הייתי כמו "חוטב עצים", אבל זו הייתה הדרך היחידה להצליח (חלק 1)
יוחנן וולאך | עודכן: דצמבר 29, 2020
עוד קמפיין מוקדמות המונדיאל של הנבחרת הלאומית בדרך להתחיל. כמעט בטוח שישראל שוב לא עולה. יוחנן וולך החיפאי, האיש שלנו שהיה שם, מספר על סודות ההצלחה של הנבחרת ההיא בהדרכת עמונאל שפר. שווה קריאה להפקת לקחים
בטורניר גמר המונדיאל במכסיקו-1970, הייתי "חוטב עצים". כלומר, השחקן האפור והפיזי, שמילא את דרישות המאמן הלאומי ד'אז, עמונאל שפר. נועדתי להצר את צעדיהם של כוכבי המדינות היריבות. התפיסה הזו שלפיה בנבחרת יש רק שני כוכבים, גיורא שפיגלר ומוטל'ה שפיגלר, בעוד השאר מבצעים עבודות טקטיות קשוחות, הייתה למעשה אבן היסוד של הנבחרת ההיא. עובדה, בכדורגל בסגנון ההרפתקני אך הפחות אתלטי, נבחרות ישראל לדורותיהן הולכות במדבר 50 שנה, לא פחות, ואינן מצליחות לשחזר את ההצלחה של הנבחרת של שלנו.
הקשיחות שבה דגל שפר, בלי לעשות חשבון לכל יריבה ותהיה זו המפוארת ביותר, הגיעה לשיאה במשחק מול שבדיה. היה זה המשחק שבו ישראל הבקיע את השער היחיד בתולדותיה, מרגלי מוטל'ה שפיגלר, ושבו השיג הכחול-לבן את הנקודה הראשונה בטורנירי הגמר. מצד שני, בסיקורים השונים המתפרסמים עד היום, נבחר המשחק לברוטאלי ביותר בתולדות המונדיאלים.
במשחק שמרתי על השבדי המסוכן אלן טורסון. בדקה ה-53 הוא נכנס בי ושבר לי את הרגל. להערכתי, הוא עשה זאת בכוונה. ככל הנראה כתוצאה מהכעס והתסכול היריב שלא האמין בכך שדווקא אנחנו נעמוד מולו בשוויון כוחות ובלי חשש לנחיתות פיזית. זה היה בדקה ה-53. שתי דקות אחר-כך, כשהייתי בחוץ, טורסון הבקיע את השער לזכות שבדיה. למשלנו, מוטל'ה שפיגלר השווה ל-1:1.
בקיצורו של דבר, ההצלחה החד-פעמית, כפי שהתברר אחר-כך נבעה מההכנה הפיזית של שפר ומאמן הכושר הגופני סא"ל עמוס בר-חמא . בחודש שעבר הסתיים עוד קמפיין בלי בשורות לטורניר יורו-2021, וכבר הוגרלנו לתחילת קמפיין חדש. דנמרק, אוסטריה, סקולנד, איי פארו מולדובה הן היריבות, ולדעת הפרשנים מדובר בהגרלה נוחה _ אך שישראל לא תצליח בו במה שלא הצליחה 50 שנה…
הכול מתחיל בתפיסת העולם של המאמן הלאומי המצטיין דאז מר עמנואל שפר. לתפיסת עולמו אנחנו לא נפלנו ביכולות הטכניות שלנו מהנבחרות האירופיות . החיסרון העיקרי שלנו הוא בחולשה הפיזית שלנו. הוא תמיד תאר זאת בצורה ציורית על כך שהבסיס התזונתי שלנו הוא בעיקר חומוס ופלאפל ושל האירופאים בשר ולא תמיד כשר(והמבין יבין). כדי לפתור את הבעיה הוא הנהיג מספר שינויים מהפכניים בנבחרת החל מראשית 1969. בראש ובראשונה ההתאחדות לכדורגל לפי" "השאילה" מצה"ל את אל"מ עמוס בר חמא ז"ל שהיה קצין הכושר הקרבי של צה"ל באותם ימים. הדבר השני היה שמשך שנה וחצי הנבחרת בילתה במחנה אימונים סגור רצוף. מידי יום ראשון אחר הצהריים ועד ליום רביעי בערב בילינו את כול זמנינו כאשר אנחנו מתאמנים במגרש הכדורגל של ווינגייט ולנים במלון שבקיבוץ שפיים הסמוך. . רק בימי חמישי היינו חוזרים לאימון אחד לקבוצתנו. התאמנו פעמיים ביום בכול אותה תקופה כאשר אנחנו מודרכים על ידי המאמנים עימנואל שפר ז"ל, אמציה לבקוביץ שייבדל לחיים ארוכים כאשר הכושר הגופני שלנו נמדד על ידי מר עמוס בר חמא בעזרת "האויב" מספר אחד שלנו שעון העצר(הסטופר).
לכך התווסף כלי חשוב ביותר והוא המשקל שלנו. בכול בוקר נשקלנו אצל רופא הנבחרת ואוי למי שחרג מהמשקל אותו ייעד לו המאמן. במקרים של חריגה שפר ירד לחיי השחקן, בדק ללא הרף מה השחקן אוכל ולפעמים גם מנע מימנו אוכל מסויים. שפר שמר על נושא המשקל כבבת עינו. הוא צדק במאה אחוז בגישתו. בנסיעות לחו"ל בהם הארוחות היו בשולחן אחד ארוך קודם כול חיכיתי לראות באיזה צד של השולחן מר שפר מתיישב והייתי מתיישב באותו צד בקצה השולחן אחרת הוא היה גוער בי בלי הרף על התיאבון הרב שלי.
באירוע שערכה לנו הקהילה במקסיקו סיטי ביום שבת יומיים לפני משחק הפתיחה שלנו מול אורוגואי בעיר פואבלה בדרום מקסיקו שפר ראה את שייע שווגר חוטא ואוכל עוגה. שפר כעס כעס רב בקול רם ביותר על כולנו. מאותו רגע כול הנסיעה עד פובלה כשלוש שעות הוא לא החליף מילה עם איש מאיתנו כאשר הוא יושב בספסל הראשון באוטובוס כאשר המשקל מונח לידו.
השחקנים נבחרו בקפידה על ידי המאמנים לא רק על פי היכולת שלהם בכדורגל אלא גם על בסיס נתוני החוסן הפיזי שלהם וגם על הקפידו מאוד על המשמעת העצמית והחיצונית של השחקן. כך התמזל גם מזלי להגיע לנבחרת ישראל באותם הימים. בהפתעה גמורה. הייתי ביכולתי המקצועית סוג של "חוטב עצים" על המגרש ממושמע מאוד וגם חרוץ מאוד גם באימונים וגם במשחקים. צביקה רוזן משחקניה הבכירים של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל אמר לי משך השנים שכיוון שאני רצתי כול הזמן גם באימונים וגם במשחקים שאר השחקנים התביישו שלא לרוץ גם כן. "המודל" הזה הנחה את המאמנים לכול אורך הדרך בבחירת השחקנים לנבחרת.