חיפה ראויה להנהגה שמגינה עליה לפני שמגיע מכתב הניתוק

עיריית חיפה הודיעה השבוע כי יונה יהב שיגר מכתב חריף למועצת האקני בלונדון, בעקבות כוונתה לסיים את ברית הערים התאומות. יהב האשים את הנהגת הרובע בכניעה לקמפיין הדה־לגיטימציה נגד ישראל והציג את חיפה כעיר של חיים משותפים. ההודעה ביקשה לשדר נחישות. היא הותירה שאלה: מדוע חיפה עדיין ממתינה להחלטתם של מי שהתחייבו להתנתק ממנה.

הכוונה הופיעה במפורש במצע הירוקים לבחירות המקומיות. לאחר ניצחונם במאי, קידמה המועצה ביולי הסכמה עקרונית לסיום הברית, בכפוף להליך נוסף. הרצף הזה העניק לחיפה זמן להיערך. מצע המסמן את העיר כיעד הוא מסמך להערכת סיכונים, במיוחד כשהמחנה שפרסם אותו מקבל לידיו את הסמכות לממשו.

עמדת "כרמליסט" ברורה: כאשר הנהגה נבחרת על התחייבות לנתק את הקשר עם חיפה, העירייה צריכה ליזום את ההליך לסיום הברית, בתיאום עם משרד החוץ ובהתאם לתנאיה. עליה להבהיר שהשותפות מסתיימת משום שההדדיות נשללה בפומבי. אין הצדקה להעניק לצד השני חודשים לעיצוב מופע הפרידה ולהפקת רווח פוליטי ממנו.

ברית תאומות נשענת על רצון משותף. חיפה אינה צריכה להגיש שוב את קורות חייה כדי לשכנע הנהגה שהבטיחה לבוחריה להיפטר ממנה. עיר בעלת אוניברסיטאות, רפואה מתקדמת, תעשייה וחשיבות ימית אינה זקוקה לחסות סמלית של מועצה זרה. היא זקוקה לשותפים המכבדים את הקשר ואת תושביה.

גם ההגנה על חיפה באמצעות אופייה המשותף דורשת הרחבה. יהודים וערבים החיים יחד הם חלק מזהותה, וכמוהם חיילי צה״ל, אנשי המילואים ועובדי התעשיות הביטחוניות. הלגיטימיות של העיר אינה מותנית בהתרחקות מהמערכות המגינות על ישראל, או בהוכחה שתושביה מסתייגים במידה מספקת מהממשלה המכהנת בירושלים.

בהודעת האקני מיולי תוארה חיפה כעיר נמל צבאית, לצד הסתמכות על האשמות כלפי ישראל במלחמה בעזה. החיבור מאפשר להעביר אחריות מהחלטות הממשלה אל המרחב העירוני: הנמל, המפעל והאוניברסיטה מוצגים כחלק ממערכת אחת, והשותפות האזרחית עמם נעשית יעד לענישה באמצעות החלטה של רשות מקומית זרה.

ביקורת על הממשלה ועל פעולות צה״ל היא חלק מדיון ציבורי לגיטימי. החרמת עיר בשל זיקתה למערכות המדינה מרחיבה את הביקורת לשלילת קשר עם אוכלוסייה אזרחית. לפי ההיגיון הזה, כמעט כל מוסד ישראלי יכול להיכלל במעגל האחריות. הדרישה להחרים מתפשטת בלי צורך להצביע על החלטה מסוימת של העירייה.

במכתבו הזכיר יהב גם עניין שהביעו גורמים בהאקני בקידום משלחת רפואית נוספת במסגרת הקשרים עם רמב"ם.אמנם לא פורט האם נשלחה הזמנה חדשה לאחר החלטת המועצה. אולם הצגת האפשרות כנימוק לשימור הברית חושפת עמדה חלשה: המשך הגישה לנכסיה של חיפה מוצע למי שמבקשים להפיק רווח מהוקעתה.

רמב"ם הוא נכס ישראלי ובינלאומי. קשריו המקצועיים ראויים לשיקול דעת עצמאי ויכולים להיבחן ישירות בין המוסדות. הם אינם צריכים להעניק חסות לברית עירונית שהנהגת הצד השני מבקשת לבטל. שיתוף פעולה רפואי יכול להימשך במקום שבו קיימת תועלת הדדית, בלי להפוך לתמריץ לשימור מסגרת פוליטית שהתרוקנה מהדדיות.

יהב לא שתק לאורך התקופה. הוא פרסם מאמר בעיתונות הבריטית, וכבר ביולי דווח על התייעצויות עם משרד החוץ. הביקורת נוגעת לתוצאה וליוזמה: מה הוקפא, אילו תנאים הוצבו ומה הושג. הכותרת של הודעת הדובורת של עיריית חיפה״מתקפה חריפה״ מתארת את הטון; היא אינה מספקת לציבור תמונת ביצוע או הסבר להמשך ההמתנה.

בספטמבר הפעיל שר החוץ גדעון סער צעדי תגובה לסנקציות הבריטיות, ובהם הכרזה על סגירת הקונסוליה בירושלים, הפסקת מסגרות פעילות ואיסורי כניסה. בהמשך הושגה פשרה שאפשרה לנציגות להמשיך בשם אחר ובהיקף מצומצם. הופעלו לחץ ומגעים לצד ההצהרות. תוכן התיאום עם חיפה טרם הוצג, ולכן התאמת תגובתה למדיניות המשרד נותרת לבירור.

מצע הירוקים והחלטת האקני ביולי הבהירו את הכיוון חודשים מראש. צעדי שר החוץ בספטמבר חידדו את הצורך בתגובה ישראלית בעלת משמעות מעשית. עיריית חיפה הייתה צריכה להקדים וליזום את סיום הברית עם הנהגה שהפכה את החרמתה להבטחת בחירות, ולרתום את קשריה הבינלאומיים להגנת מעמדה. חיפה אינה צריכה להמתין לאישור על ישראליותה ממועצה זרה; הנהגתה צריכה לעמוד מאחוריה בגאווה, בהחלטות ובמעשים.

אנטוורפן מלמדת שהלחץ התחיל מוקדם יותר. במאי 2024 פרסם ארגון צעירי המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, JONGCD&V, דרישה להשעיית הברית עם חיפה או לביטולה. ההודעה התנתה את המשך השותפות גם בהפעלת לחץ על ממשלת ישראל ובהגנה על מחאות בעיר. זו עמדה מפלגתית מתועדת; אין בסיס להציגה כהחלטת העירייה.

בספטמבר 2026 חידשה ״קואליציית אנטוורפן למען פלסטין״ את הדרישה. באותה הודעה כרכה יחד את התאומות עם חיפה, מעבר הנשק לישראל דרך הנמל והרכש המשטרתי. הפעילים התלוננו שהברית עדיין לא הושעתה והכריזו על מחאות חודשיות במועצה. הקשר הסמלי והפעילות הלוגיסטית נכללו במפורש באותה תוכנית לחץ.

אין צורך להניח פיקוד משותף לקמפיינים כדי לזהות את הדמיון. עיר נמל משמשת יעד זמין לפעולה נגד ישראל; הזיקה הביטחונית מצדיקה לכאורה את הרחבת האחריות; ונבחרי ציבור נדרשים להוכיח מחויבות באמצעות ביטול קשרים. התקדים המקומי יכול לספק לגורמים בערים אחרות נוסח, הצדקה ואומץ פוליטי.

במרסיי הגיע הלחץ ב־2025 גם מתוך הרוב העירוני. סבסטיאן בארלס, שהיה אז סגן ראש העיר, קשר את הדרישה להקפאת קשרים לתעשיות הביטחוניות בחיפה. בהמשך כלל סבסטיאן דלוגו במצעו התחייבות לביטול התאומות, בטענה שחיפה משתתפת במאמץ המלחמתי ומעניקה לגיטימציה לפשעים המיוחסים לישראל. סעיף נוסף עסק בקשרים נמליים לתעשיית הנשק.

