פלסטינאצים – הסיפור האמיתי
זה סיפור שהתחיל לפני קצת יותר ממאה שנה ומראה איך מייסד האומה הפלסטניאית, חאג' אמין אל חוסני, שיתף פעולה עם הנאצים, היה שותף באדיאולוגית "הפתרון הסופי" ואף נפגש עם היטלר ומוסוליני. הכתבה מראה שלא הרבה השתנה מאז ועד היום, חוץ מיחסי הכוחות.
מערכת כרמליסט | עודכן: אוקטובר 30, 2023
מייסד האומה "הפלסטינאית", חאג' אמין אל חוסייני, היה נאצי אמיתי שנפגש עם היטלר בברלין והיה לפי גורמים מסויימים גם שותף לרעיון הפתרון הסופי.
הוא נולד בירושלים ב1895 למשפחת אל חוסייני, תחת השלטון המוסלמי של האמפריה העות'מנית והיה בנו של המופתי של ירושלים טאהר אל חוסייני. מה זה מופתי אתם שואלים?… מופתי הוא איש דת מוסלמי, הבקיא בשריעה ובר-סמכא לפרש את חוקי הדת ולפסוק פתווה (פסיקה של הלכה מוסלמית). משפחת אל חוסייני ממלאת עד היום את מקום המופתי של ירושלים, שהנוכחי הוא מוחמד אחמד חוסיין.
נחזור לחאג' אמין, ב1913 בהיותו בן 18, נסע למכה יחד עם בן אימו, לקיים את מצוות החאג' המוסלמית. לאחר שחזר, נסע עם בן דודו לאוניברסיטת אל אזהר המצרית המפורסמת, על מנת ללמוד לימודי תאולוגיה ערבית, שם פגש את רשיד רידא ועבר ללמוד אצלו לימודי תאולוגיה מורחבים. אותו רידא אגב, הוא המייסד והאב הרוחני של "האחים המוסלמים" -תנועת דת סונית מוסלמית, ששמה לעצמה למטרה להסדיר את חוקי האיסלאם בחוקה ובחוקי החברה ע"י דאווה מצווה מוסלמית שמטרתה לקרב חילונים לדת האיסלם ולהפיץ את האיסלם בדרכים לא אלימות. שזה למעשה מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות באירופה. האחים המוסלמים הם תנועה שבאופן רשמי לא תומכת בטרור אלים ואפילו גינתה את פיגועי 11 בספטמבר. התנועה דוגלת בעיקר במאבק איטי להשלטת האיסלם בעולם, אם כי הרבה אירגונים לקחו את האידאולגיה שלהם למקומות אלימים. התנועה הוצאה מחוץ לחוק במצרים ומנהיגה מוחמד מורסי נשלח לכלא, בעוד לא מעט מהפעילים נידונו למוות בתלייה לאחר שהואשמו בהפיכה של האביב הערבי במצרים. הרבה מן המוסלמים שחיים היום באירופה, הולכים למוסדות דת של האחים המוסלמים ובמסגדים שלהם צמחו תנועות כמו דעא"ש – המטרה שלהם היא להתנחל בלבבות המאמינים ולהכניס להם את האידיאולוגיה לשלטון מוסלמי כלל עולמי.
בתקופתו בקהיר, קיבץ אמין אל חוסייני קבוצה של ערבים מוסלמים ונוצרים, שבקשו להביא את לתודעה הציבורית את הסכנות של הציונות, שכאמור היתה בתחילת דרכה וכבר ידעה את העליה הראשונה והשניה עד תקופה זאת.
ב 1914, התחיל ללמוד באקדמיה הצבאית באיסטנבול ושירת כקצין באימפריה העות'מנית במלחמת העולם הראשונה. ב 1916 כבר שיקר ובגד בעות'מנים, בכך שיצר קשר עם קצין בריטי ועזר להם לארגן את המרד הערבי, שסייע לבריטים לאחר מכן לכבוש את ארץ ישראל ולגרש מכאן את העות'מנים. סביר להניח שמהלך זה הקנה לו נקודות זכות אצל הבריטים, שמינו אותו למופתי של ירושלים בשנות העשרים של המאה הקודמת.
ב 1920, היה כבר עוזר ומתכנן של מאורעות תר"פ, יחד עם עראף אל עראף, שהיה מבעלי עיתון "סוריה אל ג'נובא", כן, ישראל היתה נחשבת אז כחלק "מסוריה הגדולה", לא הייתה פלסטין ולא עם פלסטינאי. לאחר המאורעות, נמלטו "צמד החמד" לדמשק, כשהם בורחים מן המשטרה הבריטית שדנה אותם לעשר שנות מאסר בהעדרם.
בתאריך ה-31 במאי 1920, נוסדה בדמשק "האגודה הערבית הפלסטינית" ("אל-ג'מעיה אל-ערביה אל-פלסטיניה") .בין העומדים בראשה היה אמין אל-חוסייני, שנקבע גם כנציג האגודה כלפי חוץ. הוא החל שולח מכתבים לאפיפיור ולשאר מנהיגי העולם החשובים, בנוגע לרעיון התנועה הפלשתינאית ובנוגע לעוולות הציונות והיהודים שגורמים נזק לעולם.
דימויו של אל-חוסייני כגיבור המאורעות באפריל 1920, הראשון שהעז להרים יד נגד הבריטים והיהודים ובכך גאל את כבודם המושפל, הפך אותו בעיני הפלסטינים לסמל לאומי וכך נולד העם הפלסטינאי .
במהלך ביקור בא-סלאט, העניק הרברט סמואל לאל-חוסייני ולאל-עארף חנינה, לבקשתם של מספר שייח'ים בדואים. תחילה, סירב אמין לחנינה שתתפרש כהודאה באשמה, אך משחלה אחיו למחצה, המופתי כאמל אל חוסייני, קיבל את הצעת החנינה ובדצמבר 1920 חזר לירושלים. באותו חודש השתתף בוועידה הפלסטינאית השלישית, שהתקיימה איך לא, בחיפה.
ב1921, לאחר מותו של אחיו, החליף אותו כמופתי של ירושלים. להסכמת הממשל הבריטי, למינוי קדמו פגישות פיוס בין אמין אל-חוסייני להרברט סמואל ופקידים בריטים נוספים. נקצר ונדלג על קורות חייו המשעממים של האיש, עד ל 1929, אז היה אחראי והאב הרוחני שעמד מאחורי האידואולוגיה שהובילה למאוראות תרפ"ט, בהם נרצחו 133 יהודים מבני הישוב היהודי.
