אהבה בחדר הניתוח: מירי ויאיר לסקוביץ' – 57 שנות נישואים, עשור של התנדבות, ולב אחד גדולדווקא במקום הכי סטרילי בבית החולים – פורחת חמימות נדירה.

בני 78. נשואים 57 שנה. מתנדבים יחד כבר עשור.
הם לא צוות רפואי, לא כירורגים ולא אנשי סיעוד – אבל בימי חמישי בבוקר, מירי ויאיר לסקוביץ' הם חלק בלתי נפרד מצוות חדר הניתוח במרכז הרפואי לגליל.

הם לא חותכים – הם מחברים. לא תופרים חתכים – אלא תופרים פערים.
כי תפקידם, במילים שלהם, הוא פשוט: "להוריד את מפלס החרדה."

שלוש השנים האחרונות מצאו את מירי ויאיר בלב אחת המחלקות הרגישות בבית החולים – חדרי הניתוח – כחלק מפרויקט ייחודי שמחבר בין אנשי הצוות שבתוך חדר הניתוח, לבין המשפחות שממתינות בחוץ, מתוחות, חרדות, שואלות בלי לקבל תשובה.

"אנחנו שם כדי להיות הפנים המרגיעות. העיניים החמות. הקול שיסביר בשקט שהכל בסדר," אומרת מירי.
"הרבה פעמים, רק היד שמחזיקה להם את היד – כבר עושה את כל ההבדל," מוסיף יאיר.

בין צעד לצעד במסדרון, בין כניסה לחדר ההתאוששות לעדכון מול המשפחה – הם מביאים איתם גם חום של בית. זוגיות אמיתית. ותחושת שליטה, דווקא במקום שבו לרוב מרגישים חסרי אונים.

כשהם מדברים על אהבה, זה נשמע אחרת. שקט. נטול דרמה.
הכירו בגיל 16. גידלו שלושה ילדים, שישה נכדים.
"היום מפרקים נישואין על שטויות. אנחנו למדנו לוותר, לתקן, להישאר. עשינו הכל ביחד – מהבית שבנינו ועד לרגעים האלה, פה, יחד בחדרי הניתוח."

וכשהם מדברים על התנדבות – הם לא מצפים לפרגון. אבל הוא מגיע. מהצוות. מהמשפחות. מהמבט שנרגע. מהמילה הקטנה שמחזירה נשימה.

ביום האהבה הזה – ט"ו באב – אין סיפור יפה יותר לספר.
לא של פרחים, ולא של שוקולדים.
של זוג – שבלב שקט, עוזר ללבבות אחרים לפעום.

צילום: רוני אלברט