כניסת שבת בחיפה 17:02-יציאת שבת 18:08
משפטים מהשטח: איך סופה, מילואים וסיר קדירה מתחברים לשבת אחת?
דורון חזר מהמילואים לסופה חיפאית – בחוץ רוחות משתוללות, בפנים סערות של מדינה, אבל במטבח? רק חום, ריח של חריימה, ותובנות מפרשת השבוע.
מערכת כרמליסט | עודכן: פברואר 21, 2025

הגשם טפטף על הזכוכית של האוטובוס, מטשטש את האורות של חיפה שנפרסה מתחתיו. דורון בהה בנוף המטושטש, מנסה לארגן את המחשבות. עוד מילואים מאחוריו, עוד פרידה מהחברים שעוד נשארו שם, ועוד חזרה למציאות האזרחית – זו שהמשיכה לרוץ בלעדיו.
הוא ירד בתחנה, משך את התיק על הכתף ולקח נשימה עמוקה. אוויר של ים רטוב, כבישים מבריקים מהגשם, ריח של חורף חיפאי – לא של אבק, לא של שוחות, אלא של בית. אבל גם בבית, גם כאן, הסערות לא פסקו.
החדשות זעקו על סופת “קורל”, על העצים שנפלו ברחובות, על גלים שמתנפצים בחמת זעם על המזח. ומהצד השני? סערה מסוג אחר – עסקת החטופים. כולם מדברים, כולם מתווכחים. כל טוקבקיסט הוא אסטרטג, כל פרשן בטלוויזיה הוא פילוסוף של מלחמות.
“צריך לשחרר אותם בכל מחיר!”
“זה מסכן את כל המדינה!”
“איך אפשר לישון כשהם שם?”
“ואיך נישון אם הם יחזרו במחיר כזה?”
והוא, דורון, עמד שם בגשם וחשב – כמה קל לאנשים להסתער אחד על השני, במקום לעמוד יחד.
הוא פתח את הדלת, והריח של הבית הכה בו ישר לפרצוף. ריח של אוכל, של חום, של שבת שמתקרבת. “שבת שלום, חייל שלי!” אמא שלו קראה מהמטבח, כאילו רק לפני שנייה הוא לא היה בשטח, אלא סתם קפץ רגע מהעבודה.
הוא הניח את התיק, מחליף את החולצה הספוגה בגשם באיזו טריקו ביתית, וצנח על הכיסא במטבח. הוא עייף, אבל רעב יותר. מאוד.
בפרשת השבוע, “משפטים”, התורה מדברת על חוק, על צדק, על סדר. עולם שבו לא כל אחד עושה מה שבא לו, אלא יש גבולות ברורים – מה מותר, מה אסור, ומה חובה.
ואז הפסוק הזה היכה בו:
“כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם…” (ויקרא כ”ה, נ”ה)
עם ישראל לא עבדים של אף אחד, לא של פוליטיקאים, לא של אינטרסים זרים, לא של פחדים משתקי החלטות. יש לנו רק מחויבות אחת – לדאוג אחד לשני, להיות עם אחד, לא לתת לסערות לקרוע אותנו.
אבל לפני שהוא נכנס לכל המחשבות הכבדות האלה – הגיע הזמן לאכול.
מנת פתיחה – מרק חריימה, כי חורף בלי חריימה זה פשע
בחיפה יודעים דבר אחד: כשהים סוער, הדגים הכי טריים. וכשסופה משתוללת בחוץ – מה שצריך זה סיר שמבעבע על הכיריים, מלא בטעמים של חריף, חום, וזיכרונות משבתות משפחתיות.
מצרכים:
• 2 פילטים של מוסר ים (או דג לבן אחר)
• 1 פלפל אדום חתוך לרצועות
• 3 שיני שום כתושות
• 2 כפות רסק עגבניות
• 1 כף פפריקה חריפה
• 1 כף כמון
• 1 כף שמן זית
• מלח, פלפל
• 1 כוס מים רותחים
הכנה:
1. מחממים את השמן בסיר רחב, מוסיפים את הפלפל והשום, ומטגנים קלות.
2. מוסיפים רסק עגבניות, תבלינים, מים רותחים – ומבשלים 10 דקות.
3. מניחים את הדג פנימה, מכסים, ומבשלים עוד 15 דקות על אש נמוכה.
מגישים עם חלה לניגוב – כי כל היתרון של המרק זה שהוא בעצם רוטב סמיך שאי אפשר שלא לטבול בו.
המנה העיקרית – קדירת צוואר טלה שהתבשלה כמו שצריך
בדיוק כמו בפרשה, שבה עבד עברי יכול לבחור להישאר בבית אדונו מתוך אהבה, כך גם התבשיל הזה – ככל שהוא נשאר יותר על האש, ככה הוא מתמלא בטעם והופך להיות משהו שאי אפשר לעזוב.
מצרכים:
• 1.5 ק”ג צוואר טלה חתוך
• 1 בקבוק יין אדום יבש
• 6 שיני שום קונפי
• 2 בצלים חתוכים גס
• 3 גזרים חתוכים
• חופן עלי טימין
• מלח, פלפל, פפריקה מעושנת
• כף דבש
הכנה:
1. מחממים סיר כבד וצורבים את הבשר מכל הצדדים.
2. מוסיפים את הבצלים, השום והגזר ומטגנים קלות.
3. יוצקים פנימה את היין, מוסיפים תבלינים וטימין, ומביאים לרתיחה.
4. מכסים ומבשלים על אש קטנה 3 שעות – עד שהבשר רך כמו חמאה.
מגישים עם פירה חלק ליד – כי החיבור בין בשר רך לפירה זה כמו חיבור בין חייל לאמא שלו אחרי מילואים.
קינוח – סופלה שוקולד חם כי אחרי סערה צריך משהו מתוק
בפרשה כתוב:
“ונתן לך רחמים וריחמך”
ובינינו – אם יש דבר שמסמל רחמים, זה כף של שוקולד חם שנשפך מסופלה רך.
מצרכים:
• 100 גרם שוקולד מריר
• 50 גרם חמאה
• 2 ביצים
• 2 כפות סוכר
• 1 כף קקאו
• 1 כף קמח
הכנה:
1. ממיסים את השוקולד והחמאה יחד.
2. טורפים ביצים עם סוכר ומוסיפים לתערובת השוקולד.
3. מקפלים פנימה קקאו וקמח, יוצקים לתבניות אישיות.
4. אופים ב-180 מעלות 10 דקות – מספיק כדי שהחוץ יתייצב, אבל הלב יישאר רך ונוזלי.
מגישים עם גלידת וניל ליד – כי אחרי כל הטעמים העזים, צריך משהו קר שמאזן.
ומה עכשיו?
דורון סיים לאכול, נשען אחורה בכיסא. הוא היה צריך את זה – לא רק את האוכל, אלא את השקט. את הידיעה שגם אם בחוץ יש סערות, פה, בבית, יש משהו יציב.
אמא שלו חייכה אליו.
“עוד מעט אתה חוזר?”
הוא הנהן.
הגשם המשיך לרדת, הרוח נשבה חזק, החדשות המשיכו לרעוש. אבל פה, במטבח חיפאי חם, הייתה הפוגה. הייתה תקווה. הייתה שבת.
שבת שלום, עם ישראל – שלא נאבד אחד את השני בסערות.