סוריה: את מי היהודים אוהדים? נעשה קצת סדר לפני שהכל מתבלגן שוב

שתי הקואליציות העיקריות שהפילו את שלטון אסד – האיסלאמיסטים הקיצוניים (תחריר א-שאם ודאעש) וה-SDF הדמוקרטיים – ייצגו מאבקי כוח בין מדינות האזור והעולם.

הקואליציה האיסלאמיסטית קיבלה תמיכה מטורקיה, מסעודיה וקטאר כדי להחליש את איראן, אך גררה כאוס וטרור שזעזעו את האזור והעולם

לעומת זאת, ה-SDF, בתמיכת ארה”ב, הפכו לשותף אסטרטגי במאבק בדאעש, למרות התנגדות טורקיה שראתה בהם איום כורדי. ישראל לא התערבה ישירות, אך ראתה הזדמנות לנצל את הכאוס כדי לפגוע בהתבססות איראן וחיזבאללה בסוריה ובגדול בכל מה שקשור לזירת כורדיסטאן ישראל שותפה שקטה של האמריקאים לפי פרסומים זרים

קריסת אסד הפכה את סוריה לזירה של מאבקי כוח בין המעצמות. ישראל רואה הזדמנות למנוע את התבססות איראן וחיזבאללה, אך חוששת מכאוס ולכן נוקטת יוזמה בתפיסת שטח והשמדת נשק אסטרטגי, כולל כל צבא סוריה

טורקיה מנסה לבסס שליטה בצפון ולחסל את שאיפות הכורדים. ארה”ב מתמקדת בשימור אזורי הנפט והגז ותמיכה בכוחות חילוניים כדי לבלום את רוסיה ואיראן.

עבור רוסיה, נפילת אסד היא מכה אסטרטגית שתוביל למאבק על בסיסיה. איראן מנסה למלא את הוואקום עם מיליציות פרו-איראניות, אך נתקלה בהתנגדות גוברת ובגדול נסוגה עד שיתברר אם אפשר לעשות עסקים עם ההנהגה החדשה. סין, בינתיים, מתמקדת בהשפעה כלכלית דרך שיקום סוריה.

ה-SDF (כוחות סוריה הדמוקרטיים) הוא ארגון צבאי-פוליטי הפועל בצפון-מזרח סוריה, המורכב בעיקר מכורדים לצד בני מיעוטים אחרים כמו ערבים, נוצרים ואשורים. הארגון הוקם בשנת 2015 בתמיכת הקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית, בעיקר לצורך לחימה בדאעש ובאנטרסים נוספים.

ה-SDF מתאפיין באידיאולוגיה חילונית, דמוקרטית וליברלית יחסית, המקדמת שוויון מגדרי, סובלנות דתית והגנה על זכויות מיעוטים. בפועל, הארגון נתמך בעיקר על ידי ה-YPG (יחידות ההגנה העממיות הכורדיות), שנתפסות כשלוחה של ה-PKK (המחתרת הכורדית) – ארגון שמוגדר כטרוריסטי על ידי טורקיה.

לכאורה, ה-SDF פועל באופן עצמאי לקידום האינטרסים של תושביו ושל אזור צפון-מזרח סוריה. עם זאת, הוא מקבל תמיכה צבאית, כלכלית ולוגיסטית מארצות הברית, שמנצלת את ה-SDF ככוח קרקעי אפקטיבי במאבק בדאעש ובהחלשת השפעת איראן ומשטר אסד (לשעבר) באזור. הטענה הטורקית היא שה-SDF פועל למעשה כחלק מה-PKK, מה שהופך אותו לאיום ישיר על טורקיה ועל זה העימותים שאנחנו רואים באזור צפון מזרח סוריה

לישראל אינטרסים מורכבים בזירה הסורית, הכוללים את מניעת התבססות איראן והחיזבאללה, שמירה על יציבות האזור, והגנה על אזרחי ישראל. אף שה-SDF אינו עוין לישראל ועמדותיו החילוניות יכולות להשתלב עם האינטרסים הישראליים באזור, תמיכה גלויה בארגון עלולה לפגוע ביחסים עם טורקיה, שמהווה שחקן מרכזי בזירה.

