הפגנה או הטרדה? ארבו לד"ר אלרעי פרייס וקיבלו צו הטרדה מאיימת

ד"ר שרון אלרעי פרייס, מבכירי משרד הבריאות, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, הגישה בקשה לפני בית המשפט, במסגרתה טענה כי בשנה האחרונה היא מוטרדת באופן חוזר, בהפגנות ליד ביתה וברשתות החברתיות, כולל איומים פיסיים כיצד יש לחסל אותה. בעקבות כך היא הוגדרה כמאוימת בדרגה 6 והוצמדה לה אבטחה ליד ביתה. על כן היא מבקשת עתה צו הטרדה מאיימת. 

בוקר אחד, עת חזרה אלרעי מטיול בוקר עם כלבה, המתינו לה ארבעה גברים בפתח ביתה, עם מגפון, דיברו ישירות אליה באופן מאיים כולל כינויי גנאי, נאצות והטחת האשמות. הגברים עמדו באופן שהיא הייתה חייבת פיזית לעבור דרכם כדי להיכנס לבית. גם לאחר האירוע הם התרברבו שאלרעי היא חלאת אדם ולא ייתנו לה מנוחה, פרסמו את כתובתה ועוד. אלרעי הגישה תלונה במשטרה. 

לטענת הגברים, מעשיהם לגיטימיים במסגרת חופש הביטוי והמחאה. לטענתם ההפגנה הייתה נינוחה, לא נעשה שימוש בציוד הגברה ולא נחסמו כבישים. לטענת אחד מהם, נעשה שימוש במגפון לצורך השמעת דברי ביקורת על החלטות אנשים משרד הבריאות, אותם כינה "פושעים", כאשר הרקע למחאה הוא נושא החיסון נגד נגיף הקורונה (אותו כינה "רעל") וכן על החובה לעטות מסכות. עוד הוא הדגיש, כי גם אנשים אחרים משמיעים את אותן טענות כלפי משרד הבריאות, רק אולי בסגנון דיבור אחר. 

בית משפט השלום בחיפה ציין כי המושג הטרדה מאיימת (stalking) מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדות ואיומים, פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושת איום, לעיתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה. במקרים רבים גם תלך ההתנהגות המטרידה דרך איומים ועד למעשי אלימות, אונס ורצח. 

הדגש בהטרדה מאיימת הוא על ההתנהגות ולא על המניע, כלומר, זה לא דבר שחייב לקרות ממניע רומנטי, אלא, כל פגיעה בשלוות חייו, פרטיותו, חירותו או גופו של אדם אחר. כיום משתמשים בצו הטרדה מאיימת בסכסוכי שכנים, סכסוכים כספיים שגררו עמם הטרדה מאיימת, איומים כלפי אנשי ציבור ומניעת הפגנות בסמוך לבתיהם הפרטיים וכדומה.

מעשיהם של הגברים בוצעו במזיד כדי להפר את שלוות חייה של אלרעי ובמטרה להטרידה, כך גם אמר אחד הגברים שקרא לציבור להגיע לביתה בשעה 07:00 בבוקר כדי לעשות לה "השכמה". מעשים אלו פגעו בצורה קשה במרקם חייה של אלרעי ומשפחתה, בפרטיותה ובזכותה לשם טוב. הגברים הציבו לה מארב, דיברו במגפון והטרידו גם את המשפחה והשכנים. אמנם יש חשיבות לזכות למחות אבל זו לא זכות מוחלטת והיא בהחלט לא נותנת לגיטימציה להטריד ולנקוט באלימות. נפסק כי נגד הגברים יוצא צו הטרדה מאיימת והם גם ישלמו הוצאות משפט. אם הם היו בוחרים למחות במקום עבודה למשל ולא בבית פרטי, ולא היו משתמשים בגידופים, כנראה שהדברים היו נראים אחרת.