"ריח של שתן": ספסלי חיפה בין תחזוקה שוטפת לשאלות על שקיפות אכיפה ואיכות המרחב הציבורי

הספסל הציבורי הוא אולי אחד מפריטי הרחוב הפשוטים ביותר, אך הוא גם אחד המדדים הטובים ביותר לאיכות התחזוקה העירונית. הוא משרת מדי יום משפחות, ילדים, מבוגרים, מטיילים ותיירים. הוא אמור להיות נקי, בטוח ונעים לשימוש, אך בעיקר כזה שמאפשר לתושב לשבת מבלי לחשוב פעמיים.

במהלך השבועות האחרונים נבחן מצבם של מספר ספסלי עץ ברחבי חיפה. חלקם נמצאו במצב תחזוקתי תקין, אולם במספר מוקדים אחרים תועדו לוחות עץ שחוקים, כתמים בולטים וריח חריג שעליו הצביעו גם תושבים שפנו למערכת. חלקם אף דיווחו על תחושת גירוי בעור לאחר ישיבה ממושכת, אחרים דיווחו על מזיקים טורדנים. אין די בעדויות אלה כדי לקבוע קשר בין הספסלים לבין תופעה רפואית כלשהי, אולם כאשר מתקבלות תלונות חוזרות, ראוי לבחון אותן באופן מקצועי ושקוף.

מבחינה מקצועית, לא ניתן לקבוע על סמך מראה העץ בלבד מה מקורם של כתמים או ריחות. עץ החשוף במשך שנים לשמש, ללחות ולשימוש אינטנסיבי מאבד בהדרגה את שכבת ההגנה שלו, הופך נקבובי יותר וסופג נוזלים בקלות רבה יותר. מצב כזה אינו מהווה כשלעצמו הוכחה למפגע תברואתי, אך הוא בהחלט מחייב תחזוקה קפדנית ובקרה שוטפת, במיוחד כאשר מדובר בריהוט ציבורי המשמש אלפי תושבים מדי יום.

במסגרת הבדיקה עיין כרמליסט גם בתקציב עיריית חיפה לשנת 2026. נמצא כי סעיף מספר 1742200753 – “אחזקה, מסגרות ספסלים וריהוט רחוב” עומד השנה על 1.5 מיליון שקלים. מדובר בירידה משמעותית לעומת התקציב שאושר בשנת 2025. עם זאת, הסעיף אינו מיועד לספסלים בלבד אלא כולל מגוון רכיבי ריהוט רחוב, ולכן מספר התקציב לבדו אינו מאפשר לדעת כמה כסף מיועד בפועל לתחזוקת ספסלים.

כדי להבין כיצד מיושם התקציב בשטח, פנה כרמליסט לעיריית חיפה בשורה של שאלות שעסקו בנוהלי התחזוקה, חלוקת התקציב, הבדיקות התברואתיות, היקף העבודות שבוצעו, ניצול התקציב במהלך השנה והחלפת ספסלים ברחבי העיר.

בתגובתה מסרה עיריית חיפה כי היא פועלת באופן שוטף לתחזוקת ריהוט הרחוב, לרבות ספסלים, וכי מפגעים מטופלים הן במסגרת סיורים יזומים והן בעקבות פניות תושבים. עוד נמסר כי במקרה שנבדק, מקור הריח הוא ככל הנראה במעשי ונדליזם או בשימוש שעושים לעיתים דרי רחוב בספסלים לצורכי לינה, ולא בליקוי בתחזוקה. בנוסף ציינה העירייה כי תקציב התחזוקה מיועד בעיקר לטיפול במפגעי בטיחות, ובהם תיקון או החלפת ספסלים, מעקות, עמודי חסימה ורכיבי רחוב נוספים שנפגעו בתאונות או באירועים אחרים.

אם אכן מדובר במעשי ונדליזם, כפי שמעריכה העירייה, הרי שמדובר בדיוק באותן תופעות שלמניעתן השקיעה העירייה בשנים האחרונות משאבים ניכרים. פריסת מצלמות אבטחה ברחבי העיר והקמת יחידת “עוז” הוצגו לציבור ככלים מרכזיים לחיזוק האכיפה, לשמירה על הסדר הציבורי ולהגנה על רכוש העיר. לכן מתבקשת גם השאלה האם באותם מוקדים שבהם, לפי הערכת העירייה, מתרחשים מעשי ונדליזם חוזרים, קיימים תיעוד, פעילות אכיפה או צעדים יזומים שנועדו למנוע את הישנותם. זו אינה שאלה של ביקורת, אלא של בחינת יעילותם של אמצעי האכיפה שמומנו מכספי הציבור.

תגובת העירייה מספקת הסבר אפשרי למקור המפגע, אך אינה מספקת את הנתונים שיאפשרו לציבור לקבל תמונה מלאה. העירייה לא פירטה כיצד מתחלק תקציב ה־1.5 מיליון שקלים בין ספסלים לבין יתר רכיבי ריהוט הרחוב. היא גם לא מסרה כמה מהתקציב כבר נוצל במהלך המחצית הראשונה של שנת 2026, באילו אתרים בוצעו עבודות, כמה ספסלים שופצו או הוחלפו בפועל, ומהו היקף ההוצאה שהוקצה לכל תחום פעילות.

סוגיה נוספת שנותרה ללא מענה נוגעת להיבט התברואתי. העירייה העריכה כי מקור הריח הוא בשימוש בלתי ראוי בספסלים, אולם לא נמסר האם במקרים כאלה מבוצעות גם בדיקות תברואתיות, מיקרוביולוגיות או סביבתיות, האם קיימים נהלים ברורים לבדיקת משטחים החשודים בזיהום, והאם תוצאות בדיקות כאלה מתועדות ומפורסמות לציבור. ככל שהעירייה סבורה כי מדובר בתופעה חוזרת, מתבקש גם להציג כיצד היא נבחנת מבחינה מקצועית ומהם הקריטריונים להחלפת ספסל או לוחות עץ.

תחזוקת ספסלים אינה מסתכמת בהחלפת לוח עץ שבור. היא כוללת ניקוי תקופתי, חידוש שכבות ההגנה של העץ, טיפול בשחיקה הנגרמת מחשיפה לשמש ולגשם, בדיקות יציבות, טיפול במסגרות המתכת ושיקום מוקדם של מפגעים לפני שהם מחייבים החלפה מלאה. ככל שהתחזוקה מתבצעת בשלב מוקדם יותר, כך גם פוחת הצורך בתיקונים יקרים ובהחלפת מתקנים שלמים.

אין מחלוקת כי חיפה השקיעה בשנים האחרונות בפיתוח המרחב הציבורי, בטיילות, בפארקים ובמערכות אכיפה. דווקא משום כך, כאשר העירייה עצמה מייחסת מפגעים לוונדליזם, מצופה שגם נתוני האכיפה, התחזוקה והביצוע יהיו נגישים לציבור. שקיפות אינה ביקורת על עבודת העירייה; היא הדרך לאפשר לתושבים להבין כיצד מנוהלים כספי הציבור ומהי התוצאה בשטח.

בסופו של דבר, השאלה אינה האם העירייה מטפלת בספסלים, אלא האם הציבור יכול לראות באופן ברור כיצד מתקבלות ההחלטות, כיצד מחולקים התקציבים, היכן בוצעו עבודות, מה היקף האכיפה ומהם המדדים להצלחתה. ככל שהמידע הזה יהיה פתוח יותר, כך יתחזק גם אמון הציבור במערכת העירונית.

איכותו של מרחב ציבורי אינה נמדדת רק בפרויקטים גדולים ובטקסי חנוכה, אלא גם בפרטים הקטנים ביותר. ספסל נקי, מתוחזק ובטוח הוא אולי פרט קטן במרחב העירוני, אך עבור התושב הוא מבחן יומיומי לאיכות השירות הציבורי. לצד המשך ההשקעה בפיתוח העיר, נראה כי הגיעה העת להשקיע באותה מידה גם בשקיפות, משום שתחזוקה טובה אינה מסתיימת בעבודות בשטח, אלא גם ביכולת הציבור לדעת כיצד הן מתבצעות.

גילוי נאות: הכתבה מבוססת על סיור שטח, תיעוד מצולם, מסמכי תקציב עירוניים ותגובת עיריית חיפה. התיאורים הנוגעים לריח, לכתמים ולמצב הספסלים הם תיעוד עובדתי או דיווחי תושבים. אין בכתבה קביעה כי מקור הריח, הכתמים או תחושות הגירוי הוא בגורם תברואתי או בריאותי מסוים, וכל התייחסות מקצועית מובאת כהסבר אפשרי בלבד. תגובת עיריית חיפה מובאת במלואה ומשקפת את עמדתה בנושא