הבנזן שוב חורג במפרץ חיפה, הפוליטיקאים דורשים סגירה והשאלות המקצועיות עדיין ממתינות לתשובות

יש משהו מטריד במיוחד ברצף האירועים הסביבתיים במפרץ חיפה בחודש אוקטובר. לא רק ריכוזי הבנזן שעולים ויורדים בתחנות הניטור, אלא גם המהירות שבה מדידה סביבתית הופכת להצהרה פוליטית, עוד לפני שהציבור מקבל תמונה הנדסית מלאה של מה שהתרחש.

ביום שישי, 23 באוקטובר 2026, הודיע איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה כי בקריית בנימין נמדדה ערב קודם חריגה מהתקן היממתי לבנזן, לראשונה זה מספר שנים. על פי הודעת האיגוד, החריגה נרשמה על רקע עבודות תחזוקה במפעל גדיב שבמתחם בז"ן. בהתאם להוראות צו שניתן לבז"ן, הופסקה הפעילות במפעל, ובהמשך נרשמה ירידה בריכוזי הבנזן.

ההודעה הזאת חשובה. היא מתארת אירוע שבו זוהתה חריגה, הופעלה הוראה רגולטורית והופסקה פעילות תעשייתית. אבל דווקא משום כך, היא מחייבת בירור יסודי של מה שהתרחש לפני הפסקת העבודות, במהלכן ולאחריהן.

אלא שבתוך זמן קצר כבר התרחב הדיון מהאירוע במפעל גדיב אל עתידו של המתחם התעשייתי כולו. יו״ר האיגוד אביהו האן דרש לסגור את המפעל בהקדם. ראש עיריית חיפה יונה יהב הודיע על שימוע להנהלת בז"ן וחזר על דרישתו לסגור את בתי הזיקוק עד שנת 2029.

בין שתי ההצהרות בלטה דווקא עמדתה של מנכ"לית האיגוד, ד"ר ליהי שחר ברמן, שהציבה במרכז הדיון את השאלה המקצועית הבסיסית: מה התרחש במהלך עבודות התחזוקה, כיצד נוצרו הפליטות, והאם אמצעי המניעה שנועדו להתמודד איתן היו יעילים?

זו שאלה פחות דרמטית מכותרת על סגירת מפעל. התשובה עליה עשויה להיות חשובה הרבה יותר למניעת האירוע הבא.

האישור המחודש שלא מנע חריגה נוספת

הפרט המשמעותי ביותר באירוע הנוכחי הוא העיתוי. ביום ראשון, 18 באוקטובר, אישר המשרד להגנת הסביבה לחדש את עבודות התחזוקה בגדיב, לאחר שהמפעל השלים דרישות שהוצבו בעקבות אירועי הזיהום הקודמים.

לפי הדיווח בוואלה, האישור לווה בצו מינהלי מעודכן ובשלושה מנגנוני בקרה: תפעולי, בגדר המפעל וסביבתי. מטרתם הייתה לאפשר זיהוי מוקדם של עלייה בריכוזי המזהמים והפסקת פעילות במקרה הצורך. ארבעה ימים לאחר מכן נרשמה חריגה יממתית נוספת.

מכאן עולה שאלה שאי אפשר לפתור באמצעות הודעה על עצירת העבודות: האם המנגנונים החדשים נועדו למנוע חריגה מהתקן הסביבתי, או בעיקר להבטיח שהפעילות תיעצר כאשר מתקיימים תנאים מסוימים?

ההבדל מהותי. מנגנון המזהה עלייה בריכוזי בנזן ומביא להפסקת עבודות עשוי לתפקד בהתאם להוראותיו, ובכל זאת לא למנוע חריגה מהתקן היממתי. כדי לקבוע אם מנגנון הבקרה כשל, צריך לדעת מהם ערכי הסף שנקבעו, מתי הופעלו ההתראות ומתי הופסקה הפעילות בפועל.

זו אינה הבחנה טכנית. זו בדיוק ההבחנה שבין מערכת המגיבה לאירוע לבין מערכת המסוגלת לצמצם את הסיכון לפני שהאירוע מתפתח.

מה מספר הגרף, ומה הוא עדיין מסתיר?

בתצלום נתוני הניטור שהגיע לכרמליסט מופיע ריכוז בנזן של 3.93 מיקרוגרם למטר מעוקב בתחנת קריית בנימין, בשעה 01:00 ביום שישי. הגרף מציג גם עליות חדות נוספות במהלך התקופה הנמדדת.

אולם הנתון המופיע בתצלום הוא מדידה נקודתית בזמן, בעוד שהחריגה שעליה הודיע האיגוד מתייחסת לתקן יממתי. לכן אין להסיק מהערך 3.93 לבדו מה היה הממוצע היממתי או בכמה חרג מהתקן.

כדי להבין את האירוע דרושים נתוני הניטור השעתיים המלאים, הממוצע היממתי, נתוני כיווני הרוח, שעות ביצוע עבודות התחזוקה ומועד הפסקתן.

העובדה שריכוזי הבנזן ירדו לאחר הפסקת הפעילות בגדיב מחזקת את הצורך לבחון קשר בין העבודות לפליטות. היא אינה מחליפה בדיקה של מקור הפליטה ושל המנגנון ההנדסי שהוביל אליה.

ויש כאן שאלה נוספת: אם האיגוד מדווח על חריגה יממתית ראשונה בקריית בנימין זה מספר שנים, כיצד משתלב האירוע בנתונים שנאספו בשבועות האחרונים בתחנות הניטור האחרות במפרץ?

חריגה בתחנה אחת אינה בהכרח מלמדת על היקף החשיפה בשכונות אחרות. באותה מידה, חזרה לתקן בתחנה מסוימת אינה מספקת לבדה תמונה מלאה של איכות האוויר בכל האזור.

בין שחר ברמן, האן ויהב: שלוש דרכי התמודדות

בהודעת איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה ניכרת הבחנה בין עמדת הדרג המקצועי לבין הדרישה הציבורית שהציג יו״ר האיגוד.

ד״ר ליהי שחר ברמן מבקשת לבחון את עבודות התחזוקה, את נסיבות היווצרות הפליטות ואת יעילות אמצעי המניעה. היא מדגישה כי ממצאי התחקיר צריכים להוביל לצעדים שיצמצמו את הסיכון להישנות אירועים דומים.

זו מסגרת עבודה מקצועית שניתן לבחון את תוצאותיה: האם אותר מקור הפליטה, האם זוהה כשל במערכות המניעה, האם שונו הנהלים, והאם נערכה בדיקה שמוכיחה שהשינוי אכן יעיל?

אביהו האן, המכהן גם כסגן וממלא מקום ראש עיריית חיפה, דורש לסגור את מפעל גדיב בהקדם. עמדתו מבטאת תפיסה שלפיה הסיכון הנשקף מפעילות תעשייתית באזור מאוכלס מחייב צעדים מרחיקי לכת, מעבר לתיקון נקודתי של ליקויים.

ראש עיריית חיפה יונה יהב מרחיב את הדיון עוד יותר. בעקבות האירועים האחרונים זימנה עיריית חיפה את הנהלות בז״ן, גדיב וכרמל אולפינים לשימוע שנקבע ליום ראשון, 25 באוקטובר. במסגרת ההליך תיבחן האפשרות שלא לחדש היתרים להפעלת המפעלים ואף לנקוט צעדים להפסקת פעילותם.

יהב חוזר גם על הדרישה לסגור את בתי הזיקוק עד שנת 2029.

אין הכרח לראות בעמדות הללו סתירה. תחקיר מקצועי, אכיפה מינהלית ומדיניות ארוכת טווח לצמצום התעשייה הפטרוכימית יכולים להתקיים במקביל. אלא שכל אחד מהם מחייב תשתית עובדתית אחרת, סמכויות אחרות ולוחות זמנים אחרים.

הבעיה מתחילה כאשר הציבור מקבל הצהרות על עתיד המפעלים, אך עדיין חסר לו המידע שיאפשר להבין מדוע מנגנוני הבקרה שאושרו ימים ספורים קודם לכן לא מנעו את החריגה הנוספת.

