פרשת כי תישא-פרה

איך אגרום לאישתי/לבעלי לחשוב כמוני? האם אנחנו מנסים להבין את השני או רק לשכנע אותו?

אחת השאיפות הקיימות במסגרת נישואין, היא שבן זוגי יחשוב כמוני, יסכים עם דברי, יעריך את מה שאני עושה, והשקפות עולמו תהא זהה לשלי. ובכלל שבכל הדברים גם בפעוטי הערך נחשב באופן באופן שווה. הכוונה כמובן שהוא "יתיישר" בהתאם לדעתי אולם על פי רוב הציפיות נשארות בעולם התקוות, ואילו ההסכמות הקיימות הינן "פשרה מאולצת" הנוצרת במרוצת שנות הנישואין מעטים הם הלוקחים את גודל נישואייהם בידם הם, ומנסים ללמוד את הנישואין כדי לשפר את המערכת, גם אם היא תקינה הרוב אינם עושים כן, כיוון שהם כבולים למחשבה ש"בין כך ובין כך לא ניתן לשנות, לא את עצמי ולא את בן-זוגי" לכשנבחן את מאמצינו להגיע לתמימות דעים, ואת ניסיונותינו להסביר לבן הזוג את עמדתנו השונה יתברר שהם נעשו כמעט תמיד ברגעי מתח וויכוח, וללא ריכוך מוקדם של המאזין, כדי שיקל עליו לקבל את דעתנו אם נבדוק באמת נגלה שבעצם איננו משקיעים בניסיון שכנועו, היתה מערכת התקשורת תקינה ומשופרת בהרבה. יתירה מכך: האם אין זה מן הראוי שכל אחד מבני הזוג יהרהר לעצמו שמא אי הסכמה בחלק מן המקרים נובע מאשמתו שלו, ולא של שותפו? ברור שכדי להשיג הסכמה שאינה אך פשרה יש להשקיע וכדי להגיע לחברות אמיתית יש להעניק זוהי עצת הרמב"ם, בפרושו לפרקי אבות על המשנה האומרת: “עשה לך וקנה לך חבר" 

הרמב"ם מתייחס להבדל הלשוני בין "עשה לך" הכתוב אצל רב ל"קנה לך" הכתוב אצל חבר,ומסיק מכך לעומת הרב, את החבר יש לקנות. כלומר יש להשקיע בו ולהעניק לו כדי שיהיה חברי.הקניה המוזכרת בחבר, באה ללמד שמעל ומעבר לאפשרות לקנותו בכסף או מענקים אחרים יש לרכוש אותו על ידי הימשכות אחר רצונו.