יחידת עוז: עיריית חיפה גובה כסף, אבל לא מציגה חשבון

יחידת “עוז” בחיפה: הציבור משלם, העירייה מסרבת לחשוף את התמונה המלאה

עיריית חיפה מציגה את יחידת “עוז” ככוח עירוני חדש לחיזוק הביטחון האישי, ומדווחת על כ־2,100 פניות תושבים שטופלו בארבעת חודשי הפעילות הראשונים. אבל מאחורי הנתון הכללי מסתתרות שאלות שהעירייה עדיין לא עונה עליהן: כמה עולה היחידה, כמה פקחים באמת עובדים בכל משמרת, כמה כסף הלך לשכר וכמה לציוד, מי מפקד על היחידה, איפה היא מסיירת, מה היו תוצאות הטיפול, ומה מקבלים בפועל תושבי חיפה שנדרשים לממן את המערך החדש. כשהרשות לוקחת כסף בשם הביטחון, היא אינה יכולה להסתפק בהודעת דוברות.

יחידת השיטור העירוני “עוז” של עיריית חיפה הוצגה לציבור כמהלך משמעותי לחיזוק הביטחון האישי בעיר. יחידה עירונית חדשה, הפועלת בשיתוף משטרת ישראל, שנועדה לטפל במטרדי רעש, ונדליזם, הפרות סדר, אירועים בחופי הים, פניות מוקד 106, מוקדי פשיעה עירוניים, נהיגה פרועה ותחושת ביטחון שנשחקה בשנים האחרונות בשכונות ובמרחבים ציבוריים שונים בעיר.

על הנייר, מדובר במהלך שחיפה זקוקה לו. עיר רחבה, מורכבת, מפוצלת טופוגרפית, עם שכונות מגורים צפופות, אזורי בילוי, חופים, צירי תנועה, אזורי מסחר, מוקדי תיירות, שכונות ותיקות ואזורי מצוקה, אינה יכולה להסתפק באכיפה מזדמנת. תושבים מתלוננים במשך שנים על רעש בלילות, מרוצי רכבים, ונדליזם, הפרות סדר, מטרדים חוזרים ותחושה שהמרחב הציבורי במקומות מסוימים יצא משליטה.

אבל דווקא משום שיחידת “עוז” עוסקת בביטחון, באכיפה, בכספי ציבור ובסמכויות כלפי תושבים, היא מחויבת לרף שקיפות גבוה במיוחד. ככל שהסמכות רחבה יותר, כך חובת הדיווח לציבור עמוקה יותר. וככל שהציבור נדרש לשלם יותר, כך העירייה צריכה למסור יותר נתונים, לא פחות.

כבר משלב ההקמה הוצגה יחידת “עוז” לציבור כמהלך רחב היקף לחיזוק הביטחון האישי בחיפה. בספטמבר 2025 הודיעה עיריית חיפה כי החלה בגיוס פקחי שיטור ליחידה, וכי הפקחים יעברו הכשרות מקצועיות, אימוני ירי ואימונים משותפים עם משטרת ישראל. בדצמבר 2025 פרסמה העירייה כי היחידה תשלים גיוס, הכשרות ורכש ציוד לקראת תחילת פעילותה בינואר 2026, ואף ציינה כי מפקד מרחב כרמל, נצ״מ בועז סמוכה, הציג את הפעילות הצפויה בפני מועצת העיר. במקביל, העירייה פרסמה כי היטל השמירה ייגבה החל מיום 1.1.2026 עבור שירותי שמירה, אבטחה וסדר ציבורי באמצעות יחידת “עוז”.

