כמה באמת זיהמו? איגוד ערים מפרץ חיפה פותח מחדש את חשבון המפעלים

איגוד ערים מפרץ חיפה משווה את המספרים לניטור, דיגומים, מצלמות וביקורות ומציג אירועים שלטענתו אינם משתקפים במלואם בדיווח.

בגדיב ניצבים כ־7 ק״ג בנזן לפי עדכון המפעל מול הערכת האיגוד ל־70–100 ק״ג בשעה אחת מתוך אירוע ממושך.

הבדיקה העצמאית חשובה; אם האיגוד סבור שחשף כשל שיטתי בדיווח, המבחן הבא יהיה להפוך את הממצאים להכרעה רגולטורית ולפעולה.

כדי להבין את הסיפור שמתחבא מאחורי המספרים של מפרץ חיפה, צריך להבין תחילה כיצד מספר כזה בכלל נולד. מרשם הפליטות לסביבה, המוכר בראשי התיבות מפל״ס, הוא המאגר שבו מתפרסמים מדי שנה נתונים על פליטות מזהמים לסביבה ממפעלים וממקורות נוספים. חלק מהנתונים מתקבלים ממכשירי ניטור ודיגום, אחרים מחושבים בשיטות מקצועיות בהתאם לפעילות המתקנים, והמפעלים מדווחים עליהם בהתאם לחובות החלות עליהם. המשרד להגנת הסביבה הוא הרגולטור הממשלתי, ובמפרץ פועל לצדו איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה, גוף ציבורי של הרשויות המקומיות באזור המחזיק מערכי ניטור, דיגום ופיקוח משלו. עכשיו האיגוד לוקח את המספרים שנכנסו למפל״ס 2025 ומעמיד אותם מול מה שאנשיו והמכשירים שלו ראו בשטח.

במילים פשוטות יותר, האיגוד בודק את החשבון. מפעל אומר כמה מזהמים נפלטו ממנו במהלך השנה; האיגוד חוזר לתחנות הניטור, לדיגומים, לביקורות, לתיעוד המצלמות ולאירועים החריגים ושואל האם הכול מתחבר. עצם קיומו של פער אינו מוכיח שמפעל מסר דיווח כוזב, מפני שכימות פליטות הוא תחום מורכב שבו קיימים מכשירי מדידה שונים, שיטות חישוב, טווחי מדידה ואי־ודאות. אבל כאשר מופיעים כמה פערים מסוגים שונים, ובמיוחד כאשר מדובר בחומרים בעלי משמעות בריאותית, תפקידו של גוף פיקוח עצמאי הוא בדיוק לא להסתפק במספר הסופי אלא לבדוק כיצד הגיע לשם.

כבר בתוך דיווחי המפעלים עצמם התמונה אינה מצביעה על שיפור אחיד. לפי נתוני מפל״ס 2025 שהציג האיגוד, במפעלי קבוצת בז"ן נרשמה בשנה האחרונה עלייה של כ־15% בפליטות NMVOC, תרכובות אורגניות נדיפות שאינן מתאן; כ־11% ב־SO₂, תחמוצות גופרית; כ־25% בחלקיקים וכ־44% ב־CO, פחמן חד־חמצני. מדובר במזהמים שונים, הנוצרים בתהליכים שונים ובעלי משמעויות סביבתיות שונות, ולכן אין משמעות מקצועית לחיבור האחוזים למספר אחד. הנקודה החשובה פשוטה יותר: גם לפי הדיווחים שעליהם מבוסס המפל״ס, בחלק מהמדדים המרכזיים נרשמה עלייה. אלא שהאיגוד טוען כעת שהשאלה הגדולה יותר היא מה לא נכנס לחשבון.

גדיב, בנזן והפער שאי אפשר להסביר באחוזים

המקרה החריף ביותר שמציג האיגוד נוגע לגדיב תעשיות פטרוכימיה, חברה מקבוצת בז"ן הפועלת במתחם התעשייתי במפרץ חיפה ומייצרת חומרי גלם לתעשייה הפטרוכימית. אחד החומרים הרלוונטיים לאירוע הוא בנזן, תרכובת אורגנית נדיפה המוכרת כחומר מסרטן בבני אדם ולכן החשיפה אליה והפליטות שלה נמצאות תחת פיקוח סביבתי ובריאותי. כאשר מדברים כאן על שבעה או מאה קילוגרמים של בנזן, אין הכוונה לכמות החומר שנמצאה בתוך מיכל, אלא להערכת מסת הבנזן שהשתחררה לאוויר. לכן ההבדל בין שתי ההערכות אינו עניין חשבונאי קטן.

לפי האיגוד, מיכל אחסון בגדיב ניזוק בשנת 2024 והאירוע נמשך כארבעה חודשים, שבמהלכם נפלט בנזן. האיגוד טוען שהפליטה לא הופיעה בדיווח הראשוני של המפעל, ורק לאחר שפנה למשרד להגנת הסביבה עודכנו הנתונים. לפי עדכון המפעל כפי שמציג אותו האיגוד, היקף הפליטה הוערך בכ־7 קילוגרמים. אנשי האיגוד ערכו בדיקה מקצועית משלהם והגיעו להערכה של כ־70 עד 100 קילוגרמים של בנזן במהלך שעה אחת בלבד מתוך תקופת האירוע. אם משווים את המספרים כפשוטם, מדובר בפער של לפחות פי עשרה בין כל הערכת המפעל לבין הערכת האיגוד לשעה בודדת.

זה הנתון הדרמטי ביותר בפרסום, ולכן גם הנתון שדורש את הזהירות הגדולה ביותר. האיגוד אינו הרגולטור שמכריע סופית איזו משתי ההערכות נכונה, והוא עצמו מציין שהנושא נמצא בבחינת המשרד להגנת הסביבה. כדי להכריע בפער כזה צריך לראות את נתוני המיכל, תנאי התפעול, משך וקצב הפליטה, שיטת החישוב והנחות העבודה של שני הצדדים. נכון לעכשיו ניתן לומר דבר משמעותי אחד: גוף סביבתי ציבורי מציג חישוב השונה בסדר גודל מהנתון המעודכן של המפעל. אם החישוב יאומת, זו תהיה שאלה קשה מאוד למנגנון הדיווח; אם יידחה, הציבור זכאי לדעת מדוע.

המצלמה ראתה משהו שהדיווח לא הכיר

אירוע נוסף התרחש במאי 2025. נציגי האיגוד השתמשו במצלמת הדמיה ייעודית מגג האיגוד וזיהו, לדבריהם, פליטת VOC לא אופיינית מאחד המיכלים במתחם בז״ן. VOC הוא שם למשפחה רחבה של תרכובות אורגניות נדיפות, חומרים המסוגלים לעבור לאוויר בקלות יחסית; חלקם בעלי השפעות בריאותיות וסביבתיות משמעותיות. מצלמות מסוג זה מאפשרות בתנאים מתאימים לראות פלומות גז שקשה או בלתי אפשרי לראות בעין רגילה. הן כלי איתור חשוב, אך התמונה לבדה אינה מספרת איזה חומר בדיוק נפלט ובאיזו כמות.

לפי האיגוד, בעקבות הזיהוי נערכה ביקורת פתע במפעל והפליטה תועדה בנוכחות נציגיו. המפעל טען, על פי הודעת האיגוד, שלא התרחש אירוע בלתי שגרתי ולא נמצאה תקלה. האיגוד ביקש מסמכים לצורך המשך הבירור, ולדבריו אלה לא התקבלו עד לפרסום הודעתו והאירוע לא נכלל בדיווח למפל״ס. זה בדיוק המקום שבו עבודת האיגוד מקבלת משמעות: המצלמה אינה מחליפה בדיקה כימית וכימות מקצועי, אבל היא יכולה להדליק נורה שמחייבת לבדוק מה יצא, מאיפה, במשך כמה זמן והאם האירוע חייב בדיווח.

באותה שנה תיעד האיגוד גם פלומה בעלת גוון צהבהב מאחד ממתקני כרמל אולפינים, חברה נוספת בקבוצת בז״: המייצרת חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק והפטרוכימיה. בתגובה שהביא האיגוד מסר המפעל כי אין מספיק נתונים כדי להבין את מקור הגוון הצהבהב וכי לא ידוע לו על תקלה במועד המדובר, ולכן הוא דוחה את הטענה בדבר הפרה לכאורה. גם כאן חשוב להפריד בין מה שהעין רואה לבין מה שניתן להוכיח: צבע חריג של פלומה מצדיק בירור, אך אינו בדיקת מעבדה ואינו מאפשר לבדו לזהות חומר, לחשב את כמותו או לקבוע שהופר היתר פליטה.

כשהחיישן מגיע לסוף הסקאלה

הממצא הטכני המעניין ביותר נמצא דווקא בגרף ניטור מתחילת אוגוסט 2025. הגרף שהציג האיגוד מתייחס למדידת תחמוצות גופרית ממתקני בז"ן ומראה עלייה חדה עד לסביבת 8,000 מיליגרם למטר מעוקב תקני, ולאחריה קו כמעט שטוח בתקרה למשך יותר מיממה. לפי האיגוד, הדבר התרחש בעת הדממת מתקן מה״ג 4 ב־1 באוגוסט ומכשיר הניטור נכנס למצב של רוויה. לקורא שאינו עוסק במכשור סביבתי, המשמעות פשוטה: מד מהירות שמגיע לקצה הסקאלה כבר אינו מספר לנו כמה מהר נסעה המכונית מעבר לקצה. הוא יודע לומר שהגענו לתקרה; הוא אינו יודע, מהגרף הזה לבדו, כמה היה מעליה.

וזה הבדל קריטי. רוויה של מכשיר אינה מוכיחה לבדה כמה מזהם נפלט, ואפילו ריכוז גבוה אינו זהה לכמות הכוללת שנפלטה לאוויר. כדי לחשב מסת פליטה נדרשים בין היתר נתוני ספיקת הגז, משך האירוע ונתונים תפעוליים נוספים. אולם אם המכשיר אינו מסוגל לכמת את מלוא הריכוז במשך פרק זמן ממושך, נוצר חלל מדידתי שצריך להשלים בשיטה מקצועית אחרת. לפי האיגוד, בעקבות פנייתו דרש המשרד להגנת הסביבה מהמפעל לחשב את תוספת הפליטות, אך התוספת אינה מופיעה בדו״ח מפל״ס הנוכחי. אם כך, השאלה איננה מה היה המספר מעל 8,000 על הגרף, אלא האם הכמות החסרה חושבה לבסוף והיכן היא מופיעה בחשבון השנתי.

94 אחוזים שדורשים מכנה

הטענה הרחבה ביותר של האיגוד נוגעת לבנזן. לדבריו, בעקבות פעילותו החמיר המשרד להגנת הסביבה כבר השנה את דרישות הדיווח ממפעלי בז"ן לגבי אירועי פליטת בנזן בלתי שגרתיים, אולם כ־94% מאירועי פליטת הבנזן, על פי בדיקות שערך האיגוד, אינם מדווחים כלל. זה מספר קשה, אולי הקשה ביותר במסמך לצד פרשת גדיב, אבל אחוז לבדו אינו מספיק. כדי להבין את משמעותו צריך לדעת 94% מתוך כמה אירועים, באיזו תקופה, כיצד הגדיר האיגוד “אירוע פליטה”, כמה מהם עמדו בתנאים המחייבים דיווח ומה הייתה תגובת המשרד לכל אחד מהמקרים.

אותה זהירות נדרשת גם בטענה הרחבה שלפיה בתחנות הניטור הסמוכות למתחם בז"ן, לרבות תחנות באזורי אוכלוסייה, ניכרת בחמש השנים האחרונות עלייה בניטור מזהמים ומעת לעת נרשמות חריגות מערך הסביבה היממתי של חומרים מסרטנים. נתוני תחנות סביבתיות חשובים מפני שהם מודדים את האוויר מחוץ לגדר המפעל, במקום שבו הציבור נמצא, אבל תחנת ניטור אינה חותמת אוטומטית על כתובת השולח. כדי לייחס ריכוז שנמדד למקור מסוים נדרשים בין היתר כיוון ומהירות רוח, מקורות פליטה אפשריים נוספים, זמן האירוע וניתוח סביבתי מתאים.

האיגוד עושה את עבודתו. עכשיו מגיע המבחן שלו

בתוך כל הרעש סביב בז"ן כדאי לא לאבד את הנקודה המוסדית. העבודה שהאיגוד מבצע כאן חשובה: הוא אינו מסתפק בדיווח העצמי אלא מנסה להצליב אותו עם מערכת עצמאית של מצלמות, תחנות, דיגומים וביקורות. במפרץ חיפה, שבו השאלה מה יצא מהמתקן פוגשת בתוך מרחק קצר שכונות מגורים, צירי תחבורה ומרכזי תעסוקה, פיקוח כזה אינו מותרות. יו״ר האיגוד אביהו האן ניסח זאת בחריפות כשאמר כי “המזהם לא יכול להיות גם מי שמזהם, גם מי שמדווח וגם מי שקובע כמה הוא זיהם”. מנכ״לית האיגוד, ד"ר ליהי שחר ברמן, מציבה את אותה עמדה בשפה מקצועית יותר: דיווחי המפעלים צריכים לעמוד מול הנתונים שנאספים בשטח.

אבל דווקא חומרת הממצאים מעלה דרישה גם כלפי האיגוד עצמו. אם גוף ציבורי מקצועי סבור שבאירוע אחד קיים פער של סדר גודל בכמות הבנזן, שבאירוע אחר תועדה פלומה שלא קיבלה ביטוי במפל״ס, שמכשיר ניטור הגיע לרוויה במשך יותר מ־24 שעות וש־94% מאירועי הבנזן שנמצאו בבדיקותיו אינם מדווחים, הודעה לתקשורת אינה יכולה להיות התחנה האחרונה. הציבור צריך לדעת אילו ממצאים הועברו למשרד להגנת הסביבה, אילו חישובים נמסרו לו, אילו דרישות אכיפה הוצגו, מה השיב הרגולטור, האם נתוני המפל״ס יתוקנו ומה עושה האיגוד כאשר מסמכים שביקש אינם מגיעים.

ברקע מכניס האיגוד גם את בקשת בז"ן לקדם מתקן למיצוק גופרית וטוען כי מזהמים הרלוונטיים למתקן המתוכנן, ובהם מימן גופרי ותחמוצות גופרית, נמצאים כבר במגמת עלייה המתבטאת לדבריו בניטור ובדיגום באזור הצ׳ק פוסט. זו טענה שצריכה להיבחן במסגרת המקצועית והתכנונית של המתקן ולא לשמש קיצור דרך למסקנה שהמתקן העתידי בהכרח יחמיר את המצב. דווקא כאן נדרש אותו סטנדרט שהאיגוד דורש מהמפעלים: נתונים מלאים, מתודולוגיה גלויה והפרדה בין מה שנמדד, מה שמוערך ומה שעדיין נמצא בבדיקה.

בסופו של דבר, המחלוקת שמתפתחת במפרץ חיפה אינה עוד ויכוח מוכר בין תעשייה לארגוני סביבה. היא נוגעת לתשתית שעליה מתנהל הוויכוח כולו: המספר. אם מפעל מדווח שבעה קילוגרמים וגוף הפיקוח המקומי מעריך 70–100 קילוגרמים בשעה אחת, אם מצלמה מזהה פלומה והמפעיל אינו מזהה תקלה, ואם חיישן מגיע לקצה יכולת המדידה דווקא בזמן אירוע תפעולי, אי אפשר להסתפק בטבלה שנתית ולסגור את הקובץ. צריך לפתוח את הנתונים שמתחתיה.

איגוד ערים מפרץ חיפה עשה כאן את הצעד הראשון והחשוב: הוא שאל אם המספרים מסתדרים עם המציאות שהוא מודד. עכשיו מגיע הצעד הקשה יותר. לפרסם את בסיס החישובים, לקבל הכרעה מקצועית מהמשרד להגנת הסביבה ולדרוש תיקון ואכיפה בכל מקום שבו יימצא פער ממשי. כי בסוף, מעל כל הנוסחאות, החיישנים וראשי התיבות, נמצאת שאלה חיפאית פשוטה מאוד: כמה באמת נפלט לאוויר שאנחנו נושמים, ומי מסוגל להוכיח את המספר?

ובנימה אישית, הערה גם לאיגוד. הודעה שמגיעה לציבור עמוסה במספרים, גרפים, אחוזים, שברי אחוזים, שמות מזהמים וראשי תיבות מקצועיים דורשת שכבת הסבר מדויקת בהרבה. לרוב הציבור אין הכשרה בכימיה סביבתית, ניטור פליטות או הנדסת תהליך, והוא לא אמור לדעת לבדו מה ההבדל בין ריכוז למסת פליטה, מה משמעותה של רוויית חיישן או עד כמה חמור פער בין שתי שיטות חישוב.

אם מטרתה של הודעת דוברות היא לשקף לציבור את המידע שבידי האיגוד, ראוי שהנתונים ייצאו ממנו כשהם ברורים, מוסברים ומונגשים, ולא כחומר גלם המחייב את הקורא לפענח בעצמו את המעבדה. מנגד עולה שאלה לגיטימית: האם ההודעות הללו נועדו להסביר לתושבי מפרץ חיפה מה הם נושמים, או בעיקר להפעיל לחץ ציבורי על המפעלים ועל מקבלי ההחלטות?

האיגוד דורש בצדק למדוד היטב כל פליטה היוצאת ממתחם בז"ן; אולי הגיע הזמן למדוד באותה קפדנות גם את פליטת הודעות היח״צ היוצאת מהאיגוד.