קפצה למים העמוקים

רותי ויינר, אחות בחדר המיון במרכז הרפואי לגליל, חלתה בקורונה ובמשך שמונה חודשים הייתה בביתה, בעקבות סיבוכי המחלה. לאחר שהחלימה, חזרה לבריכת השחייה, אותה היא כל כך אוהבת, ובשבוע האחרון זכתה בשלוש מדליות זהב במשחקי המכביה. "זו שמחה גדולה, אבל ארגיש שבאמת ניצחתי את הקורונה רק כאשר אפסיק להשתמש במשאפים ואחזור לשחות למרחקים ארוכים", היא אומרת

אם מישהו היה אומר לפני כמה חודשים לרותי ויינר, אחות מלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה – מיון) במרכז הרפואי לגליל בנהריה, שתוך פרק זמן קצר היא תשוב לשחות ותזכה בשלוש מדליות זהב במשחקי המכביה, רוב הסיכויים שהיא לא היתה מאמינה.

רותי, בת 46 מנהריה, אם לנערה בת 15, נדבקה בקורונה לפני שנה. למרות שלא אושפזה, היא הוגדרה כחולה במצב בינוני, ובמשך שמונה חודשים היתה בביתה, לאחר שסבלה מתופעת ה"לונג קוביד". 

השבוע היא חגגה ניצחון גדול, ובמידה מסוימת את ה"חזרה לחיים", לאחר שזכתה בשלוש מדליות זהב בשחייה במשחקי המכביה, במשחי 50 ו-100 מטר פרפר ובמשחה שליחים 4 כפול 50 מטר מעורב.

רותי שוחה כמעט מאז שהיא זוכרת את עצמה. "התחלתי לשחות בגיל חמש, וכעבור שנה-שנתיים התחלתי להשתתף בתחרויות השונות. שחיתי באופן מקצועני עד גיל 18, ובמהלך השנים זכיתי באליפות הארץ בגילים השונים", היא מספרת. 

גם לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, המשיכה רותי לשחות, בין השאר במסגרת תחרויות המאסטרס (ותיקים), על פי קבוצות גיל, ואף השתתפה באליפויות אירופה ואליפויות עולם. לפני שלוש שנים זכתה בשש מדליות, מתוכן ארבע זהב, באליפות אירופה למאסטרס, בקבוצת הגילים 44-40.

לפני כשנה חלתה רותי בקורונה, דבר שהשפיע עליה פיזית עד עצם היום הזה. "במשך חודשים ארוכים הייתי בבית. סבלתי בין השאר מדלקת ריאות ודלקת בלב", היא מגלה. "למעשה, עד היום יש לי קשיי נשימה ואני לוקחת משאפים. תמיד הייתי אדם מאוד בריא, ולא האמנתי שאני אגיע למצב כזה. פתאום מצאתי את עצמי בצד השני, כמטופלת ולא כמטפלת, וזה מאוד מתסכל עבור אדם שתמיד היה כל כך בריא".

לפני ארבעה חודשים קיבלה רותי את האישור הסופי לכך שהיא יכולה לשוב לשחות, ובמקביל חזרה לעבודתה כאחות במרכז הרפואי לגליל, בו היא עובדת מזה 17 שנה. "חודשים ארוכים לא הייתי מסוגלת לשחות, כי היה לי קשה לנשום, ובתוך המים זה עוד יותר מורכב", היא מסבירה. "זה היה מאוד מרגש לחזור לתחרויות, ובמיוחד כשמדובר במשחקי המכביה ובאווירה בינלאומית".

למרות שלוש מדליות הזהב בהן זכתה, רותי טוענת שהיא עדיין לא בכושר שחייה מספיק טוב. "סיבוכי הקורונה עדיין משפיעים עלי, ולפני שאני קופצת למים, אני צריכה לקחת משאף", היא מסבירה. "בנוסף, בעשור האחרון שחיתי בים, בתחרויות של מים פתוחים, במרחקים שבין 1,500 מטר ל-10 ק"מ. היום, לצערי, אני כבר לא מסוגלת לשחות למרחקים כאלה ומסתפקת במשחי הפרפר בבריכה, למרחקים שבין 200-50 מטר. החלום שלי הוא להבריא לחלוטין, להפסיק להשתמש במשאפים ובתרופות, ולחזור לשחות גם למרחקים ארוכים, בעיקר בים. רק כך ארגיש שבאמת ניצחתי את הקורונה".

ויש לה גם מסר חשוב לסיום: "מעולם לא האמנתי שאני אגיע למצב כזה בגלל הקורונה. אני אומרת לכולם: אתם לא יודעים באמת איך הגוף שלכם יגיב אם תידבקו בנגיף, ולכן שימרו על עצמכם, כולל עטיית מסכות וריחוק חברתי. זו מחלה שיכולות להיות לה השלכות קשות למשך שנים".