ראש העיר יונה יהב הציג את היחידה כהצהרת כוונות עירונית בתחום הביטחון האישי, וצוטט כמי שאומר כי התושבים יראו את היחידה בכל שכונה, בכל שעה ובכל יום. אלא שכעת, לאחר שהיחידה כבר פועלת והציבור כבר משלם, העירייה עדיין אינה מוסרת את הנתונים שמאפשרים לבדוק את ההבטחה הזו: כמה פקחים באמת נמצאים בכל משמרת, כמה אירועים מטופלים בפועל, היכן מתקיימים הסיורים, מהו התקציב, מהן תוצאות הפעילות, והאם ההבטחה לנוכחות עירונית רחבה מתממשת בשטח.

במשך מספר שבועות פנה כרמליסט לעיריית חיפה בבקשה לקבל מידע בסיסי על יחידת “עוז”: תקציב היחידה, מקורות המימון, פירוט ההוצאות בפועל, חלוקה בין כוח אדם לציוד, מספר הפקחים הפעילים, מספר הפקחים בכל משמרת, פילוח פעילות לפי שכונות וסוגי אירועים, סיכום פעילות רבעוני, זהות מפקד היחידה, הגורם העירוני האחראי, מסמכי ההקמה והנהלים שעל בסיסם היחידה פועלת.

המענה שהתקבל מהעירייה לא ענה על שאלות הליבה. הוא כלל תיאור כללי של פעילות, אך לא כלל תקציב. הוא לא כלל פירוט הוצאות. הוא לא כלל מספר פקחים במשמרת. הוא לא כלל פילוח לפי שכונות. הוא לא כלל פילוח לפי סוגי אירועים. הוא לא כלל זמני תגובה. הוא לא כלל תוצאות טיפול. הוא לא כלל את שם מפקד היחידה. הוא לא כלל מסמכי הקמה או נהלים. הוא לא כלל פרוטוקולים של פיקוח עירוני.

עיריית חיפה מסרה כי יחידת “עוז” פועלת מאז חודש ינואר האחרון, וכי בארבעת חודשי פעילותה הראשונים טיפלה בכ־2,100 פניות תושבים שהתקבלו באמצעות מוקד 106. לפי העירייה, הפניות עסקו בעיקר במטרדי רעש, ונדליזם והפרות סדר במרחב הציבורי.

אבל מספר כללי אינו שקיפות. מספר כללי אינו ביקורת. מספר כללי אינו מאפשר לתושב להבין מה נעשה בכספו.

כאשר עירייה מציגה נתון של כ־2,100 פניות, הציבור זכאי לדעת מה עומד מאחוריו. כמה מהפניות טופלו בפועל. כמה נסגרו ללא טיפול. כמה הסתיימו באכיפה. כמה הועברו למשטרה. כמה היו פניות חוזרות על אותם מוקדים. כמה עסקו ברעש. כמה בוונדליזם. כמה בהפרות סדר. כמה בחופים. כמה בשכונות מגורים. ומה היו תוצאות הטיפול.

הנתונים האלה לא נמסרו.

גם מבחינה תפעולית, הנתון הכללי מעלה יותר שאלות מתשובות. אם בוחנים כ־2,100 פניות בארבעה חודשים, מדובר בכ־525 פניות בחודש, ובממוצע של כ־17 עד 18 פניות בממוצע ביום. בחלוקה לשלוש משמרות מדובר בכ־6 פניות למשמרת. בחלוקה לארבע משמרות מדובר בכ־4 עד 5 פניות למשמרת בלבד.

לפי הערכות שהועברו לכרמליסט,בשיחה עם מחלקת הדוברות של העירייה ולא אושרו או הוכחשו על ידי דוברות עיריית חיפה, יחידת “עוז” פועלת בפועל במספר משמרות, כאשר בכל משמרת מוצבים עד כ־7 עד 8 פקחים בלבד, וחלקם משתייכים למערך הניהולי ולא בהכרח לכוח שטח מלא.

