עוצרים את העבודות, מאריכים את ההיתרים: העתירה שנעדרה מהודעת עיריית חיפה

בעקבות חריגות הבנזן הורה המשרד להגנת הסביבה לעצור את עבודות השיפוץ בגדיב. עיריית חיפה הודיעה על דחיית השימוע ועל הארכת ההיתרים של שלושת מפעלי בז״ן. אלא שבדיווח החברה לבורסה נחשף פרט מהותי שלא הופיע בהודעת העירייה: עתירה שהוגשה נגדה יום קודם לכן. בדיקת כרמליסט מציבה את רצף ההחלטות ואת השאלות שנותרו ללא מענה.

יש משהו מטריד במיוחד ברגע שבו הודעה עירונית נחרצת על מאבק בזיהום אוויר נפגשת עם דיווח לבורסה של החברה שנגדה מתנהל המאבק. לא משום שהמסמכים בהכרח סותרים זה את זה, אלא משום שכל אחד מהם מספר לציבור חלק אחר מאותו האירוע.

ביום חמישי, 29 באוקטובר, פרסמה עיריית חיפה הודעה על הפסקת עבודות התחזוקה והשיפוץ במפעל גדיב מקבוצת בז״ן, בעקבות אירועי פליטת הבנזן במפרץ חיפה. העירייה הציגה את המהלך כתוצאה של דרישת ראש העיר יונה יהב מהמשרד להגנת הסביבה לנקוט צעדים ממשיים להגנה על בריאות התושבים.

בהמשך ההודעה הופיע פרט משמעותי נוסף: השימוע בעניין המשך הרישוי של מפעלי הקבוצה נדחה ב־30 ימים, וההיתרים הזמניים של בז״ן, גדיב וכרמל אולפינים יחודשו ל־60 ימים, בכפוף לתנאים מחמירים.

אלא שיום קודם לכן, ב־28 באוקטובר, כבר הגישו חברות קבוצת בז״ן עתירה לבית המשפט נגד עיריית חיפה, בדרישה להבטיח את המשך תוקפם של ההיתרים הזמניים להפעלת המפעלים.

העתירה הזאת לא הוזכרה בהודעה הרשמית שפרסמה העירייה לציבור.

מהעימות בבית המשפט להודעה לתושבים

על פי הדיווח המיידי שפרסמה בז"ן לבורסה בבוקר 29 באוקטובר, ההיתרים הזמניים להפעלת שלושת המפעלים היו אמורים לפוג ב־31 באוקטובר. העירייה זימנה את הנהלות החברות לשימוע, ובהמשך דחתה את מועדו מבלי להאריך באותו שלב את תוקף ההיתרים.

מבחינת בז"ן, נוצרה אי ודאות משפטית ותפעולית ממשית. החברה עמדה בפני מועד פקיעה קרוב של היתרי ההפעלה, בשעה שההליך המנהלי בעניינם טרם הושלם.

הקבוצה פנתה לבית המשפט וביקשה להורות לעירייה לחדש את ההיתרים. במקביל ביקשה סעד זמני שיבטיח את המשך תוקפם עד להכרעה בעתירה.

בדיווח החברה נמסר כי לאחר הגשת העתירה, באותו יום, הודיעה עיריית חיפה על הארכת ההיתרים ל־60 ימים ועל קיום שימוע בעוד כ־30 ימים. החברה עדכנה את בית המשפט בהתפתחות והודיעה כי היא בוחנת את השלכותיה על המשך ההליך.

זהו רצף העובדות שדווח למשקיעים. הוא אינו מוכיח שהעתירה היא שהכתיבה את החלטת העירייה, אך הוא מציב את ההחלטה בהקשר משפטי ומנהלי שונה מזה העולה מהודעת הדוברות.

העירייה הסבירה את דחיית השימוע בצורך להשלים את תחקיר אירועי הבנזן. בז"ן תיארה את הארכת ההיתרים כהתפתחות שהתרחשה לאחר פנייתה לבית המשפט.

שני הדברים יכולים להתקיים במקביל. דווקא משום כך נדרש הסבר מלא.

ארבעה ימים בין אישור העבודה לחריגה נוספת

כדי להבין את עוצמת המחלוקת צריך לחזור לתחילת אוקטובר, אל אירועי הבנזן שהפכו בהדרגה ממשבר סביבתי למשבר רישוי.

ב־10 באוקטובר נמדדו ריכוזי בנזן חריגים בסביבת מתחם בז"ן במהלך עבודות תחזוקה. בעקבות האירוע הופסקו העבודות, הוגברו פעולות הניטור וננקטו צעדי זהירות, לרבות העברת פעילות הלימודים בשני מוסדות חינוך לאתרים חלופיים.

