יחידת “עוז”, היטל השמירה והלילה בטיילת לואי
מערך השמירה מתוקצב בכ־36.9 מיליון שקלים בשנה, מהם 3.75 מיליון למצלמות. התיעוד מהשטח מעלה שאלות על ההרתעה בשעות הערב.
מערכת כרמליסט | עודכן: יולי 24, 2026
טיילת לואי היא אחד המרחבים הציבוריים המרכזיים של חיפה. בערבי הקיץ, בסופי שבוע ובחגים פוקדים אותה אלפי תושבים, משפחות ומבקרים. דווקא בשעות שבהן הטיילת נמצאת בשיא פעילותה, מצופה כי גם מערך האכיפה העירוני יהיה בשיא נוכחותו.
אלא שהתיעוד מהשטח מעלה תמונה שמזמינה שאלות. אופנועים נראים נוסעים או חונים ברחבה המיועדת להולכי רגל, אנשים מטפסים ויושבים על גגות הפרגולות שאינם מיועדים לשהייה, וכל זאת במרחב המרושת במצלמות אבטחה ונמצא תחת אחריותו של אחד ממערכי הביטחון העירוניים היקרים בישראל.
אין מדובר בשאלה האם אותם אנשים ביצעו עבירה, אלא בשאלה רחבה יותר: האם מערכת שנבנתה כדי לזהות אירועים בזמן אמת ולהגיב אליהם, אכן עושה זאת כאשר המרחב הציבורי נמצא בשעות השיא שלו.
על פי מסמכי התקציב, מערך הביטחון העירוני מסתכם בכ־36.9 מיליון שקלים בשנה. בנוסף, העירייה ממשיכה להשקיע מיליוני שקלים נוספים בפריסת מצלמות אבטחה ובהרחבת מערך השליטה והבקרה. במקביל, תושבי חיפה משלמים היטל שמירה שנועד לממן את חיזוק הביטחון העירוני.
אלה אינם מספרים קטנים.
זו אחת ההשקעות הציבוריות הגדולות ביותר של העיר בשירותי ביטחון ואכיפה.
דווקא משום כך, התושבים זכאים לשאול שאלה פשוטה: כאשר אופנועים נכנסים למרחב המיועד להולכי רגל, כאשר אנשים עולים על גגות מבנים ציבוריים, וכאשר כל אלה מתרחשים לכאורה באזור המצולם ומפוקח, האם מתבצעת תגובה בזמן אמת? ואם לא, מהי למעשה מטרת מערך המצלמות?
מצלמות אינן רק אמצעי לתיעוד בדיעבד. מטרתן היא לשמש כלי מבצעי, לאפשר זיהוי מוקדם, להעביר התרעה למוקד ולהוביל להפעלת כוח בשטח כאשר מתרחש אירוע חריג. אחרת, הן הופכות למערכת המתעדת את מה שכבר קרה, במקום למנוע אותו.
גם אנשי יחידת “עוז” אינם מוקד הביקורת. להפך. מדובר בכוח הפועל בהתאם לתכנון ולמשאבים שהוקצו לו. השאלה מופנית אל מקבלי ההחלטות: האם חלוקת הכוחות, שעות הפעילות והפעלת מערך המצלמות מותאמות למקומות ולשעות שבהם הציבור באמת נמצא.
בסופו של דבר, הציבור אינו מודד את הצלחת המערך במספר המצלמות או בגובה התקציב. הוא מודד אותה בשאלה אחת: כאשר הוא מגיע בערב עם ילדיו לטיילת המרכזית של העיר, האם המרחב הציבורי מרגיש מנוהל, בטוח ומפוקח, או שמא התחושה היא שהטכנולוגיה קיימת, אבל הנוכחות המבצעית מגיעה מאוחר מדי.
הכתבה מתבססת על מסמכים רשמיים, תגובות עיריית חיפה ותיעוד ממועדים שונים. כל התייחסות מתייחסת לנסיבות המתוארות בלבד
