המתמחה מביה"ח בנהריה שחזר לצה"ל כדי להציל חיים בשטח

רב סרן ד"ר שכיב בדר, ש"הושאל" מצה"ל למרכז הרפואי לגליל בנהריה, כדי להתמחות באורתופדיה, חזר לצבא עם פרוץ המלחמה, ב-7 באוקטובר, שם הוא משמש מ"פ ביחידת הסיוע החטיבתית (יחס"מ) של חטיבת צנחנים במילואים. את ההשראה הוא שואב מהדוד הפרטי שלו, פרופ' טריף בדר, שהיה בעבר קצין רפואה ראשי: "בזכותו החלטתי שאני רוצה להיות רופא".

| עודכן: פברואר 26, 2024

שכיב בדר בצבא. קרדיט:דובר צה"ל.

עם פרוץ המלחמה, ב-7.10, היה רס"ן ד"ר שכיב בדר, רופא תורן בחדר המיון שבמרכז הרפואי לגליל. ברגע ששמע את הדיווחים הראשונים על המתקפה ביישובי העוטף, היה לו ברור שישוב במהרה לשירות הצבאי, ממנו הושאל לביה"ח כדי להתמחות באורתופדיה. אלא שספק אם האמין, שבחלוף יותר מארבעה חודשים, הוא עדיין יהיה שם, עם הפלוגה שלו, כמ"פ במסגרת חטיבת צנחנים במילואים.


ד"ר בדר, דרוזי בן 35 מהכפר חורפיש שבגליל, החל את לימודי הרפואה במסגרת העתודה האקדמית, ולאחר מכן היה במשך שבע שנים קצין רפואה במגוון תפקידים בצה"ל. לפני כשלוש שנים "הושאל" מהצבא למרכז הרפואי לגליל שבנהריה, כדי להתמחות באורתופדיה, תחת שרביטו של ד"ר חיים שטארקר.


ד"ר בדר, זוכר היטב את הרגע בו החליט להיות רופא, למרות שחלפו מאז 30 שנה: "בגיל חמש נכחתי בטקס סיום לימודי הרפואה של דוד שלי, פרופ' טריף בדר, שהיה קרפ"ר (קצין רפואה ראשי) וכעת משמש מנהל המרכז הרפואי קפלן ברחובות. עד היום הוא מהווה עבורי מודל לחיקוי והשראה". מזה יותר מ-4 חודשים שהוא נמצא עמוק בתוך השטח (כולל שבועות ארוכים ברצועת עזה), יחד עם חיילי מילואים בצנחנים, עימם הוא עוסק במשימות לחימה והצלת חיים מסביב לשעון: "המטרה שלנו היא להציל פצועים בשטח ולספק מענה רפואי מתקדם. עד כה הצלנו את חייהם של עשרות פצועים, כולל פעולות החייאה מתקדמות, תוך ייצוב מצבם ושליחתם לבתי חולים".

לדבריו, הטיפול בשטח לחימה שונה מאוד מאשר בבית החולים. "התנאים לא סטריליים. אין מיטת טיפולים, חדר ניתוח, תאורה מותאמת או גובה נכון. אתה נמצא בתנאים לא פשוטים, לעיתים מתפלש בבוץ ובאבק. אבל ברגעים כאלה, פחות חושבים על הסיטואציה מסביב, אלא ממוקדים בהצלת חיים. זה חלק מהסיפור: להגיע לשטח, לטפל בפצוע (לעיתים תחת אש) ולפנותו במהירות לדרג הבא, בדרך כלל למסוק".
ויש לו דוגמא שנחקקה בזיכרונו: "באחד המקרים היה פיצוץ מטען ונפגעו ארבעה לוחמים. הצוות שלי ואני היינו הכוח הראשון שהגיע לאירוע. כשהתחלנו בטיפול, ראינו שיש פצוע אחד קשה. רופא שלי ואני טיפלנו בו תוך כדי פינוי ב'האמר'. זו היתה נסיעה לא פשוטה עד הפינוי למסוק, ולשמחתי חייו ניצלו".


במקרה אחר, הגיעה אליהם ילדה עזתית כבת 3, בשעת לילה. "היא לא היתה פצועת מלחמה, אך נזקקה לקבלת טיפול. טיפלנו בה ודאגנו לה למקום לישון. זה היה רגע מרגש". ד"ר בדר מגלה, כי הוא נמצא בקשר הדוק עם מנהל המחלקה האורתופדית, ד"ר שטארקר: "אנחנו מדברים לפחות פעם בשבוע-שבועיים. הוא נותן לי גיבוי מוחלט, מעודד ותומך, ואני מודה לו על כך". מנהל המרכז הרפואי, פרופ' מסעד ברהום, מסר כי הוא גאה בד"ר בדר על שירותו הצבאי המרשים, וכן בעובדים ובעובדות רבים מהמרכז הרפואי שעשו או עושים מילואים בחודשים מאתגרים אלו.

שכיב בדר בביה"ח.צילום ארכיון: רוני אלברט

נושאים קשורים: רפואה, המרכז הרפואי לגליל, מלחמת "חרבות ברזל"


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *