר גז מאזרבייג’ן לאירופה, מצמצם את התלות האירופית בגז האיראני ומחזק את מעמדה של טורקיה כאבן דרך אנרגטית.

במזרח התיכון, המאבק בין טורקיה לאיראן משקף את היריבות בין המחנה הסוני, שבו טורקיה ממלאת תפקיד מוביל, לבין הסהר השיעי, שבו איראן משתמשת כדי לבסס את השפעתה.
• סוריה כמוקד עימות:
סוריה הפכה לזירת קרב מרכזית בין טורקיה לאיראן. בעוד שאיראן תומכת במשטר אסד ומבססת דרכו את נוכחותה הצבאית באזור, טורקיה תומכת בקבוצות מורדים סוניות ופועלת למנוע התבססות של כוחות כורדיים לאורך גבולה. התמיכה הטורקית בארגון המדינות הטורקיות משתלבת במאמציה לעצב מחדש את האזור, ולצמצם את ההשפעה האיראנית.

זירת העימות הגלובלית: מעורבות המעצמות

מעבר למאבקים האזוריים, ארגון המדינות הטורקיות הפך לזירה שבה מעורבות גם המעצמות הגדולות, המבקשות להבטיח את האינטרסים שלהן.

• ארצות הברית:
ארה”ב רואה בארגון כלי שיכול למתן את ההשפעה האיראנית והרוסית במרכז אסיה. עם זאת, היחסים המתוחים בין וושינגטון לאנקרה, בעיקר בשל רכישת מערכות ה-S-400 הטורקיות מרוסיה, מקשים על שיתוף פעולה עמוק יותר.

• ישראל:
ישראל מזהה בארגון הזדמנות לבנות בריתות חדשות באזור, במיוחד דרך אזרבייג’ן, שותפה קרובה של טורקיה. שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לאזרבייג’ן מספק לישראל גישה קריטית לפעילות מודיעינית סמוך לגבול האיראני.

• רוסיה וסין:
רוסיה, הרואה במרכז אסיה חלק ממעגל ההשפעה ההיסטורי שלה, מתנגדת לנתיבים הטורקיים שמחלישים את תלותן של מדינות האזור במוסקבה. סין, מצידה, חוששת מהשפעת הארגון על יוזמת “חגורה אחת, דרך אחת”, במיוחד אם הוא מחזק בריתות טורקיות-מרכז אסיאתיות על חשבון בייג’ינג.

ארגון המדינות הטורקיות מגלם חזון שאפתני להובלה אזורית ולעיצוב מחודש של מאזן הכוחות במזרח התיכון ומרכז אסיה. בעוד שטורקיה מבקשת להשתמש בארגון כדי לממש את חזונה הגיאופוליטי, הוא הפך לזירת קרב שבה מתנגשות שאיפות אזוריות וגלובליות. המאבק מול איראן—על נתיבי סחר, השפעה אידיאולוגית ושליטה גיאוגרפית—מצטלב עם התחרות בין המעצמות הגדולות, מה שהופך את הארגון לגורם מכריע בעיצוב העתיד של האזור והעולם כולו.