אמנם הפסד, אבל עוד משחק לקלאסיקה הירוקה     

להבקיע שלישיה ולהוביל מול קבוצה רבת מסורת מהליגה האיטלקית הבכירה, אינו דבר מה שבכך. להבקיע  שלושה שערים בהרכב חסר, זה עצום ומעצים. רק מה, לצאת עם הפסד במשחק כזה, משער בדקה האחרונה של הצ'כי באראק, אפילו לפיורנטינה המפוארת, פוגע בתחושה הטובה. ומי יודע, אולי ההפסד הזה תורם לסיום העונה האירופית הסופר ארוכה של הדגו-בויס. 

רגע, אנחנו אנחנו עדיין לא סוגרים את העונה. הוותיקים שבין האוהדים זוכרים בוודאי את חורף 1993 הנפלא, שבו מכבי חיפה ניצחה בגומלין בפארמה, שנחשבה אז לקבוצת צמרת לכל דבר, 0:1. האווירון אלון מזרחי כבש, אך לרוע המזל, בקרב הפנדלים אחרי 120 דקות בלתי נשכחות, אותו אווירון היה הירוק היחיד שהחמיץ. חיפה רק כמעט עברה ובקבוצה של דגו, תגלית העונה בין המאמנים ואולי גם מאמן העונה אם וכאשר חיפה תזכה באליפות הרביעית, לא מוותרים על שום משחק. אפילו מול קבוצה מארץ המגף,לחיפה יש סגל רחב וכישרון עוד יותר רחב וכמעט הכל פתוח.                 

הסגל הרחב של מכבי חיפה, אפשר לה להציג משחק מעולה במחצית הראשונה בבודפשט "הבייתית", עם שתי הבקעות של סק וגדי קינדה, שהופך ככל שהעונה מתקדמת, לשחקן מוביל. השער של קינדה היה פשוט נהדר. אחרי שהאיטלקים השוו, ענאן חליילי סיפר לאיטלקים איך משלבים ספרינט, פריצה והבקעה לפינה הרחוקה. אנחנו עדיין מצפים כי חלאיילי, רק בן 19, ייצר רצף מהמתכון הזה, יש לו את היכולת. גם סגנון החגיגה, בתנועה נוסח יוסיין בולט האגדי, מגדיל את החוויה. 

חבל שהאלופה התקשתה לסיים כפי שהתחילה. הלחץ האיטלקי גבר, ואחרי שוויון נוסף, 3:3, שהיה אמור להיות ממתק, הקשר שואו, עשה עבירה לא לעניין, 60 מטר מהשער, חטף צהוב שני והורחק. העומס על חיפה, שגם כך לחמה על הישרדות, 10 ירוקים מול 11 איטלקים, היה גדול מהיכולת, והותיר לאלופה משימה גדולה מהצפוי, לנצח על אדמת ארץ המגף. כך או כך, תוצאה של 4:3 מול קבוצה איטלקית חזקה, מעידה על פוטנציאל בכל קנה מידה. המטוסים ינחתו על הדשא לגומלין בפירנצה ביום חמישי, במגמה להאריך עוד יותר את העונה האירופית בהיסטוריה של הירוקים.