תחריר א-שאם בראשות אל-ג׳וליאני

תחריר א-שאם (Hay’at Tahrir al-Sham, HTS) הוא ארגון ג’יהאדיסטי סוני הממוקם בעיקר באזור אידליב שבצפון-מערב סוריה. הארגון הוקם בשנת 2017 כאיחוד של מספר קבוצות איסלאמיסטיות, ובראשן ג’בהת א-נוסרה, שלוחה לשעבר של אל-קאעידה בסוריה. למרות ניתוקו מאל-קאעידה, תחריר א-שאם ממשיך לקדם אידיאולוגיה קיצונית המשלבת שלטון שריעה, התנגדות למשטר אסד ולמעורבות זרה, ובאופן כללי מדיניות עוינת למערב ולישראל. תחריר א-שאם הוא כוח מרכזי באזור אידליב, שם הוא מתפקד לא רק כארגון לוחם אלא גם כמעין רשות שלטונית, המנהלת שירותים אזרחיים באזורים שבשליטתו.

לכאורה, תחריר א-שאם פועל עצמאית למען הקמת מדינה אסלאמית בסוריה. עם זאת, הוא מקבל תמיכה עקיפה מארגונים ומדינות המעוניינות להשתמש בו לאיזון כוחות בזירה הסורית. טורקיה, לדוגמה, משתפת פעולה עם הארגון בדרכים מסוימות כדי לשמר שליטה והשפעה בצפון סוריה, למרות התנגדותה הרשמית לארגונים קיצוניים. בנוסף, יש דיווחים על גורמי מימון פרטיים ממדינות המפרץ, למרות התנגדותם הרשמית של המשטרים שם.

לתחריר א-שאם יש אידיאולוגיה עוינת כלפי ישראל, ולכן אין מקום לתמיכה ישירה או עקיפה בו. עם זאת, ישראל יכולה לנצל את המאבקים הפנימיים בין הארגונים השונים בצפון סוריה – כולל בין תחריר א-שאם לכוחות פרו-איראניים – לטובתה.

האינטרס הישראלי המרכזי בזירה זו הוא מניעת התבססות איראנית וחיזבאללה באזור, ולכן כל גורם המחליש את הכוחות הללו יכול לשרת בעקיפין את האינטרסים הישראליים.

ישנה תאוריה קונספרטיבית שטוענת שישראל סיפקה סיוע עקיף לתחריר א-שאם דרך טיפול בפצועים סורים בבתי חולים בישראל במהלך מלחמת האזרחים. בוגי יעלון הבהיר שישראל לא מתערבת ישירות בלחימה אלא פועלת מטעמי ביטחון ומוסר, כולל טיפול בפצועים ללא קשר להשתייכותם, תוך התמקדות במניעת התבססות איראן וחיזבאללה בגבול הצפוני

בשלב הזה צריך לשמור על ראש פתוח לפי ההתפתחות בשטח אל ג׳וליאני מתגלה כמנהיג בעל חשיבה גמישה ויתכן ויהיה הזדמנויות

השמועות אומרות שהוא דוחף אנשי דעאש לכלא ובבתי הכלא באדליב יש לא מעט

עם נפילתו של בשאר אל-אסד, סוריה נכנסה לעידן חדש ולא יציב, שבו תהליך ההחלמה והשיקום תלוי בגורמים רבים. המדינה, שנפגעה קשות מעשור של מלחמות פנימיות ומהתערבות חיצונית, ניצבת בפני משימות אדירות של פיוס חברתי, בניית מוסדות חדשים, ושיקום הכלכלה. האם סוריה תצליח להתגבר על הפילוגים העמוקים ולמצוא את דרכה לעתיד של יציבות וצמיחה, או שתמשיך להיאבק בתהומות הכאוס? והאם תישאר מדינה אחת מאוחדת, או שתפצל את עצמה לשתי מדינות, ואולי אפילו לשלוש?