דני של כולנו ושלי

52 ימים עם דני רום האגדי בחדר אחד. יוחנן וולך חבר קרוב ויריב קשוח נפרד מאחד מגדול השחקנים של מכבי חיפה בהיסטוריה ומודה: "לא באמת הצלחתי לשמור עליו"

אבל כבד  מאוד ירד על מספר  דורות של חובבי כדורגל בחיפה ועלי בעקבות הידיעה על מותו של אליל הנעורים שלהם ושלי דניאל (דני) רום (שמילוביץ') השבוע. בפאן הציבורי נפטר אחד מהספורטאים הגדולים שגדלו בחיפה אי פעם. דני שיחק מילדות ועד סיום הקריירה רק בקבוצה אחת – מכבי חיפה. החל מגיל 17 חודש ועד גיל 33.5 הצטיין באופן רצף במדי הירוקים בעיר. היתרון הגדול של דני על המגרש הייתה אתלטיות העל הבולטת מעל מעבר לכול שחקן אחר במדינת ישראל.

דני היה יותר מהיר , יותר חזק וגם קפץ יותר גבוה מכול שחקני הכדורגל בני דורו במדינת ישראל. דני שיחק גם בקבוצה וגם בנבחרת ישראל כבלם, מגן, חלוץ וגם שוער בעת צרה. דני היה הספורטאי הרב גוני ביותר שאנחנו חבריו הספורטאים בני דורו הכרנו. ההצטיינות הייתה בשלושה ענפי ספורט מרכזיים,  דהיינו, כדורגל, כדורסל וטניס. ענפים ששונים מאוד זה מזה אבל דני הצטיין בשלושת הענפים.

אנחנו הצעירים מימנו הערצנו את היכולות הפיזיות של דני אבל לא רק. דני גם ידע להתייחס בכבוד לצעירים שהצטרפו לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה או לנבחרת ישראל. יעידו על כך שניים מחברי הטובים ה"ה מוטי לובצקי שעלה לקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה בגיל 16 וצביקה רוזן שחקן מכבי תל אביב שזומן לנבחרת ישראל בגיל 17 . מדובר באמצע שנות ה 60 של המאה שעברה.

דני היה כבר שחקן וותיק במכבי חיפה ובנבחרת ישראל ושניהם מעידים על התייחסות מעודדת מחנכת ומטפחת של דני מולם. לדבריהם לשחק לצידו הייתה חוויה מכוננת גם עקב יכולתו הספורטיבית וגם לאור התייחסותו  לשחקנים הצעירים בכלל ואליהם בפרט. כיוון ששיחקתי בהפועל חיפה הונצחתי בתמונות רבות במשחקי דרבי כאשר אני "נאלץ" להתמודד עם דני בעיקר בכדורי קרן. היום מותר להודות שלא באמת יכולתי להתמודד אתו בקפיצה לכדורי גובה מבלי שדחפתי אותו מבלי שהשופט הבחין בכך. 

בחייו "האזרחיים" דני היה גם אייקון של תרבות. שנות השישים והשבעים היא תקופת הדיסקוטקים שבהם אנחנו הצעירים יותר בילינו. הדיסקוטק אותו דני ניהל והפעיל בשכונת "דניה" היה שם דבר לא רק בחיפה אלא בכול הארץ. ערב ערב הדיסקוטק משך איליו מבלים מפורסמים מכול רחבי מדינת ישראל. השילוב בין יכולת המשחק של דני בענף הכדורגל הכול כך פופולרי לבין במעורבות בחיי הלילה של מדינת ישראל בכלל ושל חיפה בפרט הפכו את דני לאייקון תרבות. שני הדיסקוטקים המפורסמים ביותר באותן שנים היה דיסקוטק "דניה" בחיפה ודיסקוטק "טיפאני" של מר טדי שאולי ברחוב הירקון בתל אביב היו שם דבר לכול צעירי שנות ה 60 וה 70 של המאה הקודמת.

בפאן האישי "ביליתי" 52 יממות בחדר אחד עם דני. עזבנו את נתב"ג ביום ראשון ה 4.5.1970 בדרכנו למסע ארוך לניו יורק, דנבר, אלאמוסה (בגובה 2600 מטר בדרום קולוראדו), חזרה לדנבר, משם לטולוקה במרכז מקסיקו, אקאפולקו, מקסיקו סיטי, לוס אנג'לס , ניו יורק וחזרה לנתב"ג ב 24.6.1970. בכול אותה התקופה גרנו יחד, אכלנו יחד , התאמנו יחד , שיחקנו יחד ובילינו יחד לאורך שעות היום והלילה בכול אותם אתרים שהזכרתי. 

לא אשכח את משחק חצי הגמר המפורסם בין איטליה לגרמניה במונדיאל 1970 שהסתיים בתוצאה 4:3 לטובת איטליה לאחר הארכה. המשחק הזה נחשב עד עצם היום הזה למשחק הטוב והדרמטי בתולדות המונדיאלים. שנינו "התגנבנו" ביחד ליציע העיתונאים  באיצטדיון "האצטקה" במקסיקו סיטי וישבנו ליד הכוכב הגרמני שחקנה של אלופת גרמניה באותה שנה גינטר נצר מקבוצת מנשנגלדבך. גינטר נצר לא ניכלל אז בסגל נבחרת גרמניה בכדורגל עקב יריבות אישית עם קפטיין הנבחרת דאז פרנץ בקנבאואר שהיה שחקנה של קבוצת ביירן מינכן. האחרונה נכנעה בקרב האליפות לקבוצתו של גינטר נצר באותה עונה דבר שגרם למתח אישי בין שני הכוכבים. 

משך שנים גרנו גם באותה שכונה וכמובן נשארנו בקשר הדוק ולאחרונה גם ישבתי לידו וליד לאה אשתו במשחקי מכבי חיפה באיצטדיון סמי עופר. הערכתי ואהבתי אותך דני והיה קשה מאוד להיפרד ממך עם כול כך הרבה חוויות חיים משותפות. תנוח על משכבך בשלום.