מכבי חיפה פתחה עונה עם הצהרה – ארבעה שערים, קהל שחזר לשיר, ועיר שלמה שמתעוררת

שבת, 23 באוגוסט 2025, סמי עופר. 22,346 צופים הגיעו לראות את מכבי חיפה פותחת עונה מול בני ריינה. אבל עוד לפני שריקת הפתיחה, היה ברור שזה לא ערב רגיל. היציע הצפוני, הלב הפועם של הקהל הירוק, נותר ריק בחמש הדקות הראשונות. שלטים נפרשו, חולצות מחאה הונפו, והמסר היה ברור: המחאה נגד יעקב שחר וההנהלה לא נעלמה. זו לא הייתה שתיקה אקראית, אלא מהלך מחושב של קהל שמבין את כוחו. שקט צורח שמילא את האצטדיון.

אבל אז חזרה המוזיקה האמיתית של חיפה – הכדורגל. בדקה ה־28 איתן אזולאי, האיש שהפך למנצח התזמורת של הערב, שלח כדור מדויק. ג’ורג’ה יובאנוביץ’, חלוץ הבכורה, התרומם מעל ההגנה ונגח פנימה. 0:1. שער של שחרור. שער שאמר: יש פה קבוצה, יש פה דם חדש, יש פה תיאבון.

המחצית הראשונה הסתיימה בתחושת עליונות, אבל המחצית השנייה הפכה להצגה מלאה. דקה 51 – עבירה ברחבה על יובאנוביץ’, גל לייבוביץ’ מצביע על הנקודה. דולב חזיזה ניגש, בועט פנימה, 0:2. מכאן ואילך, זה כבר לא היה משחק – זה היה גל ירוק ששטף את סמי עופר.

בדקה 69, שוב אזולאי, הפעם עם מסירה חכמה לטריבנטה סטיוארט, שנכנס כמחליף ובעט חזק לפינה. 0:3. החותמת הסופית שהפכה את הערב מהבטחה לחגיגה.

אבל השיא הגיע בדקה 77. מתיאס נהואל, ששב אחרי פציעה ממושכת, נכנס כמחליף. אלון פודגוראנו מצא אותו בתזמון מושלם, נהואל גלגל פנימה, ועצר – הדמעות חנקו אותו. שער של נחישות, של חזרה לחיים. הקהל קם כולו, לא בשביל התוצאה אלא בשביל הלב. הכדורגל הפך ברגע אחד מתוצאה טכנית לרגש גולמי.

בסיום 0:4 מוחץ. תוצאה כזו לא רק מסדרת את הטבלה – היא מסדרת את הראש. מכבי חיפה של דייגו פלורס, אחרי קיץ מבולגן עם הדחה מאירופה ורעשים מחוץ למגרש, נתנה הצגה שמייבשת את כל החששות. האוהדים שפתחו את הערב במחאה יצאו ממנו עם תחושת גאווה מחודשת.

איתן אזולאי היה השחקן של המשחק. שלושה בישולים, ניהול קצב, נוכחות שהפכה אותו ממועמד לשחקן ספסל ללב ההרכב. לצידו בלטו יובאנוביץ’ עם שער בכורה חשוב, חזיזה שהראה מנהיגות, סטיוארט שפגע בדיוק כשהיה צריך, ונהואל שהחזיר את הדמעות והחיוך.

אבל מעבר לשמות ולשערים, מה שנשאר מהערב הזה הוא התחושה. האוהד החיפאי, זה שחזר אחרי קיץ מאלֵז ומעייף, הרגיש שוב למה הוא כאן. הכניסה ליציע הייתה כמו לקחת שלוק ראשון אחרי צימאון ארוך. הרעש, הריח של הדשא, קצב התופים – כולם ביחד הדליקו מחדש את המנוע של העיר.

תוצאה כזו דוחפת את חיפה כולה קדימה. מהנמל ועד לכרמל, מבתי הקפה במרכז הכרמל ועד לברים בעיר התחתית – השיחה חוזרת להיות על כדורגל. פתיחת עונה כזו מעלה את הטורים לא רק בקבוצה, אלא בעיר שלמה. חיפה היא עיר שצריכה את מכבי חיפה חיה ובועטת. וכשזה קורה – הרחובות זורמים אחרת, האנרגיה מתפזרת לכל פינה.

המסר ברור: חיפה לא נכנעת לרעשים. היא הופכת אותם לדלק. מחאה בתחילת משחק לא סתרה את התוצאה – להפך, היא העמיקה אותה. מהשקט של הדקות הראשונות, דרך שערים בצרורות, ועד הדמעות של נהואל – נוצר ערב שמגלם את כל מה שכדורגל חיפאי יודע להיות: מחאה ותשוקה, כאב ושירה, שתיקה ורעם.

בצד השני, בני ריינה קיבלו שיעור קשה. קבוצה שהגיעה במטרה להפתיע, התפרקה מול הקצב של חיפה. בכורה מאכזבת עבורם, עם תקווה להתאושש מול הפועל תל אביב במחזור הבא. אבל הסיפור האמיתי היה בצד הירוק – צד שידע לקחת קיץ עייף ולפתוח עונה עם תרועה.

עכשיו, חיפה יוצאת לדרך. המשחק הבא בטדי מול בית”ר ירושלים יהיה מבחן נוסף, אבל אחרי ערב כזה, התחושה ברורה: הקבוצה כאן לא כדי להשתתף – אלא כדי לשלוט.

כי בסופו של דבר, עבור האוהד החיפאי, הכדורגל הוא לא רק משחק. הוא קו דם שמחבר בין העיר ליציע, בין המחאה לדשא, בין השתיקה לשאגה. וכשסמי עופר בוער ככה כבר במחזור הפתיחה, זה לא רק ניצחון – זו הצהרה.