בראשית שנות ה-30, פעל אל-חוסייני לזיהוי המאבק הלאומי הפלסטיני עם עקרונות דת מוסלמיים ולחיזוק הלאומיות הפלסטינית. אל-חוסייני, רצה להשיג פעולות הזדהות מצד קהילות מוסלמיות בעולם ולא רק בארצות ערב השכנות. לכן, ביקש את תמיכת הקונגרס המוסלמי ההודי, שם נמצאה הקהילה המוסלמית הגדולה והחשובה ביותר באימפריה הבריטית ובמקביל ביקש גם את עזרתן של הרשויות המוסלמיות בביירות, בגדאד, קהיר ועמאן, בפנייה אליו. עקב הפניות, החליט הקונגרס המוסלמי ההודי, לקיים ב-1 במאי 1930 את "יום פלסטין". באוקטובר 1930, נסע המופתי לקהיר, שם נועד עם משלחת של מוסלמים מהודו בראשות שאוכת עלי, ממנהיגי המיעוט המוסלמי בהודו ואחיו של מוחמד עלי, חכם הדת החשוב ביותר בתת-היבשת.
קשריו עם הנאצים הגרמנים החלו ב 1930, אז יצר קשר עם משרד החוץ הגרמני על מנת להתלונן על הבריטים והיחס הטוב שהם נותנים ליהודים, והיחס הרע והמפלה שהם נותנים לערביי ישראל.
ב 1933, חודשיים לאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, פגש בירושלים את הקונסול הגרמני החדש היינריך וולף, ששלח מברק לגרמניה בזו הלשון: "המוסלמים בתוך פלסטין ומחוצה לה, מקדמים בברכה את המשטר החדש בגרמניה ומייחלים להתפשטות שיטת הממשל הפשיסטית, האנטי דמוקרטית, גם לארצות אחרות". ציטוט נוסף מאותה איגרת: "ההשפעה היהודית על הכלכלה והמדיניות, מזיקה בכל מקום ויש להילחם בה. כדי לפגוע ברווחת היהודים, מצפים הערבים כי גרמניה תכריז חרם על היהודים בגרמניה, שאליו יצטרף בהתלהבות העולם המוסלמי כולו". אל-חוסייני, הביע לפיכך את ציפייתו מהגרמנים שייצאו את סחורותיהם לארץ ישראל דרך יבואנים לא-יהודים ובכך נתן רוח גבית למאבק נגד יהודי העולם והישוב היהודי בארץ ישראל.
ב-28 באפריל 1933, נפגש וולף עם אל-חוסייני ומנהיגים נוספים בחגיגות הנביא מוסא, כשאלה הביעו בפניו את הערצתם לגרמניה החדשה ואת תמיכתם במדיניות האנטי-יהודית בגרמניה, אולם ביקשו ממנו שגרמניה לא תרשה ליהודים להגר לארץ ישראל.
בשנת 1935, קיבל אל-חוסייני מימון בשווי מיליוני דולרים משר החוץ בממשלת מוסוליני, גליאצו צ'אנו, על מנת להרעיל את בארות המים של תל אביב. הפעולה לא יצאה לפועל כמתוכנן, והסתכמה בנזק מינורי לצינורות, שתוקן במהרה.
לאחר מעשים אלה, הבריטים רדפו אותו שוב והוא נאלץ להמלט ללבנון ומשם הגיע לעירק, שם קבע את מושבו באותו תקופה. אל-חוסייני ניהל בעיראק תעמולה למען מדינות הציר, בה תוארה גרמניה "כמגינת העולם המוסלמי" והיטלר הוצג כ"מגן האסלאם, אשר שם לעצמו מטרה להקים פדרציה ערבית חופשית מעול הבריטים".
ב-20 חודשי שהייתו בעיראק, הצליח אל-חוסייני להטביע את חותמו על ההיסטוריה הפוליטית שלה בתקופה קריטית מאוד בתולדותיה. משם נמלט לאירן ולאחר שבנות הברית כבשו גם את אירן, הוא נאלץ להסתתר ולברוח והגיע עד איטליה, לפגישה עם הדוצ'ה בוניטו מוסלני ב-וב 23 לאוקטובר 1941, נפגש אל-חוסייני עם מוסוליני כשביומנו של המופתי הוא מכנה אותו "המנהיג". השיחה נערכה בצרפתית ואל-חוסייני ציין כי מטרתו המדינית היא הקמת ממשלה כל-ערבית עצמאית, שתכלול את פלסטין, סוריה, לבנון, עבר הירדן, עיראק והנסיכויות הערביות שבחסות הבריטים. לדברי אל-חוסייני, מוסוליני הביע תמיכה בזכותם של הערבים "לעצמאות מלאה והגדרה עצמית" והבטיח לשם כך סיוע גם בנשק. מוסוליני הסכים להצהיר הצהרת תמיכה פומבית בערבים, אולם דחה אותה עד לאחר שידון בה עם היטלר. לדברי אל-חוסייני, אמר לו מוסוליני כי אין ליהודים שום זכות היסטורית, לאומית או זכות אחרת בפלשתינה, ושכבר זמן רב הוא מתנגד לציונות.
בצהרי יום שישי 28 לנובמבר 1941, נתקבל אמין אל-חוסייני לפגישה אצל שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ, בשיחה שארכה כשלושת רבעי שעה. לדברי אל-חוסייני, ריבנטרופ התאמץ ודיבר איתו צרפתית, הסכים עם דבריו שהאנגלים, היהודים והקומוניסטים הם אויביהם המשותפים, והבטיח לו שגרמניה מתייחסת אל הנושא הערבי באהדה, אולם טען שמוקדם מדי לפרסם את ההצהרה.
באותו יום אחר הצהריים, התקבל המופתי לשיחה אצל היטלר. חוסייני נכנס לפגישה בהצדעת המועל יד והיטלר לחץ את ידו. השיחה נמשכה שעה וחצי ונכחו בה רק ריבנטרופ, גרובה ושני מתורגמנים – פאול שמידט ויוהאן אפלר (Eppler), מתורגמנו של המופתי, גרמני שנולד במצרים. המופתי דיבר בצרפתית. בפגישתו עם היטלר, כמו בפגישתו עם מוסוליני, טען אל-חוסייני לייצוג העולם הערבי והמוסלמי. הוא הודה לו בשם האומה הערבית על האהדה שביטא תמיד כלפי הערבים, ובמיוחד לעניין הפלסטיני וטען כי ארצות ערב משוכנעות שגרמניה תנצח במלחמה ושהדבר יהיה לתועלת העניין הערבי. הוא טען כי הערבים הם ידידים טבעיים של גרמניה, וגם בפגישה זו אמר כי יש להם אויבים משותפים – הבריטים, היהודים והקומוניסטים, והציע להקים ולהעמיד לשירות גרמניה לגיונות של מתנדבים ערבים. הוא ביקש מהיטלר לפרסם הצהרה פומבית, לפיה גרמניה מצדדת בביטול ההחלטה על בית לאומי ליהודים בפלשתינה, וטען כי הצהרה כזו תעשה רושם תעמולתי אדיר על עמי ערב ואלה יתעוררו מהפסיביות שלהם. תמיד מדברים על הנאצים ועוזריהם, אז כמובן יש לראות בפגישה זאת ובשרשרת הפגישות שקדמו לה כהצעה לעזרה לנאצים ולכן התנועה הפלסטינאית החדשה בראשתו של חאג' אמין אל חוסייני, הייתה כעזרה אקטיבית לתנועה הנאצית ואפילו להיטלר עצמו.
היטלר סירב למסור את ההצהרה שהציע לו המופתי, שכללה גם תמיכה בעצמאות ובאחדותן של פלשתינה, סוריה ועיראק, באומרו שהדבר יחזק את תומכי שארל דה גול בצרפת כנגד משטר וישי, משום שהדבר יתפרש בעיני הצרפתים כאילו הסכים לבטל את הכוח הקולוניאלי הצרפתי, מה שעלול לדחוף אותו לצד הבריטים והדבר יאלץ את גרמניה לשלוח מערבה גייסות שנחוצים מאוד במזרח. לאחר מכן, ציין היטלר כמה דברים שביקש מהמופתי "לשמור עמוק בלבו":בקרוב יגיע הצבא הגרמני לגבולות הדרומיים של הקווקז, אז יכריז לעולם הערבי כי הגיעה שעת שחרורו ויצהיר את ההצהרה שהמופתי מצפה לה. אל-חוסייני דרש לחתום על חוזה חשאי, אולם היטלר ענה שמספיקה הצהרתו בעל פה. לסיום הוסיף, כי עם השלמת הכיבושים בדרום הקווקז, יהיה מוכן להכריז על המופתי כמנהיג העולם הערבי.
בפישפוש קל בהיסטוריה, אנחנו יכולים לראות שהתנועה הפלסטינאית שאפה מיומה הראשון להשמיד את הישוב היהודי בארץ ישראל ולא בחלה בשום צעד שיקדם את האידיאולוגיה הרצחנית שלהם מפיגועים רצחניים ועד לפרעות בהם טבחו וגירשו יהודים. לכן, אין לנו מה להתפלא שגם היום, חלקים גדולים מהתנועה הזאת מעוניינים ברצח של יהודים רק בגלל היותם יהודים- הדבר הוא אידיאולוגי רב שנים כשאב מחנך את בנו, השאיפות הן דתיות בכך שמוסלמים לא יכולים לחיות תחת שלטון יהודי ולראיה, לא מכירים ולא מקבלים את קיומה של מדינת ישראל ואף תמכו והיו שותפים מלאים לעניין הפתרון הסופי של היטלר.
זה הזמן להבין ולהפנים את האידיאולוגיה הרצחנית של הצד השני ולא לגלות שום רחמים!
עם ישראל הוא עם שוחר שלום ועל כך הוא נענש ברצח ומעשי זוועה אחרים. כולנו מתפללים לשלום ולחיים טובים, אך עלינו להבין ש"הקם להורגך השכם להורגו", אחרת תהייה מת.
נושאים קשורים: חרבות ברזל, פלסטינאצים, היטלר, חאג' אמין אל חוסייני, מלחמה
יש כאן פרשנות של מי שכנראה רוצה לשחרר את הנאצי שלנו שעשה שימוש במופתי כדי לשחרר את היטלר מאחריות ועם הפטור הזה הוא ניקה את עצמו מנאציזם ועל זה הגיבה מרקל לביבי: "ביבי אל תשחרר את גרמניה מאחריות לשואה גרמניה אשמה בשואה!!! אינני יודע מה מאחורי הפרסום הזה אבל כנראה הוא לא תמים, לגבי פרטים אני לא מתכוון לנדב
אסור לרחם על החמאס הם רצחו ללא חמלה כפי שהיטלר עשה יש להבדיל בינהם לבין ערביי העולם שחלקם לא דוגלים בהשמדת ישראל לא להכניס להם דחק ולא שום דבר הם היו שותפים לרצח
אף אחד לא משחרר את גרמניה מאשמה – רק שגם במרוקו המלך לא אהב את היהודים… אי אפשר להתעלם מהתרומה והשנאה היוקדת של חאג׳ אמין חוסייני ואי אפשר לשחרר את האיסלאם מכישלון נחרץ – פדופיליה, שנאה, ברבריזם ועוד. שקרנים כולם.
הנאציזם ה'פלסטיני ערבי' 1933-1949
* 1933 – מרץ, חודשיים לאחר עליית היטלר לשלטון, המופתי [חאג' אמין אל-חוסייני / אל-חוסייני] נפגש עם הקונסול הגרמני, מציע ברית נגד דמוקרטיות, למען הפשיזם. [1]
רק שלושה חודשים לאחר מכן, הוא הצליח לדווח על "הקמה המיועדת של מפלגה ערבית נציונל-סוציאליסטית". (מפלגה ערבית-נאצית). [2]
* העיתון 'פלסטין' [Filastin – فلسطين], 4 באפריל 1933, הביע הערכה למנהיג הנאצי אדולף היטלר מול מנהיגים ערבים פלסטינים. [3]
* באפריל 1933 התקשר לקונסול הגרמני ה. וולף הכתב הפלסטיני של 'אל-אהרם', ג'ו פרנסיס, דובר קבוצת ערבים פלסטינים. [4].
* 'פלסטין', מאי 1933, מכנה את היטלר "אצילי", מצדיק את רדיפת היהודים. ([5]
* 'אל כרמל', [כרמיל] 14 במאי 1933 : "האם היטלר ערבי יופיע בקרבנו כדי להעיר, להתאחד ולהוביל אותנו להילחם ולהגן על זכויותינו?" [6]
* 'א-דיפאע' [אל דיפאא] פירסם זה מכבר קטעים מתורגמים מספרו של היטלר מיין קאמפף, מהלל את הנאצים, אל-שאנטי, קרא לנוער הערבי (במאמר מ-1 ביוני 1934) "ללמוד ממעשיו של היטלר ולחקות אוֹתָם." [7]
* ב-22 במאי, 1933, עורך 'אל גאמעיה אל אסלאמיה' כותב: "כשהופיעה ההיטלריות ששו ושמחו הערבים באמרם: מכה מן השמים בידי אחרים". [8]
* יוני 1933, ג'מאל אל-חוסייני הזמין 10 עותקים של 'מיין קאמפף' ושל הזיוף הישן הזה "הפרוטוקולים". [9]
* 15 במרץ 1935, 'Die Warte des Tempels' של הטמפלרים כתב: ערבים רבים ראו בהיטלר את האיש החשוב ביותר של המאה ה-20 וכמעט כל ערבי ידע את שמו. הפשיזם והנציונל-סוציאליזם עם גישתם האנטי-יהודית התקבלו בחיוב על ידי ערבים רבים.
* דו"ח 25 באפריל 1935 (עיתון ה"סנטינל"): "מדי פעם, סיסמאות אנטי-יהודיות הכתובות בערבית וגרמנית, ומעוטרות בצלב קרס, מופיעות על קירות פנויים ופנסיונים בעיירות שונות בפלסטין, המחייבות חרם על יהודים. סחורות ומפעלים… על פי רובעים מקומיים מעודכנים, מקור ההשלכות הללו הוא בסוכן תעמולה נאצי מרכזי לפלסטין, שלדעתו פועל באמצעות פשיסטים ערבים.
ניסיון לפשיזם החל לפני כשמונה עשר חודשים כ"תקווה היחידה לישועה ערבית במצב הנוכחי של המטרה הלאומית הערבית", כפי שאמר מנהיג צעיר אחד. המטרה הייתה להכניס רוח אולטרה-לאומית בקרב הנוער הערבי. אבל זה היה דגם הדוק יותר על המותג הלאומי-סוציאליסטי של הפשיזם מאשר האיטלקי, כי הפוליטיקה הגרמנית גילמה את האנטישמיות כמניע המרכזי.
סביר להניח שרוב הפסבדו-פשיסטים של פלסטין לקוחים מ.. נוער ערבי וה"בוס" שלהם הוא עיסא אל בנדק, עורך עיתון בית לחם, אשר מיוחסת לפני כשנתיים מאמר המבקש להעביר את המנדט הבריטי על פלסטין לגרמניה כי, כפי שאמר, מדינה זו הראתה את ערנותה ל"איום [כביכול] היהודי" וניתן היה לסמוך עליה שתעשה "צדק [כך] דומה נגד היהודים" בארץ הקודש! אבל הוא שכח להוסיף שלפי תיאוריית הגזע הנאצית, הערבים הם לא-אריים ושמים בדיוק כמו היהודים… פשיסטים ערבים… משקיפים מקומיים חושבים שכמה ממספרם עובדים בחשאי בתעמולה אנטי-יהודית מסוג אלים, כמו שבא לידי ביטוי בקריאות החתומות על צלב קרס".
* מאי-יוני 1935, ערבים בחיפה ייסדו את המועדון הנאצי ה'ירח האדום'. [10]. בחודש מאי: כשחזרו צירים ערבים מוועידת הנוער הערבי בחיפה – צלב קרס ברכבת [11] מתחתיו, הכיתוב 'גרמניה מעל הכל' בערבית. [12].
* 25 ביוני 1935, דיווח 'א-דיפאע' כי נוצרים כוחות נוער ערבים מדים, ונאציות בפלסטינה. [13].
* 1935-6, המופתי, עם ג'מאל אל-חוסייני מקימים את הפותוואה – לפי דגם הנוער ההיטלראי. [14].
* ב'פלסטין', 5 בינואר 1936: "קל מאוד להסביר את אהדת הנוער שלנו לרעיון הפשיסטי".
" 1936, המופתי מחפש עזרת איטליה הפשיסטית בתוכניתו להרעלת מימי תל-אביב. [15]
* 1936-8: "דגלים נאצים ותמונות של היטלר הוצגו בצורה בולטת בחלונות ראווה. חוברות המסבירות את שיטות הנאצים לכפות יהודים מהרייך חולקו בחופשיות… הצעקה של 'הייל היטלר' הפכה למילת מפתח שצלצלה בחוצפה על כל פלשתינה." [16].
'ארגוני טרור ערבים צעדו; "גדודי סער" בלבוש חום צעדו, בצעקות "הייל היטלר!" בסוף מרץ התקיימה בצפת מפגש של ערבים משפיעים לתכנון המרד. 15 ימים לפני התפוצצות הפצצה הגלויה הזו, ניסה המנהיג הרוויזיוניסטי ז'בוטינסקי להזהיר את הנציב העליון, שהתייחס לאזהרתו בזלזול'. [17].
באפריל 1936, ' "יד הנאצים פנתה לפלסטין עצמה. המופתי של ירושלים, ידידו של היטלר, עורר מהומות, ואמר לאוהדיו שההגירה היהודית תביא אנשים שישמידו את האוכלוסייה הערבית. המהומות החלו ביפו. הערבים קראו, "הממשלה איתנו", מתוך מחשבה שההגבלות הבריטיות על ההגירה היהודיות פירושן שהם מעדיפים את הערבים. סיסמאות בהשראת הנאצים נקראו ברחובות: "הייל היטלר" ו"הי-.. הם כנופיית נוכלים [כך], איום לכל האנושות". תמונות של היטלר הונחו בחלונות של חנויות ערביות, ופונוגרפים נשמעו "להרוג את היהודים!" ' [18].
* 1936-9, הילדה וילסון, מורה בביר-זית לאורך כל המרד, ציינה שרוב תלמידיה היו פרו-נאצים ואישרו את היטלר. [19]
* ניו יורק טיימס, 23 במאי 1937, 'כל' פלסטין, [גם ערבים לא-מוסלמים] חגגה את יום הולדתו של מוחמד עם צלב קרס נאצי מעופף ותמונות של היטלר.
* 1937, ולטר דולה, קונסול גרמניה בירושלים: "לערבים פלסטינים בכל השכבות החברתיות יש אהדה גדולה לגרמניה החדשה ולפיהרר שלה…" [20]
* עוני עבד אל-האדי (איסתקלאל והוועד הערבי העליון) בינואר 1937 למגזין הנאצי: 'ערבים מחבבים הנאצים'. [21]
* בדצמבר 1937, שני עורכי העיתונים הערביים הבולטים, אל עיסא מ'פלסטין' ואל-שאנטי מ'א-דיפאע', פוגשים את השליח הנאצי, עוזר גבלס, הנס שוורץ ואן [פון] ברק. [22]
* 1937, המופתי פוגש את מקורביו של אייכמן [23]. (אחרי שציוני שיחד בריטי שלא לאפשר לאייכמן להיכנס לפלסטין [24]). אייכמן דיווח: "יש למנוע את הקמתה של מדינה יהודית". [23]
* מגזין 'מריאן' (צרפתי), סתיו 1938: כתבי העת הערביים 'פלסטין' ו'א-דיפאע' מפרסמים מדי שבוע מאמרים בעלי נטייה גזעית ומשחזרים לעתים קרובות דיוקנאות גדולים של מנהיגים שונים של הרייך השלישי.
* יולי 1938, נשלח אדם וולהרדט, סוכן נאצי, לפלסטינה, וקיים מספר פגישות עם מנהיגים ערבים. הוא אמר למנהיגים ערבים פלסטינים כי "גרמניה מעוניינת בהסדרת השאלה על בסיס קבלת מלוא דרישותיהם של הערבים", ו"הגרמנים יכולים להמשיך לתמוך בעניין הערבי הפלסטיני באמצעות תעמולה". [25]
* 'פלסטין', ספטמבר 1938, בתגובה לנאומו של היטלר, מתאר דיקטטורה: 'נגד' מה שנקרא שליטה [כביכול] יהודית. [26]. ערבים מגיבים לדברי היטלר בקריאות עידוד. [27]
* ירושלים, 14 בספטמבר 1938: 'מכתב חוזר חתום על ידי ראש מורדים אחד, עארף עבד א-ראזק [عارف عبد الرازق], הפונה לכוחות הבריטים בפלסטין וכתוב באנגלית מתוך כוונה ליצור מרד בין החיילים הבריטים, הוא הוכחה נוספת לכך שיש יד גרמנית מאחורי כל הטרור הזה. במכתב יש את כל סימני ההשפעה הנאצית. הוא מונח בתעמולה נאצית אנטי-יהודית מוכרת, עם דמיון בולט לביטויים קבועים ב"דר שטירמר"… מכתב חוזר זה, יחד עם התייחסות נירנברג של היטלר ל"ערבים חסרי הגנה בפלסטין" שכנעו את החוגים הבריטים כאן בכוונתה של גרמניה לשמור על להגביר את הטרור הערבי בפלסטין ולהחליש את בריטניה באירופה על ידי כפייה לשלוח לכאן חיילים…' [28].
* "מועדון ערבי" בברלין, [29] המורה הערבי "הפלסטיני" דרוויש אל-מיקדאדי, נשיא המועדון בשנת 1938. [30].
* 1938, כמאה ערבים, כולל מפלסטינה, מיוצגים בנירנברג. [31]. פאוזי קאוקג'י מקבל את פניהם. [32]
* 1938, ערבים ופקידים נאצים בנשף 'פלסטין' בברלין. [33].
* אצל מוחמד עלי אלתאהר פרסם (אש'ורה) "אל-שבאב" ['הנוער'] – בגיליון 26 באוקטובר 1938: "אללה הוא השומר של העם הפלסטיני שאין להם לא היטלר ולא אומה עבורם".
* כתבו של 'פלסטין' בלונדון, [34] עיסא נח'לה, מגן על מרכז התעמולה הערבי בברלין, [35] ביולי 1939.
* העיתונאי ג'ון גונתר ב-1939: "הגיבור הערבי העכשווי הגדול ביותר הוא – אדולף היטלר". ('בתוך אסיה').
* עדותו של אחמד שוקיירי בספרו (1969) כי הם (כולם) אהדו את הנאצים, בהתייחסו לשנים 1940-1. [36].
* הסקר של סורי סקאקיני בפברואר 1941 – 88% מהערבים-פלסטין בעד הציר. [37].
* פעיל ערבי יפו, אבו סרארי, משחזר: "רוב הערבים בישראל היו בעד גרמניה הנאצית". [38].
מנהיג ערבי פלסטיני באביב 1967: "אנחנו הערבים תמכנו בהיטלר כדי להוציא את הבריטים מפלסטין וכדי למנוע מהיהודים להשתלט עליה – וזו הייתה הטעות הגדולה שלנו…" [39]
* ד"ר זייד חמזה (היה בן 9 ב-1941): "אנחנו הערבים תמכנו בהיטלר במהלך מלחמת העולם השנייה כי הוא שנא את היהודים", (נזכר ב-9 באוקטובר 2019, בראיון ב-A One TV Jordan).
* 1941-1945, המופתי בין המסיתים (מבין כ -400 כולל רבים אינטלקטואלים שעקבו אחר דרכו בעיראק [44]: המשורר מג'נין בוהאן אל דין אל-אבושי, אשר קרא לעם ולממשלת עיראק לגרש או לטבוח את יהודי עיראק [40], דרוויש אל-מיקדאדי, אכרם זואיתר, יונס א-סבעאוי [41] – מתרגם מיין קאמפף ב'אלעלאם אל-ערבי' אוקטובר/1933 – אביב/1934 [42] מעריץ מוסוליני והיטלר, שהחזיק בהשקפות נאציות ואנטישמיות, והפיץ את האידאולוגיה הזו בשיטתיות בקרב "פלוגות הנוער" [43], הוא זמם טבח רחב ביותר. הפרוטו-נאצי אל-פותאווה סימנו את בתי היהודים בטביעת כף יד חמסה בצבע אדום [44]) לקראת פוגרום הפרהוד; המופתי עבד עם הנאצים; ארסי [45] — עם (הקלוש יותר) פאוזי אל-קאוקג'י [46] ועם (הרעיל ביותר) יונס בחרי — בשקרים ששודרו לעולם הערבי – כולל קריאות להרוג יהודים בכל מקום; פרסום נאציזם בערבית – 'באריד אל-שרק' (עם שכיב ארסלאן) [47]; מזימות להקמת משרפות בדותן [48]; הוביל יחידות מוסלמים של ה-אס.אס. [49] – חוברת השנאה שלו על האיסלאם ופרשנותו על יהודים – שיצאה לראשונה על ידי מ' עלי אלתאהר ב-1937 [50] – שימשה להשראה ב-1934/4; הטיוטה שלו משנת 1941, שדרשה מהציר 'להתמודד' עם יהודים במחוזות ערב – תטופל "באותה שיטה שה'שאלה' מוסדרת כעת במחוזות הציר" ! [51]; התערבותו נגד הצלת ילדים יהודים שהיו בדרכם לארץ ישראל [52]; ביקר במחנות ריכוז (Trebbin & Monowitz) [53]; (התרברב בכך) הימלר אמר לו ביולי 1943, עד אז, הם השמידו 3 מיליון יהודים [54]; 'מבצע אטלס" (ישנה דעה, שזה היה להרעיל את מי תל אביב – לטבח 250,000 יהודים) [55]; במשך חודשים (בין: סתיו-1943 – ל-1 באפריל 1944): דחק בנאצים להפציץ את תל אביב. [56].
* מופתי הפרו-נאצי והסכמה ערבית-פלסטינאית: לפי אדוארד סעיד, המופתי הפרו-נאצי ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין. [57]. בספרו (1983:7): "הוועד הערבי העליון; "היא פעלה… במיוחד מאז 1946… ועדה זו, בראשות המנהיג הלאומי של פלסטין, חאג' אמין אל-חוסייני, ייצגה את הקונצנזוס הלאומי הערבי הפלסטיני, גיבוי של המפלגות הפוליטיות הפלסטיניות שפעלו בפלסטין, והוכרו בצורה כלשהי על ידי ממשלות ערב כקולו של העם הפלסטיני, עד ל-אש"ף…".
הביוגרפים שלו: הפופולריות של חאג' אמין בקרב הערבים הפלסטינים ובתוך מדינות ערב למעשה עלתה יותר מאי פעם במהלך תקופתו עם הנאצים. כשחזר מאירופה למזרח התיכון, מנהיגים ערבים מיהרו לברך אותו, וההמונים קיבלו אותו בהתלהבות. רק לאחר התבוסה של 1948 התעורר הצורך במישהו להאשים. במידה מסוימת, חאג' אמין נבחר כשעיר לעזאזל. [58].
* בורהאן אל דין אל-אבושי, ב-1940-2, כתב שירים בשבחו של [הצורר] היטלר, ואיחל לו ניצחון על בריטניה וצרפת. ניצחון הציר, הוא טען, ישמש עונש לבעלות הברית על תמיכתן בציונות. [59].
* דו"ח ה-CIA באוגוסט 1942: "רוב הערבים בפלסטין הם 'אנטי-יהודים' בחירוף נפש… הרדיקלים, המהווים רוב, רואים בגישתו של רומל הזדמנות אידיאלית לרצוח את כל היהודים שהם תופסים את רכושם". [60].
* 1942 ביולי, 'הנאצים יצרו "איינזצגרופה" מיוחד, חולית מוות של SS ניידת, שהייתה אמורה לבצע את הטבח ההמוני של יהודים בפלסטין הדומה לאופן בו פעלו במזרח אירופה.' התוכנית הנאצית הייתה ש'החברים המעורבים בחוליית המוות' יגייסו משתפי פעולה פלסטינים כדי ש"הרצח ההמוני ימשיך בהנהגה גרמנית ללא הפרעה" '. [61].
* בקיץ 1942, תגובת מרבית הערבים בפלסטין לאחר ששמעו את גורלם של היהודים באירופה, הייתה: 'שמחה גלויה'. [62].
* מכתב מ-21 בדצמבר, 1942, נציגי הרייך וה-מפלגה הנאצית בא"י תיארו את תקוותם של הערבים למדינה ערבית גדולה: "הערבים בארץ-ישראל חיכו להיטלר שיבוא לא"י ולגרש את כל היהודים". [63].
ב-1944, 'בדרכים חשאיות הוגנב לפלסטינה גם חומר תעמולה נאצי, שחיבר חאג' אמין,
ברחבי הארץ שתו תומכיו בצמא את דבריו, וחזרה התופעה של שנות המרד: בחוגים הערביים התווכחו כבר על חלוקת הרכוש היהודי אחרי הניצחון; ובירושלים וביפו , בטבריה ובצפת נקבע כבר גורלן של הצעירות היהודיות: לכל אחת נקבע האנס הערבי העתידי שלה'. [64].
* 1944 – מנאומו, נחשף שהמופתי ידע על המספר האסטרונומי של ששה מיליון קרבנות.
'רבים הזדעזעו למחשבה על רציחת כשני מיליון בני העם היהודי. לא כך חאג' אמין; אל-נכון ידע על הנעשה בגרמניה ובשטחי כיבושה בשלבים מוקדמים מאוד, וכשרק מעטים היו מודעים לממדי האסון, ידע חאג' אמין בדיוק את מספר הנספים: שישה מיליון!! בנאומו בשידורי רדיו ברלין בערבית ב-20.9.1944 פנה המופתי, חדור התלהבות, אל אחיו ושאל אותם: "האם אין בכוחותיכם, הו ערבים, להדוף את היהודים, שמספרם לא עולה על 11 מיליון?" התייחסותו של המופתי למספר זה נחשבה בתקופה זו משונה ומתמיהה: הרי הכול ידעו, כי מספר היהודים מגיע לכ-17 מיליון! העולם התעלם מאמירתו והתייחס אליה כאל פליטת פה או תחבולה תעמולתית, שכן לא שיער את ממדי האסון, אף לא שהמופתי אכן יודע את המספר המדויק של הקורבנות היהודיים. את מספר הנרצחים, שפורסם לראשונה באופן רשמי במשפטי נירנברג, ידעו עד אז רק אדולף היטלר, הימלר ומקורביהם הקרובים ביותר, לרבות המופתי'. [65].
* אוקטובר 1945, לפני משפטי נירנברג, ה'פלסטין' מגן על הנאציזם כ"דרך חיים כביכול כמו דמוקרטיה וסוציאליזם". [66].
* ינואר 1946, פלשתינה: "עיתונים ערביים נתנו בולטות רבה לטקסט של צוואתו והצוואה האחרונה של אדולף היטלר תחת כותרות גדולות המצטטות את הטענות של חיטר כי היהודים היו אחראים למלחמה." 'א-דיפאע' "נשא לצד הצוואה תצלום גדול של היטלר". [67]
* 1946, ג'מאל אל-חוסייני ואחמד שוקיירי מצדיקים את השואה. [68].
* אוקטובר 1946: בעקבות תליית פושעי מלחמה נאצים, העיתונות הערבית מלאת שבחים לנאצים המתים: 'א-דיפאע', 'אל וואחד', 'פלסטין'. [69].
* 1947/8 גיוס מאסיבי של נאצים להכשרת ועזרת ערבים נגד היהודים. [70].
* דצמבר 1947, העיתון 'אל אסאס' [الأساس],
מקורב לממשלת מצרים, נושא מאמר ארוך שכותרתו: "רוחו של היטלר נלחמת בציונות בא"י", המסכם את ההחלטות של ראשי הממשלה הערבים והתפתחויות האחרונות.
יהפכו (את היכטה של היטלר) לזמין עבור "צבא ההצלה" הערבי [جيش الإنقاذ], לעזור "לשמור" על חופי ערב ולמנוע "הסתננות ציונית", ותשמש גרעין לצי הערבי הראשון. [71].
______
Notes
[1]. Herf, J. (2009) Nazi Propaganda for the Arab World. United States: Yale University Press, p. 16.
[2].
DKG Jerusalem to AA, June 27, 1933. PAAA, R 78325. Cüppers, M., Mallmann, K. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. United Kingdom: Enigma Books, p. 37.
[3]. Kabaha, M. (2007). The Palestinian Press as Shaper of Public Opinion 1929-39: Writing Up a Storm. United Kingdom: Vallentine Mitchell, p.142.
[4]. Die Welt des Islams. (1985). Germany: D. Reimer. Vols. 25-27, pp. 143-6.
[5]. Palestine Post, May 22, 1933. (5).
[6]. ארליך, ח. (2002). המזרח התיכון בין מלחמות־העולם. Israel: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 81.
[7]. שם.
[8]. דבר, 24 במאי 1933. (2). "'אנטישמיות' ערבית."
[9]. The Sentinel, 15 June 1933. (13).
[10]. The Sentinel, 11 July 1935. (34).
[11]
"Palestine Train Flies Swastika." The New York Times, May 13, 1935.
[12]. Palestine Post, May 13, 1935. (7).
[13]. JTA, June 25, 1935. (4).
[14]. Rosen, D. M. (2005). Armies of the Young: Child Soldiers in War and Terrorism. United Kingdom: Rutgers University Press, p. 107.
[15]. דניאל קארפי: "תוכניתו של המופתי להרעיל את מימי תל-אביב". "האומה" – גיליון 152, קיץ תשס"ג -2003.
[16]. Ziff, W. (1938). The Rape of Palestine. New York/Toronto: Longmans, Green and Co., pp. 417, 430.
[17].
Fineman, I. (1961). Woman of Valor: The Life of Henrietta Szold, 1860-1945. United States: Simon and Schuster, p. 382.
[18].
Krantz, H. (1995). Daughter of my people: Henrietta Szold and Hadassah. United States: Jason Aronson, p. 112.
[19]. שגב, ת. ימי הכלניות: ארץ ישראל בתקופת המנדט. ישראל: כתר, 1999, עמ' 335.
[20]. Julius, L., "Arab anti-Semitism, and the Nazis," Jewish Journal, Feb 8, 2018.
[21]. The Sentinel, 25 Feb. 1937. (37).
[22]. The Sentinel, 16 December 1937. (3)
[23]. מלול, ח, בלוג הספרייה הלאומית – The Librarians, Malul, C. (June 11, 2017). "Adolf Eichmann’s Secret Visit to Palestine."
[24]. מעריב, 21 בדצמבר, 1966, ידיעות Ynet 22 באפריל 2017.
[25]. Mandate100 | The Year 1939: Why did Britain Abandon the Two-State Solution on the Eve of World War Two?
by Yaakov Lappin, June 29, 2020.
[26]. Palestine Post, 16 Sep. 1938. (2).
[27]. St. Petersburg Times, Sep 16, 1938.
[28]. The Montreal Gazette, 15 sept 1938. (21). "Arabs In Zion Lose Neighbors' Backing";
Joseph M. Levy, "ARAB NATIONS LOSE ZEAL ON PALESTINE; Egypt, Iraq and Syria Realize Fallacy. of Harassing Britain at Present ITALO-GERMAN AID SEEN Subversive Letter to Troops Bears Out Suspicion of Support for Terrorists." The New York Times". Sept. 15, 1938.
[29]. Israeli, R. (2013). The Death Camps of Croatia: Visions and Revisions, 1941-45. United Kingdom: Transaction Publishers, p. 120.
[30]. Nordbruch, G. (2009). Nazism in Syria and Lebanon: The Ambivalence of the German Option, 1933–1945. United Kingdom: Taylor & Francis, p. 157ff42.
[31]. Australian Jewish News, Sep. 23, 1938.
[32]. דבר, 5 בינואר, 1947. (2). "פאוזי פה– פאוזי שם…"
[33]. הצופה, 3 באוגוסט, 1938. (2).
[34]. The Palestine Post, 14 January 1938 (2). "A Gliding Policy."
[35]. The Palestine Post, 13 July 1939. (6). "The 'Settlement' in Palestine A Triumph For The 'Axis'
[36]. Kedourie, E. (1964). Arabic Political Memoirs and Other Studies. Cass books on the Middle East, Psychology Press, pp. 189-190.
[37]. Morris, B. (2008). 1948: A History of the First Arab-Israeli War, p. 21.
[38]. Saturday Review. (1970). (Vol. 53). United States: Saturday Review Associates, p. 4.
[39]. ארבל, ט. סיפורו של מוחמד אבו סררי, ישראל: דוקוסטורי, 2000, עמ' 19.
[40]. Morad, T., Shasha, D. (2008). Iraq's Last Jews: Stories of Daily Life, Upheaval, and Escape from Modern Babylon. United Kingdom: Palgrave Macmillan US, p. 6.
[41]. בן יעקב, א. יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו, ישראל: בן-צבי, 1965, עמ' 248-250.
[42]. Stefan Wild (1985). "National Socialism in the Arab near East between 1933 and 1939". Die Welt des Islams. Brill Publishers. XXV (1): 126–173. JSTOR 1571079. Die Welt des Islams. (1985). Germany: D. Reimer, p. 150.
[43]. חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ד, עמ' 263.
[44] סיפור מימי הפרהוד בעיראק, אתר מסורת יהודי עיראק.
Lyn Julius, "The Demons of the Farhud Pogrom are With Us Still," Huffington Post, May 26, 2015.
[45]. Küntzel, M. 'Nazi propaganda in the middle east And its repercussion in the post war period,' in 'Comprehending Antisemitism Through the Ages: A Historical Perspective.' (2021). De Gruyter.
[46]. Cüppers, M., Mallmann, K. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine, p. 83.
[47]. Motadel, D. (2014). Islam and Nazi Germany's War. United Kingdom: Harvard University Press, p. 88.
[48]. כנען, ח. מאתיים ימי חרדה, ישראל: מול ארט, 1973, עמ' 240.
[49]. McKale, D. M. (2006). Hitler's Shadow War: The Holocaust and World War II. United States: Taylor Trade Publishing, p. 353.
[50]. Küntzel, M. (2023). '1937, The Watershed' in 'Nazis, Islamic Antisemitism and the Middle East: The 1948 Arab War Against Israel and the Aftershocks of World War II.' (n.p.): Taylor & Francis.
[51]. USArchII, T120, R63, S71, F50682 ff., B255147, qtd in Rubin, B., Schwanitz, W. G. (2014). Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East. United Kingdom: Yale University Press; "Grand Mufti Husseini Asked Hitler to Help with Arab 'final Solution', " JTA, July 23, 1991.
[52]. Gilbert, M. (2014). The Routledge Atlas of the Second World War. United Kingdom: Taylor & Francis, p. 109.
[53]. Schwanitz, W. G., "Photographic Evidence Shows Palestinian Leader Amin al-Husseini at a Nazi Concentration Camp," Tablet Magazine, Apr 6, 2021; Van Koningsveld, "A. Hitler’s Palestinian Ally: Grand Mufti Amin Al-Husseini," HonestReporting, February 10, 2021.
[54]. Schwanitz, W. G., Rubin, B. (2014). Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East. United Kingdom: Yale University Press, p. 185.
[55]. Bergman, R. (2018). Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted Assassinations. United States: Random House Publishing Group, p. 22; Sharfman, D. (2014). Palestine in the Second World War: Strategic Plans and Political Dilemmas — The Emergence of a New Middle East. United Kingdom: Sussex Academic Press.
"Arab Policy and the Mufti".
[56]. Cüppers, M., Mallmann, K. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. United Kingdom: Enigma Books, p. 199.
[57]. Mather, R., "Hitler's war against Jews continues in 'Palestine,'" Jerusalem Post, Mar 16, 2015; Herf J., "Not in Moderation," The New Republic, Oct 31, 2010.
[58]. Elpeleg, Z., Himelstein, Shmuel. The Grand Mufti: Haj Amin Al-Hussaini, Founder of the Palestinian National Movement. United Kingdom: Taylor & Francis, 2012, p. 180.
[59]. Matti Peled , "Annals of Doom : Palestinian Literature — 1917–1948," Arabica, T. 29 , fasc. 2 (June 1982): 178–80.
[60]. Herf, J. (2009). 'Nazi Propaganda for the Arab World,' p. 139.
[61]. "Nazis planned Holocaust for pre-state Israel." Reuters, via Ynet, Apr 8, 2006; Mallmann, K., Cüppers, M. (2010). Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine. United Kingdom: Enigma Books, pp. 124-125.
[62]. Cohen, M. J. (2014). "The Arabs and Nazi Germany," in "Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948." United Kingdom: Taylor & Francis.
[63]. Letter and special report, Chef der Sicherheitspolizei to Reichsführer SS, 21 Dec. 1942, BArch,. NS 19/186.
[64]. ג'ני לבל, "חאג' אמין וברלין" (1996) , פרק "שיגור צנחנים מאחורי קווי בעלות-הברית", עמ' 98.
[65]. שם, עמ' 192;
Jewish Frontier. (1952). United States: Labor Zionist Letters, Incorporated, p. 19; Midstream. (1994). THF. p. 10; Richard Mather, "Hitler's war against Jews continues in 'Palestine' ", The Jerusalem Post, March 16, 2015.
[66]. "Falastin Defends Nazism." The Palestine Post, 31 October 1945. (3);
"Jewish Press Is Censored; Arabs Free To Blast Truman." By Malkah Raymist, Youngstown Vindicator, Dec 28, 1945. (10); Palestine. (1946). Vol. 3. United States: AZC, p. 3.
[67]. "צוואת היטלר – נר לדרכם", הצפה, 2 בינואר 1946, (4);
"Arabs Like Hitler." B'nai B'rith Messenger, 1 February 1946. (18).
[68]. B'nai B'rith Messenger, July 12, 1946. (6).
[69]. "Arabic Press On Nazi Hangings." The Palestine Post, 18 October, 1946. (1).
[70]. אליעזר בארי, הקצונה והשלטון בעולם הערבי. ספרית פועלים, 1966, עמ' 46; מעריב 14 במרץ, 1949 (3);
The Australian Jewish News (Melbourne), 28 March 1947. (4). "High Nazi Officers Train Arab Units"; The Sentinel, 12 February 1948. "Reveal Arabs Getting Suppport From 'Black International' "; The Sydney Jewish News, 19 March 1948; Frantzman, S. J.. (May 7, 2008) "Strange bedfellows," Jerusalem Post.
[71]. "רוח היטלר נלחמת בציונים", הארץ, 16 בדצמבר, 1947, (2).
תום שגב בספרו בגרמנית (פינת ירושלים ברלין: זיכרונות, 2022) : "אבי… ידע שרוב המנהיגים הערבים הפלסטיניים תמכו בנאצים".
מגזין Pathfinder, ב-16 bמרץ 1940: "ערביי פלסטין מעריצים את היטלר"
(עבור פעילותו האנטי יהודית).
חננאל, משה. "הירושלמים: מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946", תל-אביב: ארץ וטבע, 2007, עמ' 277-278.
'עבדול האדי אל-עלמי
משפחת עבדול האדי / Abdul Hadi , Dr. Burham
מופיד ביי, בנו של אמין ביי, נסע לגרמניה, שם שהה בתקופת השלטון הנאצי והצטרף לפלסטינים אחרים שפעלו עם הנאצים בחסות קשריו של המופתי הירושלמי.
בגרמניה הצטרף למאות בני משפחות האצולה הפלסטיניות, שפעלו עם הנאצים בחסות קשריו של המופתי הירושלמי. מופיד עמד בקשר קבוע עם המופתי וביקר אותו תדירות במעונו בברלין.
בזמן שהותו בברלין התארגנה שם קבוצת לאומנים סורים ופלסטינים, שצידדו בסוריה הגדולה. סמל הקבוצה היה צלב קרס הפוך. מספר רופאים ערבים, שהיו חברים בקבוצה, אף שירתו בצבא הנאצי, לפחות אחד מהם במחנה השמדה. המודיעין הבריטי ניהל מעקב צמוד אחרי הקבוצה הזו, שחלק מחבריה לא חזר לארץ ישראל לאחר המלחמה.'
האיזור היחידי, כיום, בתבל, שהיטלר ימ'ש כדיין נערץ הוא העולם הערבי. ובמיוחד ה'פלסטיני'.
זה שמשווים בין עשראל והנאצים, לא אומר שהם בעצם נגד הנאצים, זה רק להכאיב.
דוגמאות:
* מיין קאמפף משנת 1999 הוא רב מכר, דווקא שם. והחל תחת ערפאת כמובן.
* בביירות, באחד החדרים של משרדיו של ערפאת היה תלוי צלב קרס על הקיר.
* שיתוף הפעולה בין ניאו נאציים לפתח בשנות ה-60-80.
* כמה ממנהלי טירור שנקראו בכינוי 'היטלר' מצד עצמם , או חבריהם:
1. אל סמירי שקר לעצמו כך כדי להראות שנאצר ליהודים נעדון ל-20;שנים על טרור, היה חבר בחזית העממית [UPI, 19 Feb 1971].
עבדול רחמן אל-סומאירי.
[Abdul Rahman al-Samiri]
_
2. עבדול האי עיתא / היי איתא
Abdul Hai Aita / Hay Ayta
(AP, June 18, 1972)
_
3. ג'מאל אבו רוב [Jamal Abu Roub] שהתמודד,בבחירות שם.
___
* יש גם את: אלע'דנפר אבו עטואן בנו של "אייכמן הפלסטיני".
___
*.לפי ציוץ של אדי כהן [إيدي كوهين (@EdyCohen)] ב-2 פברואר 2019 בערבית כמעט 9 אלף ערבים עוקבים השיבו:
אם אדולף היטלר היה חי היום…והוא נשפט, איזה גזר דין לדעתך היה ראוי למנהיג הרייך הגרמני השלישי…??
22.6% אשם.
% 77.4 זכאי.
מהארגון 'אנטיפא' שבשנות השלושים באמת היה ארגון מוסרי [מאורעות ארץ-ישראל 1936, תזכיר. אנטיפא. ארץ ישראל. מ. ערט, 1936, עמ' 37-41:
'היסודות הפאשיסטיים המובהקים בתנועה הערבית הלאומית נעשו בתנועה הלאומית הערבית התקרבו, בני בית עם הפאשיזם העולמי הגרמני. ספרו של היטלר "מיין קאמפף" הפך זה מזמן [כ'מדריך'] בשביל האינטליגנציה הערבית והנוער. חיבה יתרה נודעת בתוכם לפאשיזם הגרמני, הקרוב אליהם מאוד בהתנגדותו ליהודים.
עליית היטלר לשלטון נתקבלה בעתונות הערבית מתוך תרועות אהדה, למרות החשש, שמא תגביר האנטישמיות ההיטלראית את עלייתם של יהודי גרמניה לארץ ישראל..'
הוא גם מאשים בהמשך את ה-פ.ק.פ המפלגה הקומוניסטית [שהיתה אז תחת רדואן אל חילו 'מוסא'] בתמיכה בטרור הערבי הפאשיסטית.