חיפה: הגשם הראשון שטף את הרחוב

הבוקר, חמישי, 25 בספטמבר. השעון מראה תשע, והעיר חיפה נשטפת באור אחר. השמיים – מעוננים חלקית, גוונים של אפור וכחול מתערבבים יחד, כמו ציור שצבעיו נמרחו ביד רועדת. ריח אדמה עולה מהוואדיות, ריח שקשה לטעות בו – ריח של התחלה חדשה.

זה לא היה מבול, לא סופה גדולה. כ־7 מ״מ גשם בלבד ירדו על העיר, אבל מי שחיפאי יודע: לא המספרים קובעים אלא הרגע. הרגע שבו טיפה ראשונה פוגעת בחלון, הרגע שבו ילדים בדרך לבית הספר מרימים ראש לשמיים, הרגע שבו זקני הכרמל לוחשים “היורה”.

רוחות מערביות בעוצמה של עד 24 קמ״ש הברישו את הרחובות. מטריות נפתחו בבת אחת, חלקן התעוותו מול העוצמה, ואנשים מצאו עצמם מחייכים – לא כי נוח, אלא כי זה חורפי, סוף־סוף.

השירות המטאורולוגי הזהיר מפני מזג אוויר קשה, אולי סופות רעמים. בפועל, חיפה קיבלה מתנה צנועה יותר: מקלחת קצרה של עננים שחצו את המפרץ, שטפו את הגגות האדומים של הדר ואת מדרכות קריית אליעזר, והמשיכו דרומה.

המשך השבוע יתבהר. כבר מחר – שישי – תחזור השמש ותרים את הטמפרטורה ל־28 מעלות, בשבת וראשון סביב 27°. ימים יציבים, כמעט קיציים, אבל בעיר כבר יודעים: ההתחלה נעשתה. השמיים אמרו את דברם.

ובין טיפה לטיפה, בין מדרחוב הרצל לשוק תלפיות, בין קפה ראשון של הבוקר למטרייה שחיכתה שנה שלמה במחסן – משהו בחיפה השתנה היום. משהו נרגע. משהו נפתח.

כי כאן, בין ההר לים, הגשם הראשון הוא לא רק מים. הוא זיכרון, הוא תפילה, הוא סימן.

⸻