בז"ן מדווחת על מיליוני דולרים, האיגוד על אירוע חריג, אבל איפה הנתונים?
באותו בוקר פרסמה בז״ן דיווח כלכלי על עבודות התחזוקה, והאיגוד התריע על אירוע נוסף. הנתונים הסביבתיים עדיין חסרים.
מערכת כרמליסט | עודכן: נובמבר 9, 2026
בבוקר יום שני, 9 בנובמבר, הצטלבו במפרץ חיפה שני דיווחים שמחייבים קריאה משותפת. האחד הגיע מהבורסה לניירות ערך, שם עדכנה קבוצת בז"ן על העיכוב בעבודות התחזוקה במפעל גדיב ועל הנזק הכלכלי המצטבר. השני הגיע מאיגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה, שהודיע כי אחד ממתקני החברה נכנס לתהליך סגירה שבמהלכו צפויה עלייה בערכי הניטור בארובה ופעילות מוגברת בלפידים.
התמונות שהופצו באותו בוקר הראו עשן שחור מעל המתחם התעשייתי. ההודעות עוררו תגובות חריפות, אך דווקא הנתון החשוב ביותר לציבור נותר מחוץ לדיווח: מה נמדד בפועל באוויר שמסביב למפעל, ומה ניתן ללמוד מכך על האירוע?
התמונה מורכבת יותר מכפי שעולה מהכותרות. בז"ן מתמודדת עם השבתת עבודות בגדיב בעקבות אירועי פליטת בנזן קודמים. במקביל מתקיימות עבודות תחזוקה במתקן מרכזי אחר, CCR. ובאותו יום דווח על תהליך סגירה של מתקן שלא זוהה בשמו. שלוש העובדות הללו אינן מוכיחות שמדובר באותו אירוע.
שני דיווחים, בוקר אחד ושאלות שנותרו פתוחות
בשעה 10:59 פרסם רדיו חיפה דיווח של שרה מי מרום, שהתבסס על הודעת בז"ן לבורסה. על פי הדיווח, המשרד להגנת הסביבה טרם אישר לחדש את עבודות הטיפול התקופתי במתקני הארומטיים של גדיב, שהופסקו בעקבות אירועי הבנזן בחודש אוקטובר.
בז"ן העריכה את הנזק הכלכלי הכולל, לרבות אובדן רווחים, בכחצי מיליון דולר לכל יום עיכוב. על פי הפרסום ברדיו חיפה, לאחר 18 ימי השבתה מדובר בכ־9 מיליון דולר. החברה טענה כי נתנה מענה לדרישות המשרד להגנת הסביבה והודיעה כי היא בוחנת את האפשרויות העומדות לרשותה, לרבות פנייה לערכאות.
פרט משמעותי נוסף נכלל בדיווח לבורסה: הטיפול התקופתי במתקן ה־CCR, שבז"ן הגדירה כמתקן המרכזי והמשמעותי מבין המתקנים המטופלים, מתקדם בהתאם ללוח הזמנים ואף עשוי להסתיים מוקדם מהמתוכנן, בין היתר בעקבות הסטת משאבים מהעבודות בגדיב.
מתקן CCR הוא אחד המתקנים המרכזיים בבית הזיקוק, המשמש לשדרוג רכיבי בנזין באמצעות תהליך קטליטי ולייצור מימן הנחוץ לתהליכי זיקוק נוספים. הטיפול התקופתי במתקן תוכנן חודשים מראש, ובדיווח לבורסה מ־9 בנובמבר ציינה בז"ן כי העבודות מתקדמות כסדרן ואף עשויות להסתיים מוקדם מהצפוי. טרם הובהר אם פעילות הלפידים באותו בוקר קשורה לעבודות הללו.
כאן מתעוררת השאלה הראשונה: האם המתקן שנכנס לתהליך סגירה קשור לעבודות ה־CCR, לפעילות גדיב או למערכת תפעולית אחרת לחלוטין? לא ניתן להשיב עליה באמצעות הפרסומים הקיימים.
תוכנית תחזוקה אינה מדידת זיהום
לפי הודעת האיגוד, בז"ן סירבה להעביר את פרטי תוכנית התחזוקה הדרושים לבירור נסיבות האירוע. מדובר בטענה משמעותית, אך יש להגדיר במדויק מה היא מוכיחה.
תוכנית תחזוקה עשויה ללמד אילו פעולות תוכננו, מתי נועדו להתבצע, אילו מערכות אמורות להיכנס להשבתה ומהם אמצעי הבקרה שנקבעו. היעדרה מקשה על גוף הפיקוח המקומי לברר אם מדובר בתהליך צפוי או בהתרחשות חריגה.
אולם אי־מסירת התוכנית אינה מוכיחה כשלעצמה שנגרמה תקלה, שנרשמה חריגה מתנאי היתר הפליטה או שהציבור נחשף לריכוזי מזהמים חריגים.
