הפועל חיפה חוגגת 100 – שחקני העבר מדברים על מה שהיה, ההווה והעתיד

הפועל חיפה, היא למעשה קבוצת "הפועל" הראשונה בארץ ( הפועל ת"א נוסדה שנה לפני, אך המועדון התפרק לאחר שנה וחצי והפך לפעיל רשמית רק ב 1926) ובהתחלה אף הייתה שייכת לאגודת "מכבי", שהייתה האגודה היחידה בארץ. כשנתיים לאחר מכן, נציגי המועדון הובילו, בשיתוף עם מספר קבוצות פועלים נוספות מרחבי הארץ, את הקמת מרכז "הפועל", שצורף להסתדרות והפך במרוצת השנים למרכז הספורט המוביל בישראל. בעקבות כך, נוסדו ברחבי הארץ מועדוני הפועל נוספים.

הפועל חיפה של העונות האחרונות, היא קבוצת אמצע-תחתית טבלה למרות הסגל, שבו יש לא מעט שחקנים מוכשרים ביניהם שחקני בית, איצטדיון נעים וגם מאמנים עם שם, משהו שם לא מצליח להתרומם מאז הזכיה בגביע המדינה האחרון שלה, בעונת 2017-18.

לאורך 100 שנות קיומה, זכתה הקבוצה ב8 תארים בלבד:

אליפות אחת (1998-99), 4 גביעי מדינה (1962-63,1965-66,1973-74,2017-18) 2 גביעי טוטו: (2000-01,2012-13) אלוף האלופים אחד (2018).

שנות ה-60, היו העשור הבולט ביותר של הקבוצה, עם זכייה בשני גביעי מדינה ושחקנים נהדרים כמו: יוחנן וולך, יצחק אנגלנדר,רובי יאנג,אבא גינדין,בני אלון, אלי לוונטל ועוד.

כרמליסט בחר שניים מהם, שנמצאים מאוד בעניינים גם היום, ושאל אותם שתי שאלות:
1. מה הם שלושת הרגעים הכי זכורים לך מהקבוצה כשחקן ובכלל?

2. מה אתה חושב שחסר להפועל חיפה בעידן הנוכחי?

יוחנן וולך, כבר לא ילד בלשון המעטה, עדיין משחק כדורגל בסופי שבוע עם חברים וגם מכהן כמנכ"ל לשכת הספנות, תחום בו הוא נמצא שנים. וולך שיחק 12 שנים בהפועל חיפה וזכה איתה בשני גביעים.

יוחנן ציין את שלושת הרגעים שהכי זכורים לו:

1. השער שהבקעתי בדרבי הראשון בינואר 1967, שיחקתי לעיני 16000 צופים, אוהדי מכבי חיפה בקרית אליעזר, חטפתי כדור במחצית המגרש ומסרתי אותו לג'ודי גולדברג ז"ל, ג'ודי, כדרר עם הכדור כ-30 מטר ומסר לי כאשר הייתי כ-25 מטר מהשער של מכבי, שהיה בצד הצפוני של המגרש,חלפתי על פני קלמן זוננשיין, שהיה חבר ילדות שלי ומול יחזקאל גרשוני השוער, לא התקשיתי להבקיע.
   

2. האירוע השני היה השער הבינלאומי הראשון שלי, במשחק ידידות נגד וואקר אינסברוק, אלופת אוסטריה. זה היה אולי המשחק השביעי שלי בהרכב הפועל חיפה. חטפתי כדור 40 מטר מהשער שלהם, עברתי את שני הבלמים בבוץ והבקעתי את שער הניצחון.

3. גמר הגביע ב1974 – זה היה בחודש מאי, בתום קרבות מלחמת יום כיפור, בה לקחתי חלק ונעדרתי מאימוני הקבוצה 200 ימים! היה משחק מאוד לא קל, ניצחנו אותו בזכות שער של יוסי ליפשיץ בדקה ה-117 וזכינו בגביע.

מה הוא חושב שחסר לקבוצה של היום?

"בהפועל חיפה של תקופתי היו שחקנים נהדרים, לא מעט שחקני בית שגדלו בקבוצה והותירו את חותמם. הבעיה היום היא בעיקר הבעלים יואב כץ, הוא לא מחובר לקבוצה – יושב לו אי שם בארה"ב, לא נראה שהוא מתעניין במיוחד במה שקורה מקצועית בקבוצה, ההשפעה שלו, אם בכלל, מינורית. קח את גולדהאר למשל ממכבי ת"א, הוא חי בקנדה ולא מגיע הרבה לארץ אבל מעורב מאוד במה שקורה בקבוצה שלו ורואים תוצאות".

גם את אלי לוונטל, אין צורך להציג. אלי, חגג השנה 70 שנים על הפלנטה, חבר קבוע בתכנית "הפאנל" של רדיו חיפה ומפרשן את משחקיה של קבוצתו לשעבר. הוא שיחק 12 שנים אצל האדומים ויציין השנה יובל לגביע המדינה, אותו הניף ביחד עם יוחנן וולך בעונת 1973-74.

שלושת הרגעים שאלי זוכר:

1.גביע המדינה הראשון שלקחתי בשנת 1974, תחת המאמן יענקל'ה גרונדמן.

2. הפסד האליפות במחזור האחרון להפועל באר שבע, עונה לאחר הזכייה בגביע.

3. הייתי פרשן המשחק בגמר גביע המדינה נגד בית"ר ירושלים ב2018.

מה הוא חושב שחסר לקבוצה של היום ?

"הפועל חיפה של פעם הייתה הקבוצה של העיר, היו מגיעים למשחקי בית בממוצע 15 אלף אוהדים, לפעמים אף יותר. מאז תקופת יואב כץ, המצב רק הולך ונעשה גרוע יותר- הניהול לא נכון, במקום לחשוב על דרכים להביא את האוהדים למשחקים, מעניין אותו הכסף והפרסום, "ההישג" שהוא כל כך מתגאה בו, זה שבתקופתו הפועל חיפה לא ירדה ליגה, אבל מה עם תארים? מה עם אירופה?, חוץ מעונת הזכיה בגביע ומשחק מול אטלאנטה שעפנו בו, הקבוצה לא מגיעה להישגים משמעותיים".