מהודו לחיפה: אדאני, אשכול המפרץ והמאבק על ההון שמאחורי מסדרונות הסחר החדשים

הרציף נקנה לפני שהמסדרון קיבל שם

כאשר אדאני–גדות זכתה במכרז נמל חיפה ביולי 2022, מסדרון IMEC טרם הוכרז. הודו הייתה שותפה מרכזית בסחר העולמי, מדינות המפרץ חיפשו אפיקי השקעה מעבר לנפט, וחיפה הציעה מוצא ים־תיכוני למרחב הערבי. הרכישה הקדימה את ההכרזה המדינית: היא הציבה הון הודי בנקודת מפגש בין המערכות האלה.

אדאני רכשה עמדה אסטרטגית: פעילות נמלית קיימת, אפשרויות לפיתוח מקרקעין ודריסת רגל בים התיכון. ההיגיון העסקי מחבר בין הכנסות בהווה להשבחה עתידית. השוק הישראלי מספק בסיס לפעילות, חזית הים מוסיפה פוטנציאל נדל"ני, והקישוריות האזורית מרחיבה את מרחב הצמיחה. כל שכבה מוסיפה לעסקה מקור הכנסה ומחברת אותה למערכת אינטרסים רחבה.

העסקה הושלמה בינואר 2023 תמורת כ־4.1 מיליארד שקל. אדאני מחזיקה בשבעים אחוזים וגדות בשלושים. בספטמבר אותה שנה הוכרז IMEC, המחבר בתפיסתו את הודו, המפרץ ואירופה. סמיכות הזמנים העניקה לרכישה משמעות נוספת: החברה שרכשה נמל ישראלי יכולה להשתתף גם בעיצוב קשרי הסחר שסביבו, בכפוף להכרעות של ממשלות ולקוחות.

ממונדרה למרסיי, דרך ההסכמות החסרות

הנתיב המיועד משלב הפלגה מהודו למפרץ, תובלה יבשתית דרך איחוד האמירויות, סעודיה וירדן, ויציאה מישראל לאירופה. עבור הודו, זו אפשרות להרחבת הגישה לשווקים ולפיזור נתיבים. עבור מדינות המעבר, זו הזדמנות למשוך מחסנים, תעשייה ושירותים. חיפה עשויה להרוויח מהמפגש בין שאיפותיהן, אם תציע חיבור יעיל בין היבשה לים.

נמלי מונדרה והאזירה בהודו שבשליטת אדאני, לצד חיפה וקשריה באירופה, מאפשרים לחברה לחשוב במונחי רשת. בפברואר 2026 חתמה עם נמל מרסיי־פוס על שיתוף פעולה הכולל דיגיטציה, קישוריות ויוזמה למועדון נמלי IMEC. הקשרים האלה עשויים לסייע בתיאום מסחרי, אך אינם מעניקים לה שליטה במדינות המעבר או מבטיחים תנועת מטענים.

למרסיי חשיבות החורגת מקו החוף הצרפתי: שער ימי נמדד גם בחיבורו לעורף הכלכלי האירופי. אותו עיקרון פועל בכיוון ההפוך בחיפה. חיבור נמל למסילות, למסופים ולמפעלים יכול להרחיב את השוק שהוא משרת. ההכנסות האפשריות מתחלקות לאורך המסלול, ולכן כל מדינה ורשות מבקשת לעגן בשטחה פעילות שהמטען זקוק לה.

מזכר העקרונות מ־2023 הוא התחייבות מדינית שאינה יוצרת חובות במשפט הבינלאומי. כדי להמירו לשירות מסחרי נדרשים מימון, מסילות, מעברי גבול ותיאום מכס. גשר חסר הוא השקעה שאפשר לתכנן; חוסר הסכמה על תנאי המעבר הוא סיכון שהמשקיע מתקשה לתמחר. ההתקדמות תלויה ביכולת לבנות את התשתית ואת ההסכמות במקביל.