אם הערכות אלה נכונות, המשמעות האפשרית היא שכל פקח מטפל בממוצע בפחות מאירוע אחד במשמרת, ולעיתים אף פחות מכך. כאשר חלק מן האירועים עשויים להיות קצרים יחסית, בדיקת רעש, נוכחות נקודתית, מענה לפנייה, בדיקת מפגע או הפרת סדר מקומית, עולה שאלה פשוטה, ציבורית, בלתי נמנעת: מה קורה ביתר שעות המשמרת.

אז מה עם הכסף הציבורי ? העירייה מציינת כי יחידת “עוז” נמצאת בשלבי הקמה והתרחבות, וכי היא ממשיכה לגייס ולהכשיר פקחים. במילים אחרות, העירייה מבקשת להרחיב את המערך. אלא שלפי הנתונים שנמסרו ולפי ההערכות שלא אושרו או הוכחשו, מדובר כיום בפחות מאירוע אחד לפקח במשמרת בממוצע. המשמעות היא שתושבי חיפה עלולים לשלם יותר עבור יחידה שטרם הוכיחה, במספרים, שהיא מנצלת באופן אפקטיבי את כוח האדם הקיים. לפני הרחבת תקנים והגדלת הוצאות, העירייה חייבת להציג לציבור דוח תפוקה בסיסי: כמה פקחים בשטח, כמה אירועים לפקח, כמה שעות סיור יזומות, כמה פעולות אכיפה, מהן התוצאות, ומהו הערך הממשי שהציבור מקבל עבור הכסף שנגבה ממנו.

האם קיימת תוכנית סיורים יזומים לפי נתונים. האם יש יעדים לפי שכונות. האם יש מפת מוקדי רעש ומרוצי רכבים. האם יש מעקב אחרי ונדליזם חוזר. האם נמדדים זמני תגובה. האם נרשמת תוצאה לכל אירוע. האם קיימת ביקורת על שעות פעילות בשטח לעומת שעות נראות כללית. האם הציבור מקבל אכיפה במקומות שבהם הוא באמת צריך אותה.

העירייה לא מסרה תשובות לרוב השאלות

זו אינה ביקורת על הפקחים. זו ביקורת על ניהול, מדידה, שקיפות ואחריות ציבורית. פקח בשטח אינו קובע מדיניות, אינו מאשר תקציב, ואינו מחליט איזה מידע ייחשף לציבור. האחריות נמצאת אצל העירייה, אצל מנהלי היחידה, אצל הדרג המקצועי, ואצל מי שבחר להציג לציבור יחידה חדשה מבלי למסור את הנתונים שמאפשרים לבחון אותה.

הפער הזה חמור במיוחד משום שתושבי חיפה משלמים עבור מערך הביטחון העירוני. כאשר הציבור נדרש לשאת בעלות נוספת, בין אם באמצעות היטל ייעודי, תוספת הקשורה לביטחון עירוני, או תקציב עירוני שמקורו בכספי התושבים, העירייה אינה רשאית להסתתר מאחורי תשובה כללית. כסף ציבורי מחייב דין וחשבון ציבורי.

תושבי חיפה זכאים לדעת כמה כסף נגבה עבור המערך הזה. כמה ממנו הופנה לשכר. כמה לציוד. כמה לרכבים. כמה להכשרות. כמה למערכות קשר, מצלמות וטכנולוגיה. כמה למיגון. כמה למיתוג. כמה לניהול. כמה באמת מגיע לכוח אדם מבצעי בשטח. וכמה נבלע במעטפת תפעולית שאינה נראית לתושב בשעת מצוקה.

אין תשובה.

וזו אינה שאלה חשבונאית בלבד. זו שאלה של אמון. תושב שמשלם יותר בשם הביטחון רשאי לצפות לפחות רעש בלילה, פחות מרוצי רכבים, פחות ונדליזם, פחות הפרות סדר, יותר נוכחות במוקדי הבעיה, וזמני תגובה קצרים יותר. אם התשלום אינו מתורגם לתוצאה מדידה, ואם העירייה אינה מסוגלת או אינה מוכנה להציג את המדדים, הציבור רשאי לשאול האם הוא מממן ביטחון או מממן תחושת ביטחון מדוברת.

