החופש האחרון חיכה: תלמידי י״ב בליאו באק בחרו להכין את הדור הבא

״סמינר דבורקין״ מתקיים כבר 47 שנים, אבל הסיפור שלו נשאר צעיר: תלמידים שקיבלו לפני שנתיים הופכים בעצמם למי שנותנים.

משחקים, פעילות אתגרית וקבלת שבת הפגישו את השכבה החדשה עם התיכון עוד לפני הצלצול הראשון של שנת הלימודים.

ובסיום חיכתה להם מעטפה לעתיד: מכתב שכתבו לעצמם עכשיו ויקבלו בחזרה רק בסוף כיתה י״ב.

יש דרכים רבות לסיים את החופש הגדול. 50 תלמידות ותלמידי י״ב במרכז חינוך ליאו באק בחיפה בחרו בדרך שמצריכה מעט יותר משעון מעורר: הם ויתרו על חלק מהימים האחרונים של החופשה, עברו שבועות של הכנה והפיקו בהתנדבות סמינר בן יומיים עבור תלמידי כיתה י׳ שעומדים לעשות את הצעד הראשון שלהם בתיכון.

״סמינר דבורקין״ התקיים בקריית מוריה בירושלים זו השנה ה־47 ברציפות. מאחורי הוותק המרשים עומד רעיון חינוכי פשוט וחכם: במקום שהמבוגרים בלבד יסבירו לתלמידים החדשים כיצד נראה התיכון, מי שמקבלים אותם הם תלמידים שרק לפני שנתיים עמדו בדיוק באותו מקום, עם אותה התרגשות וכנראה גם עם אותה צביטה קטנה בבטן.

הביקוש להדרכה מספר משהו על המקום שתופסת המסורת הזאת בתוך בית הספר. לדברי אביתר גוזנר, רכז שכבת י״ב בליאו באק, על כל מקום בצוות התמודדו שלושה תלמידים. לבסוף נבחרו 50 מדריכים ומדריכות, שבמהלך אוגוסט תכננו את הפעילויות, התארגנו לקראת הסמינר והקדישו לפרויקט חלק ניכר מהחופש הגדול האחרון שלהם כתלמידי תיכון.

וזה אולי החלק היפה ביותר בסיפור. שנתיים קודם לכן הם הגיעו לדבורקין כחניכים. עכשיו הם נמצאים בצד שמקבל את פני הבאים אחריהם. איילה ריינר, תלמידת י״ב שהדריכה בסמינר, סיפרה כי היא עדיין זוכרת את החששות שליוו אותה לפני הכניסה לתיכון ואת האופן שבו הסמינר סייע להפיג אותם. הפעם היא כבר הייתה זו שמחזיקה עבור תלמיד אחר את הדלת פתוחה.

במשך יומיים עברו תלמידי י׳ משחקי היכרות, פעילות חברתית ואתגרית וקבלת שבת משותפת, ונפגשו לראשונה עם המחנכים ועם בני השכבה שילוו אותם בשנים הקרובות. הפעילות נשענה על המסורת החינוכית של ליאו באק ועל ערכי יהדות ודמוקרטיה, קבלת האחר, נתינה ומנהיגות. אלה מושגים שקל מאוד להדפיס בחוברת ערכים; כאן ניסו להפוך אותם למשהו שתלמיד עושה עבור תלמיד אחר.

שירה מרון, העולה לכיתה י׳, הצביעה בדיוק על היתרון הזה. לדבריה, העובדה שתלמידי י״ב הדריכו את השכבה הצעירה אפשרה לדבר עם מי שכבר עברו בעצמם את המעבר לתיכון. לצד הפעילויות ניתן לתלמידים גם זמן פשוט להכיר זה את זה, מרכיב קטן לכאורה, שבימים הראשונים במסגרת חדשה יכול להיות משמעותי הרבה יותר מעוד הרצאה.

רגע הסיום הצליח לחבר בין תחילת הדרך לסופה. תלמידי י׳ התבקשו לכתוב מכתב לעצמם: מה הם מאחלים לעצמם, כיצד הם מדמיינים את שלוש השנים הקרובות ומי הם מקווים להיות כשיגיעו לקצה השני של התיכון. המכתבים יישמרו אצל המחנכים במשך שלוש שנים ויוחזרו לכותבים בסיום כיתה י״ב. בגיל שבו שלוש שנים מרגישות כמעט כמו חיים שלמים, יהיה מעניין במיוחד לפגוש שוב את כתב היד של מי שהיו ביום הראשון.

מנכ״ל מרכז חינוך ליאו באק, הרב אופק מאיר, הגדיר את הסמינר כ״אירוע חינוכי משנה חיים למדריכים ולחניכים״. יש מאחורי המשפט הזה רעיון פדגוגי ששווה להתעכב עליו: מנהיגות אינה נלמדת רק כשמדברים עליה. לפעמים הדרך הטובה יותר ללמד נער בן 17 אחריות היא פשוט לתת לו אחריות אמיתית על מי שמגיע אחריו.

47 שנים הן כבר לא פרויקט אלא מסורת. ובמערכת חינוך שמדברת הרבה על ערכים, מנהיגות, שייכות וקהילה, מגיע לליאו באק פרגון על כך שהוא מצליח לשמר מנגנון שבו המילים האלה עוברות מיד ליד. תלמידי י׳ נכנסו לסמינר כחניכים; בעוד שנתיים, חלקם כבר יתחרו על הזכות להיות המדריכים. כך נראית מסורת חינוכית כשהיא מצליחה לא רק להישמר, אלא להעביר את עצמה הלאה.