זרימת ההון מתחילה לפני זרימת הסחורות. החלטה על מסוף, מסילה או אזור תעסוקה משפיעה על המקום שבו חברות יחתמו חוזים ויקימו פעילות. לאחר שהשקיעו, עלויות המעבר שלהן גדלות ונוצרת תלות בתשתית שנבחרה. משום כך, השנים שבהן המסדרון מתוכנן עשויות לקבוע את חלוקת ההכנסות הרבה לפני פתיחתו המלאה לתנועה מסחרית סדירה.

סעודיה וירדן אינן שטח ריק על המפה

המסדרון מציע לסעודיה ולאמירויות אפשרות להעמיק את תפקידן בכלכלה שבין אסיה לאירופה. נמלים, מרכזי הפצה ואזורי תעשייה יכולים למשוך פעילות שאינה תלויה רק ביצוא אנרגיה. ההשקעה בתשתיות עשויה לייצר הכנסות משירותים ולחזק השפעה אזורית. עם זאת, לכל מדינה אינטרס לרכז אצלה את הפעילויות הרווחיות, גם בתוך שותפות משותפת.

ירדן מחברת בין המרחב הסעודי לשער הישראלי. שיפור הקישוריות עשוי להעניק לה הכנסות מעבר, השקעות ותעסוקה, ולהגדיל את חשיבותה ללקוחות ולמדינות אחרות. התמריץ הכלכלי מתקיים לצד רגישות מדינית ביחסים עם ישראל. לכן, הערכת ההיתכנות צריכה לבחון יחד את התועלת הירדנית, אמינות ההסדרים והיכולת לקיימם בתקופות של מתח אזורי.

הרצף הזה עשוי להעניק לישראל עומק כלכלי חדש: שירות של סחר אזורי מעבר לצורכי המשק המקומי. הוא גם ייצור תלות הדדית במעברים ובתשתיות. לחיפה תפקיד אפשרי בשינוי הזה, אך גודלו ייקבע בזמינות השירות ובמחירו. המיקום הגיאוגרפי מציע יתרון; ההסכמים והתפעול קובעים אם לקוחות יהיו מוכנים לשלם עבורו.

תחרות על נתיבים היא תחרות על תלות

החשיפה לשיבושים בים האדום ובמפרץ הפרסי מחזקת את הערך של חלופות, אך כל מסלול נושא סיכונים משלו. תובלה יבשתית יכולה לעקוף מקטע ימי מסוים וליצור תלות במסילות ובגבולות. גם מקום הפריקה במפרץ משפיע על החשיפה להורמוז. אין מסדרון שמבטל את הגיאוגרפיה; יש שילובים שונים של עלות, זמן וסיכון.

המסלול דרך ישראל משתלב גם בתחרות רחבה יותר על הקישור בין אסיה לאירופה. טורקיה מבקשת לחזק את מעמדה כצומת מעבר, בעוד שיתופי הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין מעמיקים את חשיבות מזרח הים התיכון. המחלוקות הימיות רלוונטיות במיוחד לתשתיות קבועות, דוגמת כבלים, ואינן שקולות לחסימה אוטומטית של ספנות מסחרית.

המפרץ עצמו מרכז נוכחות הודית וסינית: אדאני בחברת נמל חיפה, ו־SIPG בהפעלת נמל המפרץ. התחרות העסקית ביניהן מתקיימת בתוך גיאוגרפיה ישראלית משותפת. עבור הממשלה, ריבוי מפעילים יכול להרחיב אפשרויות ולצמצם תלות; עבור העיר, הוא מחייב תשתיות המשרתות את כלל המערכת הנמלית באזור. הבעלות הבינלאומית מחברת את התחרות המקומית לרשתות סחר והשקעה רחבות.