גם שאלת מיקום הסיורים נותרה פתוחה. עיריית חיפה מסרה כי היחידה מבצעת סיורים יזומים לאורך שעות היממה, נותנת מענה לפניות תושבים ומבצעת אכיפה נקודתית באזורים שבהם נדרשת נוכחות מוגברת, ובהם הדר, העיר התחתית ונווה שאנן. עוד נמסר כי היחידה פועלת יחד עם המשטרה ואגף החופים העירוני בפעולות אכיפה בחופי הים, לרבות טיפול בעבירות הקשורות לרכבים משופרים, נשקים קרים וצריכת אלכוהול במרחב הציבורי.

דווקא כאן נדרש פירוט. אם יש פעילות בהדר, כמה אירועים היו בהדר. אם יש פעילות בנווה שאנן, כמה פניות התקבלו שם. אם יש פעילות בעיר התחתית, באילו שעות. אם יש פעילות בחופים, כמה פעולות אכיפה בוצעו. אם יש טיפול ברכבים משופרים, כמה אירועים טופלו. אם יש טיפול בנשקים קרים, כמה מקרים נרשמו. אם יש פעילות מול צריכת אלכוהול במרחב הציבורי, איפה, מתי, ובאיזו תוצאה.

בלי פילוח, המענה העירוני נשאר ברמת דוברות. עם פילוח, אפשר להתחיל לדבר על ניהול.

תושבים מעלים טענות כי נוכחות מוגברת של היחידה נראית לעיתים דווקא באזורים שאינם מזוהים בהכרח כמוקדי פשיעה או מטרד חריגים. אם פקחים נמצאים בשעות 08:00 עד 10:00 באזורים תיירותיים ושקטים יחסית, בזמן שתושבים בשכונות אחרות מתמודדים בלילות עם רעש, מרוצי רכבים, ונדליזם והפרות סדר,ובימים עם תחושת חוסר ביטחון מבישה לעיר כמו חיפה, יש מקום לשאול האם יחידת “עוז” מופעלת לפי צורכי העיר או לפי נראות נוחה.

תושבי חיפה לא משלמים כדי שפקחים יסתובבו היכן שקל להיראות. הם משלמים כדי שהיחידה תהיה במקום שבו קשה לפעול. בלילה. במוקדי הרעש. במוקדי הוונדליזם. בחופים כשהם הופכים למוקדי הפרות סדר. בשכונות שבהן תושבים מדווחים שוב ושוב. בצירים שבהם מרוצי מכוניות מוציאים משפחות מהכלים ומסכנים את הציבור. במקומות שבהם תחושת הביטחון אינה סיסמה, אלא בעיה יומיומית.

גם סוגיית השוהים הבלתי חוקיים בעיר, ככל שהיא מוכרת לגורמי האכיפה, מחייבת תשובה ברורה. אם יחידת “עוז” פועלת בשיתוף משטרת ישראל ותחת כותרת של ביטחון עירוני, הציבור רשאי לדעת האם יש לה תפקיד בתחום הזה, האם היא מוסמכת לפעול בו, מהי חלוקת האחריות בינה לבין המשטרה, ומה נעשה בפועל במוקדים שבהם מתקבלות תלונות חוזרות.

אם הנושא אינו בסמכותה, על העירייה לומר זאת. אם הוא כן מטופל, עליה להציג נתונים. העמימות אינה משרתת את התושב.

לצד זאת קיימות תופעות עירוניות שאינן נפתרות רק באכיפה: חסרי בית במצוקה קשה, לכלוך, התנהגויות בלתי הולמות בפרהסיה, ונדליזם, מטרדים חוזרים, אזורים שבהם משפחות אינן מרגישות בנוח לעבור ובטח לא לתת לילדים להסתובב, התחושה שהמרחב הציבורי במקומות מסוימים איבד סדר בסיסי.

חלק מהתופעות האלה מחייבות רווחה, בריאות, טיפול סוציאלי, משטרה, פיקוח, ניקיון ושיקום. דווקא משום כך נדרש לדעת מה תפקידה המדויק של יחידת “עוז”: האם היא רק מגיעה לאירועים, האם היא מזהה מוקדים חוזרים, האם היא מעבירה מידע לאגפי העירייה, האם יש טיפול המשכי, והאם המידע שנאסף בשטח משנה את מדיניות העירייה.

אין תשובה.

עכשיו שאלה פשוטה: האם יחידת “עוז” באמת מעלה את תחושת הביטחון או שבמקומות מסוימים עלולה דווקא להוריד אותה.

שיטור עירוני הוא כלי עדין. כשהוא מופעל נכון, הוא יכול להחזיר ביטחון לרחוב. כשהוא מופעל לא נכון, הוא עלול להפוך לשיטור יתר: נוכחות אכיפתית שאינה ממוקדת, חיכוך עם תושבים, לחץ על אוכלוסיות מוחלשות, אכיפה סלקטיבית או תחושת מעקב במקומות שבהם אין בעיית פשיעה משמעותית.

כאשר לוקחים כסף מתושבים בשם ביטחון, ואז מציבים נוכחות אכיפתית במקומות שאינם בהכרח מוקדי הבעיה, התוצאה עלולה להיות הפוכה. לא ביטחון. ניכור. לא אמון. חשד. לא סדר. חיכוך.

לכן הכשרה, פיקוח ונהלים אינם פרטים טכניים. הם ליבת ההפעלה של יחידה כזו.

עיריית חיפה מסרה כי פקחי היחידה עוברים קורס פקח עירוני, קורס שיטור מקומי, הכשרות בעזרה ראשונה, ירי וקרב מגע, במוסדות שאושרו על ידי המשרד לביטחון לאומי. עוד נמסר כי לפקחים סמכויות לאכיפת חוקי עזר עירוניים וסמכויות נוספות בתחומים הנוגעים לשלום הציבור, כגון דרישת הזדהות, עיכוב, חיפוש וטיפול בעבירות סדר ציבורי.

פירוט כזה אינו מרגיע. הוא מחייב שקיפות מוגברת.

כמה פקחים הוכשרו בפועל. כמה עדיין בהכשרה. מה אורך ההכשרה. מי מאשר כשירות. מה כוללת ההכשרה בתחום מניעת הסלמה. האם יש הכשרה בזכויות אדם. האם יש הכשרה בטיפול באוכלוסיות פגיעות. האם יש נוהל לתיעוד עיכוב או חיפוש. האם יש מנגנון תלונות. האם יש ביקורת על שימוש בסמכויות.

כאשר פקח עירוני מקבל סמכויות הנוגעות להזדהות, עיכוב וחיפוש, הציבור זכאי לדעת כיצד העירייה מונעת חריגה מסמכות, שיטור יתר או הפעלת כוח לא מידתית. זו לא חשדנות. זו אחריות ציבורית בסיסית.

עיריית חיפה מסרה כי היחידה פועלת בכפיפות לתחנת משטרת חיפה, כאשר אנשיה כפופים פיקודית לקצין משטרה בדרגת פקד. במקביל, פעילותה מפוקחת ברמה העירונית באמצעות ועדה עירונית לאכיפה המתכנסת אחת לחודש ומועצה לאכיפה המתכנסת פעמיים בשנה בהשתתפות נציגי עירייה ומשטרה.

מדובר במסגרת, לא שקיפות.

