לא מתפשרים על פחות מניצחונות

לכאורה, היו לאוהדי מכבי חיפה, רוב הסיבות להיות מרוצים. שואו, הוכיח למי שפיקפק בכך, כי הוא קשר נסוג מעולה, ענאן חליילי חזר ליכולת שאיפיינה אותו בנבחרות הצעירות, עבדלאיי סק הוא עבדלאיי סק ואפילו לורנצו שימיץ, הראה כי משחק הנפל שלו מול מכבי פ"ת, היה רק תאונת עבודה אנושית ואם זה לא מספיק, תיקו מול
פנאתינייקוס, מועדון עם מסורת, אינו בהכרח כישלון גדול.

כל העובדות הללו ויותר, לא מנעו שריקות בוז בסיום המשחק וגם זה מובן מאליו: אוהדי מכבי חיפה, שממלאים בקביעות אצטדיון בתפוסת 30 אלף צופים, אינם מסתפקים בפשרות. גם לא הצרכים המיוחדים של חלוקת עומס בתקופת השילוב בין אירופה לליגה. אותם אוהדים, שמשלמים עבור כרטיסי הכניסה, מלויים את הקבוצה לכל רחבי הארץ , יושבים שעות באצטדיון וחיים כל רגע מחיי המועדון, לא מסתפקים בפשרות. לך תספר להם שמכבי חיפה אינה מנצ'סטר סיטי, שבה פפ גוארדיולה, יכול להרכיב שני הרכבים ברמה זהה. לכן, אפילו התפוקה המקצועית הסבירה, כבר לא משביעה את רצונם,לא מסתפקים במינימום, דורשים מקסימום, כלומר ניצחונות ופחות מעלייה לשלב הבא, אינה מספקת אותם. לתשומת לב מסאי דגו, שלמד להסתפק במועט וחייב לרצות את הכי טוב שאפשר.

דרישות גבוהות, אבל סימן מעודד. מכבי חיפה 2023/4 אינה עוד קבוצה, היא חייבת להיות אלופה גאה. עכשיו לצד המקצועי – אם נוציא את המיקום בתחתית הבית האירופי מהמשוואה ולהתייחס בפזילה לליגה ולעתיד הרחוק, יש סיבה להיות מרוצים. העובדה ש"פנא", לא בעטה כדור משמעותי אחד למסגרת (אולי גם כדי למצות את הטבלה ולחזק את טעם הניצחון על ויאריאל הספרדית במחזור הקודם) והשוער שריף כיוף, לא ביצע אפילו שגיאה אחת, היא רווח. נכון שחבל על פגיעה בשמו של איתמר ניצן בן ה-36, אחרי קריירה טובה, אנחנו לא מתעלמים _ אבל מבחינה תכליתית השיפור של שריף, הוא בשורה מסויימת לאלופה. עדיין דרושות הוכחות נוספות מצד כיוף, אבל יש סימני נפט. זו לא שמחת עניים: הירוקה לא ספגה באופן נדיר כמו לאחרונה וחייבת להמשיך במגמה גם בליגה.

דיברנו בפתיחה על שואו, שנקטל אחרי משחק אחד, מבלי שהבינו כי מוקדם מדי לשפוט. אמש, ניתן להבין כי למכבי חיפה יש קישור הגנתי חזק עם עלי מוחמד הטורבו, שואו וגם לא מעט מחמוד ג'אבר, שחייב עכשיו ללטש את רמתו במצב תקיפה. נכון שיש לו שער ניצחון נהדר במוקדמות ליגת האלופות, אבל נדרש ממנו רצף במאבק על חולצת ההרכב. בשורה חיובית קיבלנו מענאן חלאיילי, שהתבגר לנגד עינינו ועבר מעולם הילדים (קבוצת הנוער) לעולם המבוגרים החדש תוך זמן קצר. המעבר המהיר גבה ממנו ירידה זמנית, אבל כבר אמש קיבלנו טעימה מחלאיילי שאנחנו רוצים. תנו לניסיון לדבר, לפרוץ במהירות הטבעית באגף ימין למרכז הרחבה ולהגיש לשחקני האמצע את הסיומת, או בכלל להבקיע בעצמו. גם לדין דוד, למרות כמה החמצות, היה משחק כלל לא רע. השערים יבואו אם ישחק.

שמתם לב שלא התייחסנו כמעט לאיש בכותרות, החלוץ שהתמקדנו בו בשתי הכתבות האחרונות? הנחנו לו הפעם, כי אי-אפשר את פרנצדי פיירו לשפוט, לפי 25 דקות בהן הקבוצה הולכת אחורה (דבר שהקהל לא אהב). אנחנו מצפים שהיכולת מול מכבי נתניה עם צמד השערים, תשוחזר בגלל ההחמצות הרבות ערב סגירת חלון ההעברות, לוקומוטיב מוסקבה ויתרה על החתמתו בחוזה גדול ועכשיו הוא פנוי לחשוב על האליפות הרביעית, שעדיין ברת השגה. גם לא התייחסנו לצ'ארון שרי, שנכנס כמחליף.

או-טו-טו, מגיע המשחק מול הפועל באר-שבע, שישקף את מצבה של האלופה נכון לתחילת הליגה ואם לשפוט לפי תגובות הקהל, פחות מניצחון לא יספק את האוהדים שהתרגלו, בצדק, לטוב.