שבת חורפית בחיפה: מהאשראי שלא עבר – ועד הרגע שאפשר לנשום

החורף סוף סוף מורגש בחיפה. רוח קרירה מטפסת במעלה ההר, העננים הכבדים עוטפים את המפרץ, אבל פה ושם, קרני שמש חורפיות מצליחות לחדור ומזכירות שגם בקור – יש אור. הרחובות לחים מגשם לילי שהפתיע את כולם, והאוויר נקי, רענן.

מיכל, חיפאית בנשמה, יוצאת מהשוק בתלפיות עטופה במעיל עבה, מחזיקה בידיים שקיות כבדות שגולשות לה מהאצבעות. את הקניות האלה היא בכלל הייתה אמורה לסיים אתמול – אבל תקלת סליקה ארצית בכרטיסי האשראי שיבשה את התוכניות. היא כבר עמדה בתור בסופר, עגלה מלאה בכל טוב, ואז – “הכרטיס נדחה. נסי שוב.” המוכר בחנות הסתכל עליה בחוסר אונים, והיא על המסך שהבהב מולו. כל המדינה נתקעה בלי יכולת לשלם, והיא נאלצה להשאיר חצי מהמצרכים ולחזור הביתה.

אז היום, שישי בבוקר, היא סוגרת פערים – רצה בין הדוכנים, קונה דג טרי מהדייג בוואדי ניסנאס, מביאה ירקות מהירקן הקבוע שלה בשוק תלפיות, וחוטפת יין אדום מחנות קטנה בסמטה צדדית בהדר. הילדים בביה”ס, הבית מחכה לסידורים, והשעון מתקתק לקראת שבת.

באמצע כל ההמולה, רגע לפני שהיא עולה חזרה הביתה, היא עוצרת על נקודת התצפית ליד טיילת לואי. הים נפרש מתחתיה אפור-כחול, ספינות עוגנות רחוק באופק. לרגע, היא עוצרת לנשום. שבת בפתח.

פרשת יתרו – לדעת לבקש עזרה

השבוע, בפרשת יתרו, משה רבנו מקבל ביקורת – אבל לא סתם ביקורת, אלא עצה משנה חיים. חותנו, יתרו, מסתכל עליו ורואה שהוא טובע בעבודה. משה מתפקד כשופט העם מבוקר עד ערב, מטפל בכל עניין, פותר כל בעיה, מתמודד עם עומס בלתי אפשרי – עד שיתרו לא יכול לשתוק יותר ואומר לו:

“נבול תיבול… לא תוכל עשוהו לבדך!” (שמות י”ח, י”ח)

משה, שמנהיג עם שלם, נדרש ללמוד שיעור אחד חשוב: אתה לא יכול לעשות הכול לבד.

כמה שזה נכון גם היום. מיכל מסתכלת על הכיור שמתמלא כלים, על ערימות הכביסה שדורשות קיפול, על ההודעות מהעבודה שעדיין זורמות – והיא חושבת לעצמה, אם אפילו משה רבנו היה צריך ללמוד לחלק סמכויות, למה אני מתעקשת לנהל לבד את כל הבית?

אז הפעם היא מחליטה לשנות גישה.
שירה אחראית על סידור השולחן, דניאל קוצץ ירקות, אלון טועם ומוודא שהכול “עומד בסטנדרטים”.
פתאום הבית לא מרגיש כמו מטלה – אלא כמו משפחה שפועלת יחד.

סעודת שבת – טעמים חיפאיים שמחברים בין ים, אדמה ונשמה

הדבר שמיכל הכי אוהבת בשישי בערב זה שהאוכל מחבר בין כולם. שבת היא הרגע שבו כולם עוצרים – המסכים מונחים בצד, השיחות נהיות אמיתיות יותר, והריחות שמתפשטים בבית מחזירים כל אחד לילדות שלו.

היא מבשלת עם חיפה בראש ובלב – שילוב של טעמים מהמזרח והמערב, מהים ומההרים, מהשווקים הצבעוניים ומהריחות של הבתים הישנים של פעם.

מנה ראשונה: דג מרוקאי חריף – ריח של שבת אמיתית

במטבח של מיכל, דג חריף היה הסימן הרשמי לשבת. הסיר מתחיל לבעבע, הריח של שום, עגבניות ותבלינים חודר לכל החדרים, וכולם מחכים לרגע שבו יוכלו לטבול חלה ברוטב.

מצרכים:
• 2 פילה דג אמנון (טרי מדוכן הדגים בוואדי)
• 3 כפות שמן זית
• 2 עגבניות מרוסקות
• 1 פלפל חריף קצוץ
• 4 שיני שום כתושות
• 1 כפית פפריקה מתוקה
• ½ כפית כמון
• מלח ופלפל לפי הטעם
• צרור כוסברה קצוצה

אופן ההכנה:
1. מחממים את השמן בסיר, מוסיפים את השום, העגבניות והתבלינים, ומבשלים על אש נמוכה כ-10 דקות.
2. מוסיפים את הדג, מפזרים מעל כוסברה, מכסים ומבשלים עוד 15 דקות.
3. מגישים עם חלה חמה מאפיית אבו שאקר – כי אין דבר יותר טעים מטבילה ברוטב.

מנה עיקרית: קדירת בקר שמתבשלת לאט – כמו החיים עצמם

קדירה טובה זה תבשיל של סבלנות, בדיוק כמו שהחיים מלמדים אותנו – לדעת לחכות, לא למהר, לתת לדברים לקרות בקצב שלהם.

מצרכים:
• 1.5 ק”ג בשר כתף חתוך לקוביות
• 2 בצלים קצוצים
• 3 גזרים קלופים
• 2 תפוחי אדמה חתוכים
• 3 שיני שום פרוסות
• 2 כפות רסק עגבניות
• 1 כף דבש
• 1 כוס יין אדום (מהכרמל כמובן)
• 1 כוס ציר בקר
• מלח, פלפל, פפריקה, עלי דפנה

אופן ההכנה:
1. צורבים את הבשר בסיר כבד עד שהוא מקבל צבע עמוק.
2. מוסיפים את הבצל, השום, הירקות ורסק העגבניות, מטגנים קלות.
3. יוצקים את היין והציר, מוסיפים תבלינים, מכסים ומבשלים על אש נמוכה 3 שעות.

“עוד לא מוכן?” דניאל שואל כל רבע שעה.
“גם דברים טובים צריכים זמן,” מיכל עונה עם חיוך.

שבת של תקווה – שנראה חטופים חוזרים גם השבת הזאת

שבת היא רגע של עצירה והתבוננות, רגע לחשוב גם על מי שלא כאן איתנו.