חיפה מחזירה את השעון לאחור: המצילים מסיימים מוקדם, הים נשאר והחורף מתקרב

ביום ראשון הקרוב, 25 באוקטובר 2026, בשעה 02:00 לפנות בוקר, תחזיר ישראל את מחוגי השעון שעה אחת לאחור, לשעה 01:00. הלילה יתארך בשעה, השקיעה תופיע מוקדם יותר על קו האופק של מפרץ חיפה, וגם שעות פעילותן של תחנות ההצלה בחופי העיר יותאמו למציאות החדשה.

עיריית חיפה הודיעה כי החל מיום ראשון יסתיימו שירותי ההצלה בחופים בשעה 17:00, במקום בשעה 18:00 כיום. המתכונת החדשה תישאר בתוקף עד 10 בנובמבר 2026, המועד שבו צפויה להסתיים ההארכה העירונית של שירותי ההצלה מעבר לעונת הרחצה הרשמית.

ההחלטה נועדה להתאים את שעות פעילות המצילים לשעות האור המתקצרות. אף שהטמפרטורות בחיפה עשויות להישאר נעימות גם בסוף אוקטובר ובתחילת נובמבר, החשכה המוקדמת משנה את תנאי הראות בחופים ומקשה על השגחה בטוחה על המתרחצים.

תחנות ההצלה שימשיכו לפעול בתקופה זו הן דדו, זמיר (למעט תחנה מספר 2), הכרמל, בת גלים ונאות.

בעיריית חיפה מדגישים כי הרחצה ללא פיקוח מציל אסורה ומסכנת חיים, ומבקשים מהציבור להיכנס למים אך ורק בחופים מוכרזים ובשעות פעילות שירותי ההצלה.

ממלחמת העולם הראשונה ועד חופי חיפה: מדוע בכלל מזיזים את השעון?

מאחורי הפעולה הפשוטה של הזזת מחוגי השעון מסתתרת היסטוריה בת יותר ממאה שנה, המשלבת מלחמות, מחסור באנרגיה, התייעלות כלכלית וניסיונות להתאים את סדר היום האנושי למחזורי האור הטבעיים.

כבר בשנת 1784 העלה בנג’מין פרנקלין, במאמר סאטירי שכתב בפריז, את האפשרות לחסוך בנרות באמצעות יקיצה מוקדמת יותר. הוא לא הציע את שיטת הזזת השעונים המוכרת כיום, אך הרעיון של ניצול יעיל יותר של אור השמש החל לחלחל לחשיבה הציבורית.

בשנת 1895 הציג המדען הניו־זילנדי ג’ורג’ ורנון הדסון הצעה מסודרת להזזת השעון בהתאם לעונות השנה. בשנת 1907 קידם הבנאי הבריטי ויליאם וילט רעיון דומה, מתוך רצון להאריך את שעות הפעילות באור יום.

אלא שהדחיפה המכרעת הגיעה דווקא משדות הקרב של אירופה. ב־30 באפריל 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, הנהיגה גרמניה שעון קיץ ברמה הלאומית, במטרה לצמצם את צריכת הדלק לתאורה ולפנות משאבי אנרגיה למאמץ המלחמתי. בריטניה ומדינות נוספות אימצו את השיטה זמן קצר לאחר מכן. כך הפך רעיון שנועד לנצל טוב יותר את אור השמש לכלי במדיניות האנרגיה של מדינות מתועשות.

ומה קרה בישראל? שעון אחד, עשרות שנים של מחלוקות

בארץ ישראל המנדטורית הונהג שעון קיץ כבר בשנת 1940, בתקופת מלחמת העולם השנייה, על רקע צורכי המשק והמאמץ המלחמתי הבריטי. לאחר הקמת המדינה נמשכה השיטה, אך לאורך השנים השתנו מועדי המעבר, ובתקופות מסוימות אף בוטל שעון הקיץ לחלוטין.

בישראל הפך הדיון בשעון הקיץ לסוגיה שחורגת בהרבה משאלת שעות האור. לצד שיקולים כלכליים של חיסכון באנרגיה, פריון עבודה, מסחר ופעילות פנאי, התעוררו מחלוקות ציבוריות ופוליטיות סביב מועדי החגים, שעות התפילה והאיזון בין אורח החיים הדתי לחילוני.

בשנת 2013 הוסדרה מתכונת ממושכת יותר של שעון קיץ באמצעות תיקון לחוק קביעת הזמן. לפי ההסדר הנוכחי, שעון הקיץ מתחיל ביום שישי שלפני יום ראשון האחרון במרץ ומסתיים ביום ראשון האחרון באוקטובר. ישראל מקדימה את הזמן העולמי המתואם בשעתיים בחורף ובשלוש שעות בקיץ.

אלא שהוויכוח העולמי רחוק מסיום. מצדדי שעון הקיץ מדגישים את האפשרות לנצל שעות אור נוספות בשעות אחר הצהריים והערב, ואילו מתנגדיו מצביעים על שיבושים בשעון הביולוגי, פגיעה אפשרית באיכות השינה ותועלת אנרגטית שאינה חד־משמעית. גם כיום מדינות שונות בוחרות במדיניות שונה, ואין הסכמה בינלאומית על הצורך בהמשך הזזת השעונים פעמיים בשנה.

בחיפה השעון משתנה, אבל הים אינו מתחשב במחוגים

בחיפה, עיר שחיי היומיום שלה קשורים בקשר הדוק לים, השינוי מורגש במיוחד לאורך רצועת החוף. השמש שוקעת מוקדם יותר על פני הים התיכון, שעות הבילוי באור יום מתקצרות, והמצילים נדרשים לסיים את עבודתם בהתאם לשעות הפעילות המעודכנות.

הארכת שירותי ההצלה עד 10 בנובמבר מאפשרת לתושבים להמשיך ליהנות מחופי העיר גם לאחר סיום עונת הרחצה הרשמית, אך אינה משנה את כללי הבטיחות. זרמים, גלים ותנאי ים משתנים אינם כפופים לשעון הקיץ או לשעון החורף.

לכן, גם כאשר הים נראה שקט והחוף עדיין מלא אור, חשוב לזכור כי החל מיום ראשון, בשעה 17:00, מסתיימים שירותי ההצלה בחופי חיפה. השעון אמנם חוזר שעה לאחור, אבל בים אין הזדמנות להחזיר את הזמן במקרה של סכנה.