חשמל, נתונים ומימן מופיעים לצד הרכבת במזכר IMEC, אך לכל אחד ביקוש, מימון ואילוצים נפרדים. כבל תקשורת אינו זקוק למכולות כדי לייצר הכנסה, ומלון בחזית הים אינו תלוי בהשלמת מסילה בירדן. ערך החיבור ביניהם נובע מאפשרות לרכז פעילות והשקעות, וצריך להיבחן בכל פרויקט במקום להניח שכל המערכות יבשילו יחד.

אדאני קנתה גם ציפייה לעיר אחרת

תוכנית ההשקעה המקורית של אדאני שילבה את הנמל עם השבחה עירונית. במצגת מיולי 2022 הונחו כ־900 מיליון שקל לפיתוח נדל״ן בשנים 2023–2027, הכנסות שנתיות של 469 מיליון שקל ו־EBITDA של 222 מיליון ב־2028. תרחיש מכירה של הפעילות הציג שווי של כ־3.2 מיליארד שקל. המספרים מציגים את תחשיב ההשקעה שעליו נשענה תוכנית הרכישה.

חיבור העיר לים עשוי להגדיל את ערך הנכסים באמצעות תיירות, מסחר ושירותים. אולם ההשבחה זקוקה לתחבורה, לרחובות פעילים ולמרחב ציבורי. אדאני תלויה אפוא בהחלטות שהעירייה והמדינה מקבלות מחוץ לגדר הנמל. היחסים עם חיפה, לרבות אמון ציבורי ואחריות סביבתית, משפיעים על סביבת ההשקעה לצד ההיתרים והזכויות המשפטיות הנדרשים לפיתוח.

תקופת הזיכיון עד 2054 מעניקה לעיכובים משמעות כספית: ככל שהביצוע נדחה, נותרות פחות שנות הפעלה. בפברואר דווח על בקשת הבעלים להארכת הזכויות במקרקעין; ביולי הודיעה העירייה על אישור סופי לתוכנית הבינוי והפיתוח. המדינה מחזיקה בזמן, העירייה בחלק ממנגנוני המימוש, והבעלים בהון. הצלחת הפרויקט דורשת הסכמה בין שלושתם.

באוקטובר דווח גם על הסדר מתגבש להעברת כמיליארד שקל לנאמנות לפיתוח הנמל, לצד הקלת מגבלות על חלוקת כספים לבעלים. ככל שיקודם, תנאיו יקבעו מי נושא בסיכון ומתי ניתן לשחרר הון. הארכת זכויות והקלות פיננסיות מחייבות בחינה מול השקעות, ערבויות ולוחות זמנים, כדי שהתמורה הציבורית תהיה מוגדרת וניתנת למדידה.

האשכול מתחרה על ארגון המרחב

אשכול רשויות המפרץ פועל ברובד המשלים את הרציפים: חיבור קרקע, תעשייה, עובדים ויזמים. יוזמתו למרכז מידע וקישוריות ל־IMEC מבקשת למפות צרכים ולרכז קשרים. גוף שמציג למשקיע הזדמנות אזורית מתואמת עשוי להשפיע על מיקום ההשקעה עוד לפני רכישת הקרקע. כוח כזה נשען על ארגון ומידע, גם בלי בעלות בנמל.

חיפה פועלת בשותפות אזורית מחוץ למסגרת החברות באשכול. ביוני 2026 הייתה ממייסדי פורום חמישים ושלוש הרשויות לקישוריות, ובהמשך פורסם על צוותים לבחינת הרצף מהנמל לבית שאן. יהב שומר על מסגרת עצמאית ומשתתף במהלכים משותפים. השפעתה של חיפה נמדדת במשקל שהיא מקבלת בקביעת התוכניות, בהקצאת התקציבים ובהובלת הביצוע.

ריכוז נכסים בתחומה מעניק לחיפה עמדת פתיחה חזקה, אך אינו מקנה לה את כל הזכויות או ההכנסות. מנגד, חברות באשכול אינה מחלקת מאליה ארנונה. השאלה הכלכלית היא כיצד יחוברו הנכסים לפעילות חדשה: היכן ימוקמו מחסנים ומפעלים, מי יספק שירותים, ואילו רשויות יישאו בעלויות התחבורה והסביבה לצד ההכנסות.