גם בדיווח על עלייה צפויה בערכי הניטור בארובת המתקן יש להבחין בין תחזית תפעולית לבין מדידה שכבר בוצעה. האיגוד לא הציג בהודעתו ערכים שנמדדו, את סוגי המזהמים, את משך הפליטה או השוואה לתנאי ההיתר.
הפעלת לפידים היא חלק ממערכות הבטיחות של בתי זיקוק ומתקנים פטרוכימיים. היא עשויה להתרחש בעת התנעה, השבתה, שינויי עומס או תקלה. גם הופעת עשן שחור מחייבת בירור, אך התיעוד החזותי לבדו אינו מאפשר לקבוע את הרכב הפליטה או את רמת החשיפה בסביבה.
ומה בדבר מידע שאסור לפרסם?
במחלוקת על תוכנית התחזוקה קיימת אפשרות נוספת, שטרם קיבלה מענה פומבי: הגבלת מידע מסיבות ביטחוניות, הנדסיות או מסחריות.
מתקנים פטרוכימיים כוללים תשתיות רגישות, ותוכניות תחזוקה מפורטות עשויות לחשוף מועדי השבתה, מצבן של מערכות חיוניות ומידע תפעולי שאין הכרח לפרסמו לציבור במלואו.
בדין הישראלי קיימים הסדרים המאפשרים להגביל גילוי של מידע מסוים מטעמי ביטחון וסודיות. אולם עצם קיומם אינו מוכיח שתוכנית התחזוקה המסוימת של בז"ן חסויה, ואינו קובע שהחברה הייתה רשאית להימנע ממסירתה לאיגוד.
יש להבחין גם בין חובת מסירת מידע לרשות מוסמכת לבין פרסום מסמך באתר אינטרנט הפתוח לכל אדם. ייתכנו הסדרי גישה שונים, לרבות מסירת מידע מוגבל או השחרת פרטים רגישים.
לכן, לפני שמייחסים לאי־מסירת התוכנית משמעות של הפרת חובת שקיפות, נדרש לברר מה הייתה עילת הסירוב, האם המשרד להגנת הסביבה מחזיק במסמך, והאם קיימת אפשרות חוקית להעבירו לאיגוד בתנאים מתאימים.
לאיגוד יש תחנות ניטור. מה הן הראו?
כאן נמצא אחד הפערים המהותיים בדיווח. איגוד ערים מפרץ חיפה מפעיל מערך עצמאי לניטור איכות האוויר, ולצדו פועלות תחנות נוספות במערך הניטור הארצי. התחנות מספקות מידע סביבתי שאינו תלוי בקבלת תוכנית התחזוקה של בז"ן.
באמצעות נתוני ניטור מתחנות באזור צ’ק פוסט, נחל הקישון, קריית אתא ומוקדים נוספים אפשר לבדוק אם חלו שינויים בריכוזי מזהמים במהלך האירוע. בדיקה כזאת מחייבת התייחסות לסוג המזהם הנמדד, לכיוון הרוח, למרחק מהמקור ולתקינות המכשירים.
אין משמעות הדבר שכל פליטה תתגלה בכל תחנה. פלומה עשויה לנוע בכיוון מסוים, לעבור מעל תחנת ניטור או להכיל חומרים שהתחנה אינה מודדת. גם היעדר חריגה בערכי הסביבה אינו פוטר מבדיקת העמידה בתנאי היתר הפליטה.
אבל האיגוד יכול היה להציג לציבור תמונת מצב ראשונית: באילו תחנות נבדקו נתונים, אילו מזהמים נמדדו, האם נרשמו שינויים בריכוזים והאם הנתונים עדיין ממתינים לבקרת איכות.
בהודעה שפורסמה לא הוצגה תמונה כזאת.
מנכ"לית האיגוד, ד"ר ליהי שחר ברמן, הסבירה כי העלייה הצפויה בערכי הניטור והפעילות המוגברת בלפידים מחייבות בחינה מקצועית של נתוני הפליטה. לדבריה, ללא תוכנית התחזוקה לא ניתן לקבוע אם מדובר בתקלה או בפעילות מתוכננת.
ההבחנה הזאת חשובה: תוכנית התחזוקה עשויה להסביר מדוע מתקן נסגר. נתוני הניטור נדרשים כדי לבחון מה הייתה ההשפעה הסביבתית. אלה שני מקורות מידע שונים, המשלימים זה את זה.
אביהו האן מזהיר, אך על אילו נתונים?
יו״ר איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה וממלא מקום ראש העיר, אביהו האן, הגיב להודעה בביקורת חריפה על בז"ן. הוא הגדיר את המתרחש במפעל בחודשים האחרונים כשערורייה, הזהיר מפני סיכון בריאות הציבור וקרא לרגולטורים לקדם את סגירת המתחם.
