פרשת השבוע, דבר תורה קצר על פרשת בהעלותך

{"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרו"ֹ (יא, ד)}

מתי שמרים קבלה צרעת ביקש אהרון ממשה שיתפלל עבורה- שלא תהיה מצורעת כי מצורע קרוי מת אז אמר "אל נא תהי כמת".

ורש"י מסביר את המשך הפסוק שהרי הם יצאו מאותו רחם, אז שלאחד האחים כואב האח השני גם מרגיש.

מפה נלמד את המושג "נושא בעול עם חברו", שלא רק שמתפלל על חברו ולעזור לו אלא שירגיש את הכאב שלו.

כמו שהתבטא הסבא מקלם- "אם העגלון היה נושא בעול עם הסוס, לא היה מרים עליו את השוט".

ואם ככה מרגישים אז מועילה התפילה יותר.

ולכן אמרו חז"ל שמי שיש לו חולה בביתו ילך לחכם ויבקש עליו רחמים, משום שלצדיק יש קרבה גדולה ואכפתיות רבה ואהבת ישראל, וגם מרגיש ממש את צער השני, אז תפילתו שיוצאת מעומק הלב משפיע מאד. זהו כח של אהבת ישראל. (מעינה של תורה)

{"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל }

בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים". (יא, יד)

אחרי שעם ישראל ביקש את הדברים הללו הם נענשו כל כך שמתו בעוד הבשר בין שיניהם.

והדבר מפליא, שואל הגאון הרב יהודה צדקה זצוק"ל- מה כל החרון אף, וכי בשביל תאוות אכילה חייבים מיתה?

ויש להבין על פי משל- לאדם שנסע לאמריקה מחמת עניו, ובארץ השאיר ילד בבית איש כפרי ששעבד אותו ונתן לו לאכול שומים ובצלים. והילד גדל כך בצער רב.

לימים חזר האבא מחו"ל עם ממון ומצא את בנו במצב קשה. מיד הוציאו מהכפרי בכן וקנה לו גינה ופרדסים ובית גדול, והשיאו עם אישה מכובדת. אך להפתעתו במקום שהילד יודה על השפע שקיבל ושפדאו מכל הצרות, החל לבכות. מיד שאל אותו אביו- בני, מפני מה אתה בוכה?