המשרד להגנת הסביבה דרש מהמפעל להציג תוכנית מפורטת שתאפשר המשך עבודות תוך מניעת פליטות חריגות, פיקוח רציף ומנגנון לעצירה מיידית במקרה של עלייה בריכוזי המזהם.

ב־18 באוקטובר אישר המשרד לחדש את עבודות התחזוקה בגדיב בכפוף למנגנוני בקרה מחמירים. ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ב־22 באוקטובר, נמדדה בתחנת הניטור בקריית בנימין חריגה נוספת מהתקן היממתי לבנזן.

הריכוז הממוצע שנמדד עמד על 3.93 מיקרוגרם למטר מעוקב, מעל ערך הסביבה המותר. בעקבות החריגה הופסקו שוב עבודות התחזוקה, ובהמשך ירדו הריכוזים אל מתחת לתקן.

הנקודה המקצועית החשובה אינה מסתכמת בעצם החריגה. האישור שניתן לחידוש העבודות נועד לאפשר את ביצוען תחת פיקוח ומנגנוני בטיחות שנקבעו מראש. הופעת חריגה נוספת בתוך ימים ספורים מחייבת לבחון את יעילותם של אותם מנגנונים ואת הנחות העבודה שעל בסיסן ניתן האישור.

מה בדיוק השתנה בתנאי ההפעלה בין 18 באוקטובר ל־22 באוקטובר? האם מנגנוני הניטור זיהו את העלייה בריכוזי הבנזן בזמן שאפשר התערבות מוקדמת? ומה מלמד התחקיר על הגורם לפליטות?

אלה אינן שאלות טכניות שוליות. הן נוגעות ליכולתה של מערכת הפיקוח להגן על הציבור בזמן אמת.

עצירת השיפוץ אינה סגירת המפעל

בהודעת העירייה נכתב כי המשרד להגנת הסביבה הורה על הפסקה מוחלטת של עבודות התחזוקה והשיפוץ בגדיב, עד להשלמת התחקיר.

חשוב להבחין בין עצירת עבודות התחזוקה והשיפוץ לבין הפסקת פעילותם הכוללת של מפעלי קבוצת בז״ן. מדובר בשני צעדים שונים מבחינת הסמכות, ההיקף והמשמעות התפעולית.

בדיווח לבורסה עדכנה בז"ן על קבלת צו מכוח סעיף 45 לחוק אוויר נקי, הקובע מתכונת לצמצום עבודות השיפוץ או להפסקתן בהתאם לערכי בנזן מחמירים. החברה מסרה כי הטיפול התקופתי במתקני יחידת הדלקים נמשך וכי היא פועלת בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה בנוגע לעבודות בגדיב.

כלומר, לצד הצעדים שננקטו במתקנים הקשורים לאירועי הבנזן, הותר המשך פעילות במסגרת ההיתרים הזמניים של מפעלי הקבוצה, בהתאם לתנאים שנקבעו.

ההבחנה הזאת חיונית להבנת האירוע. כותרת על עצירת עבודות עשויה לשדר לציבור החמרה גורפת במדיניות האכיפה, בעוד שהחלטת הרישוי עצמה מאפשרת את המשך ההפעלה בכפוף למגבלות.

מכאן עולה השאלה כיצד נבחן הסיכון הסביבתי לצורך הארכת ההיתרים, ואילו תנאים חדשים נועדו להבטיח שלא יתרחש אירוע נוסף במהלך התקופה הזאת.

מה ידעה העירייה, ומה בחרה לפרסם?

הודעת עיריית חיפה פורסמה באתר הרשמי שלה ב־29 באוקטובר בשעה 08:45. היא כללה את פירוט עצירת העבודות בגדיב, דחיית השימוע והארכת ההיתרים, לצד דבריו של ראש העיר יונה יהב על מחויבותו לבריאות הציבור.

בדיווח הבורסאי שפורסם בהמשך אותו בוקר נחשף כי העתירה הוגשה כבר ב־28 באוקטובר, וכי לאחר הגשתה נמסרה לחברה החלטת העירייה על הארכת ההיתרים.

כלומר, בעת פרסום ההודעה העירונית כבר התקיים הליך משפטי שיזמה בז״ן נגד העירייה באותה סוגיה ממש.

אין בהשמטת העתירה מההודעה משום ראיה לניסיון מכוון להסתירה. הודעת דוברות גם אינה חייבת לפרט כל התפתחות משפטית. עם זאת, כאשר רשות ציבורית מציגה החלטה בעלת משמעות סביבתית וציבורית רחבה, יש חשיבות להצגת מלוא הנסיבות המהותיות שבהן התקבלה.

במקרה הזה, השמטת ההליך המשפטי יוצרת פער בין התמונה שהוצגה לתושבים לבין המידע שנמסר למשקיעים.

למעשה, אותה החלטה מוצגת בשני הקשרים שונים: בהודעת העירייה היא נובעת מעצירת העבודות ומהצורך להשלים תחקיר; בדיווח החברה היא מופיעה לאחר הגשת עתירה דחופה להבטחת המשך הרישוי.

ההבדל אינו סמנטי. הוא נוגע לאופן שבו התקבלה ההחלטה, לשיקולים שנבחנו וליכולת הציבור להבין את פעולת הרשות המוסמכת.

השימוע נדחה, והשעון ממשיך לפעול

דחיית שימוע אינה מלמדת בהכרח על נסיגה מאכיפה. לעיתים נדרש זמן נוסף להשלמת תחקיר, לקבלת מסמכים ולהבטחת הליך מנהלי תקין שבו נשמעות טענות כל הצדדים.

גם הארכת היתר זמני אינה שקולה למתן רישיון קבוע או לוויתור על סמכויות אכיפה. העירייה הבהירה במפורש כי השימוע יתקיים וכי היא שומרת על מלוא סמכויותיה.

ואכן, ההליך מחייב איזון בין זכויות החברות, דרישות החוק, הרציפות התפעולית וההגנה על בריאות הציבור.

אלא שהאיזון הזה צריך להיות שקוף. תנאים מחמירים אינם יכולים להישאר ביטוי כללי בהודעת דוברות כאשר ההחלטה נוגעת למפעלים שסביבם נרשמו אירועי זיהום חוזרים.

הציבור זכאי לדעת אילו מסמכים נדרשו מהחברות, אילו מנגנוני ניטור ובקרה מחייבים אותן, מהם התנאים להמשך ההפעלה ומה ייחשב להפרה שתוביל לצעד אכיפה נוסף.

באותה מידה נדרשת הבהרה בנוגע ליחס שבין שתי התקופות שנקבעו: 30 ימים עד לשימוע ו־60 ימים של הארכת ההיתרים. מה יקרה בתום השימוע? האם תתקבל החלטה מחייבת בתוך תקופת ההארכה? ומה יקרה במקרה שהתחקיר הסביבתי לא יושלם במועד?

בריאות הציבור אינה מסתיימת בהודעה לתקשורת

ראש עיריית חיפה יונה יהב הצהיר כי בריאות התושבים קודמת לכל שיקול אחר. זו עמדה ברורה, ומולה נדרשת כעת בחינה של הצעדים המנהליים שינקטו העירייה והמשרד להגנת הסביבה.

עצירת עבודות התחזוקה בגדיב היא צעד בעל משמעות. גם התניית הארכת ההיתרים במסמכים ובדרישות בטיחות עשויה לשמש כלי פיקוח חשוב. אך כדי להעריך את יעילותם, נדרשים התנאים עצמם, נתוני הניטור וממצאי התחקיר.

בפרשת הבנזן הנוכחית מעורבים שלושה גורמים בעלי תחומי אחריות שונים: המשרד להגנת הסביבה, האמון על אכיפת חוק אוויר נקי והיתרי הפליטה; עיריית חיפה, המפעילה את סמכויות הרישוי הנתונות לה; וקבוצת בז״ן, הנדרשת לעמוד בהוראות החלות על מפעליה.

כל אחד מהם נושא בחלק אחר של האחריות. אף אחד מהם אינו יכול להחליף את האחר.

עבור תושבי חיפה, קריית אתא ושאר יישובי המפרץ, הדיון אינו מתמצה בהתכתבות בין יועצים משפטיים או בהודעה למשקיעים. מדובר בשאלה כיצד מתקבלות החלטות הנוגעות למתקנים תעשייתיים הפועלים בסמיכות לאזורי מגורים ולמוסדות חינוך.

בשלב הזה יש עובדה אחת שאינה שנויה במחלוקת: העתירה שהגישה בז"ן נגד עיריית חיפה לא הוזכרה בהודעה הרשמית על דחיית השימוע והארכת ההיתרים.

עדיין נדרש לברר אם הייתה לה השפעה על ההחלטה, מה היו שיקולי העירייה ומהם התנאים המדויקים שאושרו.

מעל המפעלים במפרץ ממשיכים להתנשא המתקנים התעשייתיים המוכרים לכל חיפאי. מתחתם מתקיימת כעת התנהלות רגולטורית ומשפטית שתוצאותיה עשויות להשפיע על המשך הפעילות באזור.

לתושבים מגיע לדעת לא רק מה הוחלט, אלא גם כיצד ומדוע התקבלה ההחלטה.

כי במפרץ חיפה, שבו כל אירוע חריג מחזיר את שאלת איכות האוויר אל פתחי הבתים, השקיפות אינה תוספת להודעה העירונית. היא חלק בלתי נפרד מאחריותה של הרשות כלפי הציבור.