לרקע הדברים יש משמעות. אירועי פליטת הבנזן באוקטובר, עצירת העבודות בגדיב והעימות המתמשך עם המשרד להגנת הסביבה הם חלק ממציאות סביבתית ורגולטורית שאינה שנויה במחלוקת בעצם קיומה.
אלא שההודעה הנוכחית אינה כוללת ממצאים חדשים המעידים על חשיפה בריאותית חריגה בעקבות האירוע של 9 בנובמבר.
האן מציג עמדה ציבורית ארוכת שנים ביחס לעתיד התעשייה במפרץ. זו עמדה לגיטימית במסגרת הדיון במדיניות הסביבתית של חיפה. אולם כאשר הדברים נאמרים בצמוד להודעה על אירוע תפעולי מסוים, נדרש להבחין בין ביקורת מצטברת על פעילות המפעל לבין קביעה מקצועית הנשענת על מדידות מאותו אירוע.
הפער בולט במיוחד לנוכח דברי מנכ"לית האיגוד, המבהירה כי הנתונים מחייבים בדיקה וכי נסיבות האירוע טרם הובררו. אם הבירור המקצועי עדיין מתנהל, יש להציג לציבור את גבולות הידיעה באותה בהירות שבה מציגים את חומרת החששות.
המחלוקת על גדיב מוסיפה שכבה נוספת
פרסום רדיו חיפה על הדיווח לבורסה מעניק לאירוע הקשר כלכלי ורגולטורי חשוב. בז"ן טוענת כי היא עומדת בדרישות שהוצבו לה, בעוד שהמשרד להגנת הסביבה טרם אישר את חידוש העבודות בגדיב.
לפי דיווח החברה, העיכוב כרוך בנזק כלכלי משמעותי. מן הצד האחר, הפסקת עבודות בעקבות חריגות סביבתיות היא כלי פיקוח שנועד להבטיח שתהליכים תעשייתיים יתבצעו בהתאם לדרישות הדין.
היקף הנזק הכלכלי אינו מוכיח שהמשרד פועל שלא כדין, כשם שעצם עצירת העבודות אינה מוכיחה שכל טענה של החברה חסרת בסיס.
העובדה שבז"ן פרסמה למשקיעים מידע על מצב עבודות התחזוקה בגדיב וב־CCR מחדדת שאלה נוספת: איזה מידע כבר נמסר למשרד להגנת הסביבה, ומה מתוכו ניתן לשתף עם האיגוד ועם הציבור?
ייתכן שהתשובה נמצאת בהפרדה בין סמכויות הרגולטור הארצי לבין אלה של גוף הפיקוח המקומי. ייתכן שיש מגבלות על העברת מידע מסוים. בשלב זה לא הוצג הסבר המאפשר לקבוע מה מקור הפער.
גם אין בסיס לקשור את הפעלת הלפידים באותו בוקר לעיכוב העבודות בגדיב. לשם כך נדרש תחילה זיהוי רשמי של המתקן שבו התרחש האירוע.
שקיפות מתחילה בנתונים, משני הצדדים
תושבי חיפה והקריות אינם אמורים לבחור בין הודעות של חברה תעשייתית לבין הצהרות של נבחרי ציבור. הם זכאים לקבל תמונה מקצועית שמבוססת על נתונים.
מבז"ן נדרש הסבר על המתקן שנסגר, נסיבות הסגירה, פעילות הלפידים והמדידות שבוצעו בהתאם להיתר הפליטה. מהמשרד להגנת הסביבה נדרש להבהיר אם מדובר בפעילות שאושרה מראש, ומהם תנאי הפיקוח החלים עליה.
ומהאיגוד נדרשת הצגת המידע שנאסף באמצעות מערך הניטור העצמאי שלו, לרבות המגבלות על הסקת מסקנות ממנו.
אלה אינן דרישות סותרות. להפך. פיקוח סביבתי אפקטיבי מחייב גם דיווח אמין של המפעל וגם בדיקה עצמאית של הרשויות.
האירוע של 9 בנובמבר מותיר בינתיים ארבע שאלות פתוחות: איזה מתקן נכנס לתהליך סגירה, האם הפעולה הייתה מתוכננת, מדוע לא הועברה תוכנית התחזוקה לאיגוד, ומה נמדד בפועל באוויר סביב המתחם.
עד לקבלת התשובות, אי אפשר להכריז על אירוע זיהום חריג חדש, אך גם לא לקבוע שלא הייתה השפעה סביבתית.
במפרץ חיפה, שבו כל עשן שחור מחזיר אל פני השטח שנים של חששות ומאבקים סביבתיים, דווקא הדיוק הוא תנאי לאמון הציבור. כשמדובר בבריאות, בתעשייה ובכסף רב, הצהרה היא נקודת פתיחה לבירור. היא אינה יכולה להיות תחליף לממצא.