פרשת נצבים

כניסת שבת: 18:32
יציאת שבת: 19:40

הרב אליהו לופיאן זצ"ל היה מרבה לציין כי בשבת האחרונה של השנה – יש כוח סגולי לתקן את כל חטאי שבתות השנה. משום כך, צריך מאוד להתחזק בשבת האחרונה של השנה – בקדושתה, בשמירתה ובשמחה בה.

את השבת האחרונה של השנה נשתדל לקבל את בשמחה, כדי להוכיח לאבינו שבשמים שאנחנו אוהבים את השבת, מעריכים את המתנה היקרה הזו, ומשתדלים לשמור עליה בכל כוחנו.

אל השבת האחרונה של השנה נתארגן כמו שצריך. בערב השבת הזו לא תהיה בביתנו מהומה לפני כניסת השבת, ולא נניח ליצר הרע לפתוח סניף בבית שלנו. לא נכעס ולא נקפיד על בני ביתנו, אלא נתארגן מוקדם כדי להגיע בזמן ובשמחה לקבלת השבת.

לקראת השבת האחרונה של השנה נתאר לעצמנו שמלך גדול, או אפילו רק שר, היו מתארחים בביתנו. כמה הכנות וכמה טרחות היינו עושים כדי שהבית יהיה נקי ומסודר, מצוחצח ומאוורר. ואם כן – כמה צריכים אנחנו לחזק בתוכנו את הידיעה ששבת המלכה, בכבודה ובעצמה, מתדפקת על דלתותינו, ולשמוח בכך שמחה עצומה.

בשבת האחרונה של השנה נשתדל, עד כמה שאפשר, לקדש את שולחן השבת, ולא נדבר בו דברי חולין. לא נביא אל שולחן השבת עיתונים. לצד מאכלי השבת, שנשתדל שיהיו ערבים במיוחד, נשלב דברי תורה מתוקים מדבש, נוסיף דברי אמונה, ונחזק את היושבים סביב השולחן בביטחון אמיתי ומושלם בבורא עולם.

את השבת האחרונה של השנה ננצל למנוחה אמיתית, מנוחה שיש עימה יראת שמים. נשכח ונסיח את הדעת לחלוטין מעסקי החולין, נרגיש כאילו כל מלאכתנו עשויה, ונתעלם לגמרי מכל דאגה וצרה.

בשבת האחרונה נזכור שהקב"ה, שופט כל הארץ, בוחן כליות ולב, אינו דורש מהאדם את אשר איננו מסוגל לעשות. אם נצליח להעלות ולרומם את האווירה בשבת זו, האחרונה של שנת תשפ"א, ולוּ בנקודות קטנות בלבד – כבר תהיה זו שבת אחרת לגמרי, שתעלה עימה את כל שבתות השנה.

בשבת האחרונה של השנה נֹאֹמר תודה, ועוד פעם תודה, ועוד פעם תודה, לריבונו של עולם! תודה על כל מה שעשית עבורנו בשנה החולפת, תודה על שנתת לנו פסק-זמן לעצור את המרוץ, ולחשוב על מה שבאמת חשוב לנו בחיים, תודה על השנה שבה עצרת את הקרוסלה הענקית של חיינו, תודה שנתת לנו לחשב מסלול מחדש, תודה שנתת לנו לגלות את הילדים שלנו, את בני הבית שלנו, את השכנים שלא הכרנום עד היום, והרשימה ארוכה. תודה גם על הצרות, על הקשיים ועל הייסורים. הכל ממך, אבא טוב, והכל לטובה.

בשבת האחרונה של השנה נזכור את דבריו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין, חבר מועצת גדולי התורה ורבה של שכונת רמת אלחנן, שקיימות עצות רבות כדי לזכות בדין. אחת מהעצות היא להיות מעביר על מידותיו. הרב סיפר על תאונה מחרידה שבה נהרג ילד קטן, ואימו לא יכלה להתנחם.

איש לא היה מסוגל לנחם אותה. עד שהגיע הרגע, שבו שמעה האם השכולה שלאשתו ולילדיו של הנהג שריצה את עונשו במאסר, אין פרנסה, והחליטה לשלוח להם סכום כסף גדול של 2,000 שקלים, מדי חודש. 'הם בוודאי אינם אשמים', אמרה באצילות נפשה, והתנתה עם השליח שלא יגלה מי שיגר את הכסף. "דווקא מעשה זה", אמר הרב זילברשטיין בהתפעלות, "ניחם את האם בצורה מיוחדת. היא הרגישה שהיא נישאת תחת זרועותיו של ה' יתברך, והצליחה מעט להתנחם מהאבל הכבד".

כך אומרת הגמרא במסכת ראש השנה(יז, א): "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' – למי נושא עוון למי שעובר על פשע". ופירש רש"י: המעביר על מידותיו – שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו ומניח מידותיו והולך לו… – מעבירין לו על כל פשעיו – אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת". בשמים מתנהגים עמנו בדין, כפי שאנחנו מתנהגים עם אחרים. אם אנחנו מעבירים על מידותינו ואיננו מדקדקים עם בני אדם שציערו אותנו – לא ידקדקו גם עמנו בדין. וזאת למרות שלא נתכפרו לאדם פשעיו ועדיין חוטא הוא, מכל מקום כיון שמעביר על מידותיו מידת הדין מנחת לו.