שמו של מפקד יחידת עוז לא נמסר. פרוטוקולים של ועדת האכיפה לא נמסרו. מועדי ישיבות לא נמסרו. החלטות לא נמסרו. מדדי בקרה לא נמסרו. לא נמסר האם נדונו נתוני הרבעון הראשון. לא נמסר האם הוועדה בחנה את שאלת האפקטיביות, התקציב, כוח האדם, פריסת הסיורים או טענות הציבור.

פיקוח שאין עליו מידע ציבורי הוא פיקוח בערפל. ועדה שאיש אינו יודע מה הוצג לה, מה החליטה ומה בדקה, אינה יכולה לשמש תשובה מספקת לציבור.

ניגע בעדינות במישור המשפטי והמינהלי. חוק חופש המידע חל על רשויות ציבוריות, ובכלל זה רשויות מקומיות. על רשות ציבורית למסור מידע או להסביר באופן מסודר מדוע מידע מסוים אינו נמסר. תשובת דוברות כללית אינה מחליפה החלטה מוסמכת, מפורטת ומנומקת בבקשת מידע ציבורי.

גם במישור של ניהול רשות מקומית, תקציב אינו פרט צדדי. תקציב הוא הבסיס לניהול תקין, לקביעת סדרי עדיפויות וליכולת לספק שירותים לציבור. כאשר מדובר ביחידה עירונית חדשה, הפועלת בכספי ציבור ומפעילה סמכויות במרחב הציבורי, שאלות התקציב, כוח האדם, הפיקוח והבקרה הן שאלות יסוד.

לכן, אם עירייה אינה מוסרת נתוני תקציב, תפעול ובקרה ביחס ליחידה עירונית חדשה, מדובר בעניין שעשוי להצדיק בדיקה ציבורית ומנהלית רחבה יותר.

האם מדובר בעבירת משמעת. כאן נדרשת זהירות. עובדי עירייה אינם עובדי מדינה במובן הרגיל, ולכן אין לייחס להם אוטומטית עבירת משמעת לפי נציבות שירות המדינה. לעובדי רשויות מקומיות קיימת מסגרת משמעתית נפרדת, ובשלב זה אין לקבוע כי נעברה עבירת משמעת מוגמרת.

כדי לקבוע זאת צריך לזהות עובד מסוים, חובה מסוימת שהוטלה עליו, הפרה ברורה של אותה חובה, קשר בין ההפרה לבין תפקידו, והחלטה של גורם מוסמך. אבל בהחלט ניתן לומר כי ההתנהלות מעלה חשש לכשלים מנהליים ומשמעתיים לכאורה: היעדר מענה מלא, אי מסירת נתוני תקציב וכוח אדם, הימנעות מפילוח פעילות, אי מסירת מסמכי הקמה ונהלים, ואי מתן נימוק פרטני למידע שלא נמסר.

השאלה אינה רק מדוע הציבור אינו מקבל את הנתונים. השאלה היא האם הנתונים קיימים. מי מחזיק בהם. מי אחראי למסור אותם. מדוע לאחר שבועות של פניות נמסר לציבור מענה כללי בלבד. אם המידע קיים ואינו נמסר, נדרש נימוק חוקי. אם המידע אינו קיים, מדובר בכשל ניהולי חמור יותר. בשני המקרים, העירייה אינה יכולה לבקש מהציבור לשלם עבור יחידת אכיפה עירונית חדשה, ובמקביל למנוע ממנו את הכלים הבסיסיים לבדוק מה נעשה בכספו.

בשלב זה אין בידי כרמליסט לקבוע שהיחידה אינה עושה עבודה. ייתכן שהיא פועלת בשטח. ייתכן שהיא מטפלת באירועים. ייתכן שפקחים מבצעים את עבודתם בתנאים מורכבים. אבל זה בדיוק ההבדל בין ביקורת על עובדים לבין ביקורת על הנהלה ציבורית. השאלה אינה האם פקח הגיע לאירוע כזה או אחר. השאלה היא האם עיריית חיפה יודעת לנהל, למדוד, לתקצב, לפקח ולדווח לציבור על יחידה שהיא עצמה הקימה וגובה עבורה כסף.

