התפילה היא לא הרזרבה שלנו – היא העיקר בחיים

זה מקסים שמתפללים כשיש קושי, או כשרוצים לבקש משהו. אבל הכי יפה זה להתפלל כשכלום לא קרה.

זה מקסים לשאת תפילה כשלחוצים ממשהו. מלבד התיקון הרוחני, שהוא העיקר זה גם מקל וזה מרגיע עד שהלחץ יורד ועוזב. זה נפלא להתפלל ולבקש כשאנחנו מפני דבר, כי מלבד הישועה שתבוא בעז"ה, זה גם מוריד את מפלס הפחד ממש לאפס. זה מופלא לפתוח סידור כשרוצים לבקש דבר מה מאלוקים. כך מרגישים שבקשתינו התקבלה גם בלי שאנחנו בעינינו הקטנות רואים זאת במוכח.

אבל יפה מכל זה שמתפללים כי כלום לא קרה.אנחנו לא לחוצים מדי. לא פוחדים כלכך,לא זוכרים שיש חנו בקשה מיוחדת,אלא פשוט,פותחים סידור כי התגעגענו אליו משום שאנו רוצים להתחבר לבורא עולם.מסתכלים באותיות הקדושות ומרגישים שנמשכים אליהן. מעיינים בספר תפילה כי אינני יכול בלעדיו. זה מיוחד שיש לנו תפילה בזמנים קשים, מה היינו עושים בלעדיה? אבל זה פשוט מופלא כשיש לנו התפילה בימים נדושים,רגילים.

קיבלתי פעם את המשפט הזה במייל וחקקתי אותו בזכרוני: “תפילה אינה הגלגל הרזרבי של רכב החיים, אלא ההגה בכבודו ובעצמו" – התחברתי.

תפילה לא יכולה להיות הרזרבה, הבחירה הרגעית שלנו. התפילה חייבת להיות ההגה ממש!

זו שקיימת בכל רכב,כי הרכב לא יכול בלעדייה. כי היא מובילה. 

כשהתפילה היא ההגה ברכב החיים, החיים נוסעים למקום הנכון. ואז אם הכל זורם כשורה לפי הסתכלותינו- התפילה היא בת לוויה של הטוב הזה. אם צרה דופקת על הדלת אז התפילה היא הנחמה של הרע הזה.

כשהתפילה היא ההגה ואנחנו בוטחים בה, אנחנו נוסעים לבטח. יודעים בכל רגע ועם כל פסיעה, שכל מה שקורה הוא מאיתו יתברך. יודעים שאנו עושים כל שביכולתינו ומרגישים כל הזמן. כי התפילה עולה מעלה מעלה ומלווה אותנו בכל דרכינו.