הקמפיין ניסה לערער גם את טיעון הדו־קיום. באירוע ״חיפה ללא פילטר״ בינואר 2026 הוצגו, לפי סיקורו, טענות על אפליה, דיכוי מחאה וקשרים ביטחוניים. התמודדות עם מהלך כזה מחייבת מידע, בדיקת טענות והצגת המציאות במורכבותה. חזרה טקסית על מגוון הדתות בעיר אינה ממצה את המענה.

אולם ראש העיר בנואה פאיאן התנגד לניתוק ולהענשת תושבי חיפה. לאחר פרישת דלוגו לפני הסיבוב השני, פאיאן ניצח בבחירות מרץ. ההבדל מהאקני מהותי: במרסיי קיימת הנהגה שבלמה את הדרישה. מדיניות ציונית רצינית צריכה לחזק אותה ולהעמיק את הקשר, במקום להעניק למקדמי החרם הישג שלא השיגו בקלפי.

לקשר יש גם תשתית כלכלית. קבוצת אדאני, המחזיקה ב־70% מחברת נמל חיפה, חתמה בפברואר על מזכר הבנות עם נמל מרסיי־פוס במסגרת מסדרון הודו–המזרח התיכון–אירופה. הנמל הצרפתי הוא גוף ציבורי ואינו בבעלותה. באוקטובר התקיימו בניו דלהי סדנאות ראשונות של מועדון IMEC ביוזמת שני הגופים.

הודעת הנמל אינה מאשרת השתתפות של חיפה בסדנאות. היא כן מצביעה על שותפות מתרחבת עם בעלת השליטה בנמל הישראלי. בזמן שהחרם מבקש לצמצם קשרים, הכלכלה הנמלית בונה חיבורים. תפקידה של עיריית חיפה הוא לבחון כיצד האינטרסים האלה מתורגמים לשותפויות המעניקות לעיר עמידות פוליטית ותועלת ממשית.

בטורינו דווח במאי על יוזמה של תנועת Potere al Popolo לסיום הקשר עם חיפה, לצד דרישות לניתוק הסכמים עם ישראל, להפסקת תמיכה בתעשיות ביטחוניות ולחרם על תרופות טבע. לפי הדיווח, העירייה דחתה את היוזמה. הקשר עם חיפה מוגדר מזכר הבנות מ־2005, ולכן הבדיקה חייבת לכלול גם ערים שותפות.

לצד הלחץ קיימות הזדמנויות. לפי דיווח שפורסם ב־21 באוקטובר, מועצת בארנט בלונדון אישרה הצעה לבחון תאומות עם חיפה ושיתוף פעולה ברפואה, בחינוך ובמחקר. טרם נחתמה ברית. ההתפתחות ממחישה שחיפה יכולה להציב גבול למחרימיה ולבנות קשרים עם המעוניינים בה. ההיצמדות להאקני אינה האפשרות היחידה העומדת לפניה.

ניהול בינלאומי נבחן ביכולת לזהות מי מאיים, מי בולם ומי מתקרב, ולהפעיל בכל זירה כלים מתאימים. חיפה מחזיקה בנכסים המאפשרים זאת. הציבור זכאי לראות כיצד הנהגתה מפעילה אותם לפני מכתב הניתוק הבא. עלבון מנוסח היטב אינו אסטרטגיה, והמתנה ממושכת אינה נעשית דיפלומטיה רק מפני שהיא מלווה בהתייעצויות.

לקראת הפרסום נשאלה העירייה על הצעדים שמעבר למכתב, על ניתוק יזום מהאקני, על היערכות מול ערים נוספות ועל הקשר האפשרי לצעדי שר החוץ. בדוברות עיריית חיפה בחרו להגיב בקצרה: " מכתבו של ראש העיר מדבר בעד עצמו

"המכתב "הַמְּדַבֵּר"