כרגע, התמונה חסרה מדי.

יש יחידה. יש כותרת. יש מספר פניות. יש הודעת דוברות. אבל אין דין וחשבון מלא.

אין תקציב. אין פירוט הוצאות. אין חלוקה בין ציוד לכוח אדם. אין מספר פקחים בכל משמרת. אין פילוח לפי שכונות. אין פילוח לפי סוגי אירועים. אין זמני תגובה. אין תוצאות טיפול. אין מדדי הצלחה. אין מסמכי הקמה. אין נהלים. אין שם מפקד. אין פרוטוקולים. אין תמונה ציבורית מלאה.

וזו אינה תקלה שולית. זו בעיה ציבורית.

עיריית חיפה מבקשת מהציבור לקבל את יחידת “עוז” כפתרון. אבל פתרון ציבורי צריך לעמוד לביקורת ציבורית. אם היחידה מצליחה, שהעירייה תציג את הנתונים. אם היא בהקמה, שהעירייה תסביר מה חסר, מה לוח הזמנים, כמה גויסו, כמה יגויסו, ומה היעדים. אם יש מגבלות למסירת חלק מהמידע, שתנמק. אם חלק מהמידע אינו ברשותה, שתאמר זאת. אם המידע קיים אך אינו נמסר, זו כבר שאלה אחרת לגמרי.

הציבור החיפאי לא אמור לרדוף אחרי מידע בסיסי על יחידה שהוא מממן. המידע הזה אמור להיות מונח על השולחן.

יחידת “עוז” יכולה להיות כלי חשוב. אבל כלי חשוב שמופעל ללא שקיפות מספקת עלול להפוך מפתרון לבעיה. לא משום שהביטחון אינו חשוב, אלא משום שביטחון ציבורי בלי שקיפות, בלי בקרה ובלי אחריותיות עלול לייצר בדיוק את ההפך ממה שהובטח: פחות אמון, יותר חשד, ותחושה שהעירייה דורשת מהציבור לשלם אבל אינה מוכנה לתת לו דין וחשבון מלא.

תושבי חיפה לא ביקשו הודעות כלליות. הם ביקשו ביטחון. הם ביקשו שקט. הם ביקשו טיפול במטרדים. הם ביקשו לדעת שהכסף שלהם לא נבלע במערכת בלי תוצאה מדידה.

עד שעיריית חיפה תמסור את הנתונים המלאים, השאלה תישאר פתוחה:

האם יחידת “עוז” היא מערך אפקטיבי לחיזוק הביטחון בעיר, או פרויקט עירוני יקר שמוצג לציבור בלי שקיפות מספקת על עלותו, כוחו ותוצאותיו.

הבהרה: הכתבה מבוססת על מידע שנמסר מעיריית חיפה, על פרסומים רשמיים של העירייה, על פניות שנשלחו לקבלת נתונים, ועל הערכות שהועברו לכרמליסט ולא אושרו או הוכחשו על ידי דוברות העירייה. אין בכתבה קביעה כי יחידת “עוז” אינה פועלת, כי פקחי היחידה אינם מבצעים את עבודתם, או כי נעברה עבירה פלילית, מנהלית או משמעתית. הטענות המובאות בכתבה נוגעות לרמת השקיפות, למסירת המידע, לפיקוח הציבורי, לתקציב, לכוח האדם וליכולת לבחון את אפקטיביות היחידה על בסיס נתונים מלאים. ככל שעיריית חיפה, משטרת ישראל או כל גורם מוסמך יבקשו למסור נתונים משלימים, הבהרות, מסמכים או תגובה מפורטת, הדברים ייבחנו ויפורסמו בהתאם לכללי העיתונות ההוגנת

תגובת העירייה המלאה כלשונה: