שבת – חג שמחת תורה

כניסת שבת \ שמחת תורה   17:44  יציאת שבת \ שמחת תורה 18:50 – שמחת תורה בתשרי ולא בסיון

קבלת התורה הלא היתה בחג השבועות שהוא בחודש סיון, ואם כן שמחת תורה צריכה היתה להיות ביום קבלת התורהולא ביום סיום התורה, שהרי מנהגו של עולם להודות לנותן המתנהולא לאחר גמר ההנאה מהמתנה? 

המשיל על כך המגיד מדובנא:

משל למלך, שהיתה לו בת יחידה והגיע זמנה להינשא. בקשה הבת מאביה לחפש לה חתן, בן למשפחה פשוטה כדי שלא יתגאה עליה, וביעקר שיהיה מחונן במידות טובות. 

באין ברירה הסכים אביה לדבריה, ושלח את עבדיו לחפש חתן פשוט כפי רצון הבת. 

לא ארכו הימים ונזדמנו עבדי המלך לכפר נדח, ומולם ניצב נער יפה תואר ומחלל בחליל. 

לאחר שיחה קצרה עימו, נימנו וגמרו ביניהם כי הוא אשר יתאים לבת המלך, עקב מידותיו הטובות והנעלות. 

ביקשו עבדי המלך מהבחורלבוא עימם לארמון המלך, כי דבר סתר יש למלך לדבר עימו. 

נאות הבחור לישמוע והלך איתם. כשהיגיעו לארמון המלך ניגשו העבדים ואמרו: “אדוני המלך, סבורים אנו שאומנם מצאנו חתן לביתך לפי טעמה". ציוה המלך להכניס את הבחור לארמונו, ולאחר שיחה קצרה עימו היתפעל מאוד מנועם מידותיו ומענותנותו הנדירה, והציע לו את ביתו לאישה…

לא האמין הבחור למישמע אוזניו "אדוני המלך, מה אני ומה חיי כי אזכה להיות חתנך?” 

שאל שוב ושוב, אולם הפלא אכן התרחש – עד מהרה באו השניים בברית הנישואין, 

וחיו בטוב ובנעימים. 

כעבור למעלה משנה מזמן החתונה, ניגש החתן למלך ואמר לו: “ אדוני המלך, בירצוני לשאת את ביתך לאישה" חשב המלך כי החתן חומד לצון, שהאי זה למעלה משנה שנשוי הוא לביתו. אולם החתן הוסיף והסביר לו את פשר דבריו: “בשעת החופה כשכולם שמחו ורקדו, אני בתוך ליבי נעצבתי וחשבתי לעצמי – מה ראה המלך לתת את ביתו לנער כפרי? 

והרי מטבע הדברים היה עליו להשיאה לחתן שהוא בן מלכים ורוזנים. אין זאת אלא שבודאי הכלה פגועה בגופה או בנפשה, ולא מצא המלך קליינט טוב יותר ממני… לכן שימחתי לא היתה שלמה. אולם לאחר שחי אנוכי עימה שנה שלמה, ונוכחתי לדעת כי ביתך היא כלילת המידות והמעלות – בריאה בגופה ונפשה, ברצוני כעת לשמוח ולשחזר את יום החופה כי עתה שמחתי שלמה”.

התרגש המלך מדיברי חתנו, והוסיף אהבה על אהבתו…

כשקיבלו ישראל את התורה, שמחתם לא היתה שלמה. חשבו בליבם – מדוע דוקא בנו בחר הקדוש ברוך הוא לתת את התורה שהשתעשע עמה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם ולא למלאכים ושרפים? אין זאת אלא שיש בתורה חוקים ומשפטים משונים, מגבלות שאי אפשר לעמוד בהן. אולם לאחר שסיימו את כל התורה, ונוכחו לדעת כי "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" והתורה מתוקה מדבש ונופת צופים, הם שמחים ועושים "שימחת תורה" 

כי עתה השמחה שלמה ואמיתית. 

לאור הדברים הנ"ל, מה מאוד יש להצטער שיש אנשים שונים שמחמת חסרון ידיעה חושבים לתומם שאין ביכולתם להסתדר עם חוקי התורה. אולם, לכשיתקרבו לתורה יבינו וישכילו כי לא ניתן בשום פנים ואופן להסתדר מבלי התורה…

רב דגול נסע ברכבת ולידו ישב אדריכל מפורסם, שלא פסק כל הדרך מלהשמעי טענות ומענות נגד התורה, והעז פנים לדבר בגלוי על תיקונים בדת וכן על זה הדרך. 

כשהשתתק מעט הצליח הרב להשחיל שאלה שלא ממין הענין: “לאן פניך מועדות?”. 

"לתל אביב", השיב האדריכל, “לתכנן בנית בנין רב קומות", ותוך כדי דיבור שלף מילקוטו מפה ענקית ובו משורטטת תכנית הבנין, והסביר לרב בפרטי פרטים את התכנית. 

"לדעתי יש לעשות שינויים מעטים בתכנית" – הגיב הרב. 

בטרם הספיק לגמור את דבריו, אדמו פני האדריכל מכעס: “וכי אתה, שאין לך יד ושם באדריכלות, תלמדיני כיצד ואיך לבצע את התכנית? והרי למעלה מעשרים שנה עוסק אנוכי במלאכה זו!”. 

"ישמעו אזניך מה שפיך דובר", השיבו הרב, “למעלה משלושים שנה עוסק אנוכי בלימוד התורה ומתעמק בה לאורכה ולרוחבה, ומה לך כי תתוכח עימי ותוציא דיבה על התורה, שאין לך מושג בה?!”, ופני האדריכל חפו…