פרשת צו: שבת הגדול

| עודכן: מרץ 31, 2023

מקור: Jim Padgett Distant shores media https://bit.ly/40Qr088

כניסת שבת: 18:30
יציאת שבת: 19:40

בקומה זקופה!

מאת הרב יקי רט

את השבת שלפני פסח נוהגים לכנות ‘שבת הגדול’, וזאת לפי הסברו של בעל הטורים, בגלל הנס הגדול שנעשה לעם ישראל, עוד לפני שיצאו ממצרים, כאשר התבקשו לקשור את השה למיטתם כבר בעשור לחודש, כדי לשומרו למטרת הקרבן.

ידוע שהמצרים היו עובדים עבודה זרה והבהמה הייתה נחשבת לאליל עבורם, וכמו שאומר הפסוק “הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו” (שמות ח, כ”ד). באופן טבעי הציפייה הייתה כי ברגע שיראו המצרים כי היהודים קושרים בהמה למיטתם עבור קרבן – מיד יתנפלו עליהם להורגם! וזהו הנס הגדול שנעשה להם, בעצם ההצלה הזו מידי המצרים, שראו ולא יכלו לפגוע בהם לרעה.

מכיוון שבאותה שנה עשור לחודש חל בשבת, אנו מציינים בכל שנה את הנס הגדול, בשבת הסמוכה לפסח. הבית יוסף שואל, שלכאורה הנס איננו רק בעשור לחודש, אלא זהו נס שנמשך לאורך כל הימים שמעשור לחודש ועד חג הפסח. והוא מיישב שעיקר הנס הוא בהתחלה, שראו המצרים ולא פגעו בנו. הרבי מלובביטש מדייק מלשון הטור שעיקר הנס איננו בהצלה הניסית שה’ שמר עלינו מהמצרים, אלא בעצם זה “שהמצריים לא היו יכולים למנוע את ישראל מלקיים מצותם — דכאשר בנ”י עמדו בתוקף ובמסירת נפש לקיים מצות הקב”ה מבלי להתחשב בהסכנה שבדבר ועד שאמרו להמצריים בפירוש שלקיחת השה היא כדי “לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו”, הרי זה גופא פעל שנעשה “נס גדול”, דאע”פ שהיו שיניהם של מצרים קהות על ששוחטין את אלקיהם מ”מ “לא היו רשאים לומר להם דבר.

” הרבי מדגיש כי עיקר הנס היה בעצם זה שהמצרים היו מנועים מלפגוע בנו, וזאת בזכות שאנו עמדנו בתוקף על קיום מצוות ה’ ולקיחת השה לקרבן, בלי לפחד ובלי להוריד ראש ולהנמיך קומה. עצם תעוזת הפנים של עם שעד עכשיו נחשב כעם של עבדים, ועכשיו לוקח כקרבן את אלוהיהם של משעבדיו – זהו בעצם יסוד הנס. לאור דבריו יובן היטב גם מדוע עיקר הנס ביום הראשון דווקא, כי תעוזת הפנים נעשתה ביום הראשון, בעצם קשירת השה בכרעי מיטתם, ואת הנס הזה אנו מציינים בשבת הגדול.

מדברים אלו נלמד גם אנו: פעמים רבות אנו מאמינים בדרכנו, אך לעיתים מתביישים בה, או מעדיפים לקיים את הדברים בצינעא, כי אנו פוחדים מהתגובות מסביבנו. הסימן הראשון בשולחן ערוך פותח בחובתו של אדם להתגבר כארי לעבודת בוראו, “ואל יבוש מפני המלעיגים”. אנו מתקרבים לחג החרות, אשר כל עניינו לחוש את חירותנו, להסיר את הכבלים המשעבדים אותנו, ולקיים בגאווה ובגאון את מה שנשמתנו תובעת מאיתנו. לא יתבייש האדם הפרטי מפני חבריו, וגם לא האומה בכללה בפני אומות העולם. אנו נושאים בגאון את דגל התורה ועבודת ה’, אנו שמחים ביהדותנו וגאים לקיים מצוות. איננו עוד בגולה, מתחבאים מפני חמת המציק ומסתירים כל סממן יהודי. חזק ונתחזק בחרותנו הפנימית ובקידוש שם שמים בכל מעשי ידינו, בהרמת ראש ובזקיפות קומה.

נושאים קשורים: פרשת השבוע


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *