השער המרגש של פיירו

החזרת פיירו לעניינים, שיבוצם מחדש של עלי מוחמד ועומר אצילי, למרות שטרם חזר לכושרו, היו המהלכים האישיים הנכונים שברק בכר ביצע לקראת בית"ר ירושלים. וחשוב עוד יותר: האנרגיה והאגרסיביות, שני כללי יסוד בכל מאבק אליפות, התייצבו בסמי עופר אחרי הפסקה ארוכה. הירוקים משנסים מותניים לקראת הישורת האחרונה שתקבע אם תסיים בפעם השלישית ברצף, ובעיקר תהיה הראשונה לסיים לאחר ליגת האלופות במקום הראשון

כאשר פרנטזי פיירו הבקיע את שער השוויון הייתי ממש נרגש. הרגשתי כאילו אני הבקעתי.  הבנתי כמה השער הזה חשוב לו. במיוחד מהבחינה האישית, אבל גם בצד המקצועי.

תארו לכם: השחקן שהביא את מכבי חיפה לשלב הבתים בליגת  האלופות יושב על הספסל במשך סדרת משחקים, מכונס בעצמו ולא רואה קרן אור שתחזיר לו את כבודו ומקומו על הדשא. כאילו נמחק.  ברק בכר, בשינויים להחיות את הקבוצה שכבתה, החזיר בין היתר, גם את פיירו.

לא שמהיום למחר הוא שוב כוכב מכבי חיפה. אבל מבנה גופו העוצמתי, יכול לפנות שטחים לחבריו בהתקפה. זה מה שעשה וגם הבקיע שער בסגנון הדחיקה, הסגנון, שיחד עם כושר הנגיחה שלו, תולדה של מבנהו, הנחיתו אותו  בסמי עופר. ואכן, פיירו, חלוץ נבחרת האיטי,  לא רק פינה שטחים, אלא גם הבקיע בעצמו. עכשיו צריך  לקבל בחזרה הביטחון מאותו שער. הסתיים הייבוש שלו וחזר עוד כוח נחוץ למאבק האליפות הירוק

מכבי חיפה סוף-סוף חזרה לשחק בקצב אש. בקצב שהביא אותה עד הלום ונעלם בשבועות הקודמים. אין סוף אנרגיות שהשתלבו עם אגרסיביות. זה המתכון לפני שמשתמשים בצד הטקטי.

נכון, לא תמיד המהלכים היו מדוייקים, וכוויות השבועות הקודמים עדיין לא הגלידו לגמרי. . תוסיפו לכך את  היריבה בית"ר ירושלים, שגם ביכולת פחות טובה מחפה בלחימה ואכפתיות כאילו הייתה יחידה קרבית.

כשלא הולך, אז לא הולך וככה חיפה התחילה בפיגור מפנדל כמעט גבולי. אלא שהפעם, לשם שינוי, האלופה לא הורידה את הראש והחזירה את ההתרחשויות לאזור המגרש של בית"ר. המטווח הבלתי פוסק, נתן תקווה גם בדקות הקשות שהשוויון אכן יושג. זה כמעט קרה בשער של צ'ארון שרי שנפסל, בשער של פיירו מיד אחר-כך שעלה על לוח התוצאות.  ובהמשך בהרחקת המגן היהודי-רוסי גריגורי מורזוב. ג'אבר שחזר, נכנס לסטטיסטיקה בבישולו לשער, ל-1:2. כמי שמחפש עומק בהתקפה הוא ימשיך יבוא תועלת.

אחת הנקודות לדיון היא אם שרי ודיע סבע, שני שחקנים מוכשרים בסגנון דומה, יכולים לשחק בהרכב אחד או לקיים רוטציה ביניהם. הקו של ברק נכון, כי הוא מעדיף על המגרש קודם כל את השחקנים הכי טובים ומוכשרים שיש לו.  בהחלט אפשר להתאים את זה לשיטה. הבזקים של גאונות מסבע שמהווה איום מתמיד על היריבות, במסירה או בהבקעה.

השיקול להחזיר את עלי מוחמד כדי לבטח את העורף המתקשה לעמוד מול מתפרצות, היה הכרחי. ואצילי? עדיין בשלבי השחרור מהמשבר, אבל גם הוא ייצא ממנו.