גם התחרות בין חברת נמל חיפה לנמל המפרץ דורשת מבט עירוני רחב. במחצית הראשונה של 2025 עברו בהן כ־351 וכ־310 אלף TEU בהתאמה. שינוי בחלוקת המטענים משנה את רווחי המפעילים; תרומתו לחיפה תלויה בתעסוקה, בספקים ובשירותים שנשארים בעיר. האינטרס החיפאי צריך לכלול את המערכת הנמלית כולה ואת סביבתה.

מרכזי הפצה בעמקים יכולים להזין את נמלי חיפה, בעוד העיר מרכזת ניהול, הנדסה, מסחר וחדשנות. חלוקה משלימה כזאת מחייבת תכנון והסכמות, ולא מתפתחת בהכרח מעצמה. לחיפה דרושים יעדים להכנסה עירונית נטו, רכש מקומי ושכר, לצד חיבור חזית הים לעסקים הקיימים. אלה המדדים שיבהירו כמה מצמיחת המרחב נקלט בעיר.

אדאני מחברת נכסים לרשת בינלאומית; האשכול מבקש לחבר רשויות להצעת השקעה; הממשלה קובעת תשתיות והסדרים בין מדינות. חיפה יכולה לקשור בין המהלכים באמצעות נכסיה והידע שבה. עוצמתה תימדד ביכולת להשפיע על ההסכמות בזמן שהן נכתבות, ולעגן פעילות והכנסות שיישארו בעיר גם לאחר שההון והמטענים ימשיכו לתחנתם הבאה.

לתושבי חיפה מגיע להבין את מלוא ערכה של העיר שבה הם חיים. הם רואים כביש פקוק, חזית מסחרית מוזנחת וחוף שהגישה אליו מוגבלת; משקיע בינלאומי רואה באותו מרחב מפגש בין נמלים, תעשייה, אנרגיה, ידע ונתיבי סחר בין יבשות. הפער בין שתי נקודות המבט הוא גם פער של הנהגה: היכולת לתרגם נכסים אסטרטגיים לפרנסה, לשירותים עירוניים ולתחושת עתיד.

מה שחסר בשיח העירוני הוא החשבון המחבר בין ההכרזות הגדולות לחיי התושבים. מי משלם על התשתיות המשביחות נכסים פרטיים, היכן נרשמות ההכנסות, אילו התחייבויות ניתנות למשקיעים ומה מקבלת העיר בתמורה. את התוכניות הבאות ראוי לבחון גם דרך השאלות האלה: כמה משרות איכותיות ייווצרו, כיצד ישתלבו עסקים מקומיים, כמה מהחוף ייפתח לציבור ומה יישאר בקופה העירונית לאחר ההוצאות.

בפעם הבאה שיגיעו הבחירות העירוניות, הדיון בחיפה יוכל להתרחב גם ליכולת של ההנהגה לנהל את המפגש בין העיר לעולם. לצד ניקיון הרחובות ותחזוקתם, יש מקום לדרוש תוכנית כלכלית מובנת, הסכמים שקופים ודיווח על תוצאות. לתושבים מגיע לדעת כיצד מבקשים נבחריהם לייצג אותם מול ממשלה, תאגידים ובעלי הון המתכננים כאן עשרות שנים קדימה.

חיפה היא פנינת לבנט קוסמופוליטית, שהריבוי האנושי, הדתי והתרבותי שלה מצטרף לנמל, להר, לאקדמיה ולתעשייה. במסלול המתוכנן מהודו לאירופה היא מציעה שילוב נדיר:שער ימי שהוא גם עיר שלמה, עם זיכרון, ידע וכישרון.

הדובדבן בדרך המשי החדשה נמצא מול עיני תושביה. ההישג העירוני הגדול יהיה שהערך הזה יורגש גם בתלוש השכר, ברחוב ובאפשרות של הדור הבא לבנות בה חיים.