חגים ומועדים

יש מועד שעיקרו מוסב על זכירת העבר, כחג הפסח, שמציין את מאורע שחרורנו בימים קדמונים. ויש מועד שמציין את ההווה, כחג השבועות שבא על התורה, שניתנת בכל יום ויום מחיינו. ויש חג שעיקר עניינו הוא העתיד, כחג הסוכות, שאף על פי שנאמר בתורה שהוא זכר לישיבתנו בסוכות ביציאת מצרים, בכל זאת הוא מכין אותנו לקראת ההארה העתידה לבוא, כשיבואו מכל משפחות האדמה לחוג את חג הסוכות בירושלים, ולמעלה מזה הארת העולם הבא, שעליה נאמר "וסוכה תהיה לצל יומם". השמחה המיוחדת של חג הסוכות, שהגיעה לשיאה בשמחת בית השואבה, באה דוקא מפני שמדובר בצפיית העולם העתידי האידאלי "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". כשמדובר בעתיד, אין שום מעצור ושום גבול לדימויי השלימות שעולים על רעיוננו.

אנחנו רק יודעים שעיקר הארה זו עדיין רחוק מאתנו, ועל כן אנו עדיין מקיפים לה, מה שבא לידי ביטוי בהקפות. אך את אותו מקצת שאנו כבר קולטים אותו בהכרתנו בעולם הזה, אנו מציינים במצוות הלולב, המציינת את מה שיש לנו אחיזה ממשית בו: "ולקחתם לכם – משלכם".