האחריות אינה נעצרת בשערי גדיב

בז"ן וגדיב נדרשות לספק תשובות מפורטות על עבודות התחזוקה, אמצעי מניעת הפליטות והעמידה בתנאי ההיתרים והצווים. האחריות התפעולית אינה נעלמת משום שמנגנון רגולטורי הורה לעצור את העבודות.

במקביל, המשרד להגנת הסביבה נדרש להסביר את ההחלטה שאפשרה את חידוש הפעילות. אילו בדיקות נערכו לפני מתן האישור? מה השתנה מאז אירועי הבנזן הקודמים? האם נבדקה יכולת המנגנונים להתמודד עם תרחיש הפליטה שהתממש ביום חמישי?

אלה שאלות שמקבלות משנה תוקף בעקבות פניית התארגנות התושבים ״מנקים את מפרץ חיפה״ למשרד להגנת הסביבה ב־19 באוקטובר. ההתארגנות ביקשה לפרסם את ממצאי התחקיר, מנגנוני הבקרה וערכי הסף שנקבעו לחידוש העבודות. ארבעה ימים לאחר מכן כבר דווח על חריגה נוספת.

גם לאיגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה יש תפקיד משמעותי בבירור. מעבר לפרסום נתוני הניטור ולהודעות לציבור, נדרשת הצגה בהירה של הממצאים, של מגבלותיהם ושל הפעולות שבוצעו בעקבותיהם.

האיגוד אינו מחליף את המשרד להגנת הסביבה ואינו מחזיק בהכרח בכל סמכויות האכיפה שלו. דווקא משום כך חשוב להבהיר לציבור מי הגוף המפקח, מי מוסמך להורות על הפסקת פעילות, מי בודק את עמידת המפעל בצו ומי אחראי לפרסם את תוצאות הבדיקה.

השימוע ביום ראשון והמבחן של חיפה

ביום ראשון צפויה הנהלת בז״ן להתייצב לשימוע בעיריית חיפה. זהו הליך מינהלי בעל השלכות אפשריות על פעילות המפעלים, ולכן חשיבותו אינה נמדדת בעוצמת ההצהרות שיקדמו לו.

השימוע יצטרך להתבסס על ממצאים, על סמכויות העירייה ועל הוראות הדין. יש להבחין בין רישיונות והיתרים המצויים בסמכות העירייה לבין היתרי פליטה וצווים שבסמכות המשרד להגנת הסביבה.

במקביל, יש מקום לדיון רחב על עתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה. מדובר בסוגיה סביבתית, בריאותית, תכנונית וכלכלית, שיש לה גם השלכות על משק האנרגיה הישראלי. הכרעה ארוכת טווח מחייבת בחינה של מכלול ההיבטים הללו, ולא רק של אירוע זיהום בודד.

אבל לתושבי קריית בנימין, קריית אתא, חיפה והקריות יש גם צורך מיידי ופשוט הרבה יותר: לדעת מה בדיוק התרחש באוויר שנשמו ביום חמישי, מדוע התרחש, והאם התנאים שהובילו אליו עדיין קיימים.

כאן טמונה חשיבות הדרישה שהציגה ד"ר ליהי שחר ברמן. תחקיר מקצועי אינו אמור להחליף אכיפה, להקל באחריות המפעל או לעכב החלטות שנדרשות להגנת הציבור. הוא אמור לספק את הידע שבלעדיו גם החלטות מחמירות עלולות להותיר את הכשל המקורי ללא פתרון.

במפרץ חיפה לא חסרות הצהרות על המפעלים שצריך לסגור. מה שחסר כעת הוא תחקיר פומבי שיסביר מדוע, ארבעה ימים לאחר שאושרו מנגנוני בקרה מחמירים, נרשמה חריגת בנזן נוספת.

ועד שהתשובה תגיע, השאלה החשובה ביותר אינה מי יכריז ראשון על סגירת המפעל, אלא מי יוכל להראות לציבור מה השתבש, מה תוקן וכיצד ייבדק שהתיקון אכן עובד.

כי גם אחרי שהריכוזים יורדים והכותרות מתחלפות, תושבי המפרץ נשארים לגור כאן.