סיפור מגילת אסתר

הדברים הגדולים תמיד מסתתרים מאחורי מסכים עבים, כגון בסיפורי ילדים, באגדות מוזרות, בשיחות המשוגעים ואף מבעד למסכות פורים.

"ונהפוך הוא" שבמעשה המגילה מגלה לנו שהנהגת ה' בהיסטוריה עוברת לפעמים דרך מאורעות הנראים במבט ראשון כהיפך ההנהגה הראויה, אבל – כפי שאומר רבי נחמן מברסלב – "יש עניין שנתהפך הכל לטובה". השורש של ההנהגה המיוחדת הזאת כבר נמצא במעשה מתן לוחות הברית על ידי משה לישראל "כתובים משני עבריהם", הנקרא בבית הכנסת תמיד בסמוך לחג הפורים, וכמו שדרשו חז"ל (שבת קד, א): "כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ, כגון: נבוב – בובן, רהב – בהר, סרו – ורס".

סודות גדולים נרמזו בדרשה זו. לכאורה תמוה מאוד שהתלמוד ידגים את היפוך האותיות במילים: "נבוב, רהב, סרו" שלא היו בלוחות! רש"י עוד יותר מפתיע, כשמפרש "מילים בעלמא נקט". אבל נראה שרש"י ביקש לרמוז שיש כאן הנהגה כללית לעולם כולו, כמשמעות המילה "בעלמא". לפי זה הלוחות אינם לוחות הברית כי אם העולם כולו, שהוא הלוח שעליו הקדוש ברוך הוא כותב באותיות שבהם נבראו שמים וארץ. הבה נשים לב: העולם נבוב, כלומר חלל ריק, על מנת לאפשר קיום אוטונומי לנבראים. אבל "בו בן", נעשה בו בניין, מתוך בינה. כאן הסכנה של גאוות הנברא הרואה בעצמו חזות הכל: רהב. אלא שהתגלות ה' בסיני "בהר", מדריכה את הבריאה ונותנת לה כיוון. אבל משעה שיש ציוויים, גם תיתכן מרידה "סרו (מן הדרך אשר ציויתים)", ועל כן צריך גם פתח של תשובה: "ו-רס". כיצד? הוי"ו מציינת את החיבור המחודש של מה שהתרוסס – הוכה לרסיסים – על ידי החטא. או שמא יש כאן רמז למילה VERSE בלטינית שמשמעותה חזרה?

יהיה הפירוש אשר יהיה, עולה שעל ידי הוירוס (כתיב מלא של 'ורס') אפשר גם לשוב אל ה', בפרט בימי הפורים שבהם המצוה המרכזית היא היחס הנכון אל האביונים ואיש אל רעהו. המצב שבו האדם מסוגר בתוך ביתו ואינו יכול לבוא במגע ישיר עם זולתו מהווה שעת מבחן לאדם, האם הוא דואג לעצמו בלבד או חושב כיצד ייטיב עם זולתו. לא רק בדאגה לזולת הנמצא אף הוא בבידוד אלא גם בכך שהוא דואג להתחסן, לא על מנת להגן על עצמו בלבד, אלא כדי להגן על אחרים, העשויים להידבק מהמוטציה שמתפתחת בקרבו . זו שעת המבחן הגדולה לאחוה הכלל ישראלית. בודאי יעמוד עם ישראל בגאון באתגר המופלא הזה.