איפה הטירוף של עונת האליפות?

לו היה זה מקרה בודד אחד, אפשר היה לקבל מעידה בסלחנות. הבעיה, שמכבי חיפה חוזרת כמעט בקביעות על המחדל כאילו אינה סופרת את היריבות לאליפות.

לפני שמדברים על טקטיקה, ברק בכר, המאמן הצעיר ה-6 בטיבו באירופה, צריךלהוציא את השוט ולהצליף בשחקניו המנומנמים ובעלי המשכורות הגבוהות. אחרת עלול להיות מאוחר מדי

איפה הטירוף של עונת אשתקד?

מכבי חיפה איבדה במחזורים האחרונים את הדרך. לא טירוף שבלעדיו אי-אפשר, לא אינטנסיביות שבלעדיה אי אפשר. אחרי כל משחק של הבלחה, מגיע משחק רע כמו מול נוף-הגליל, ברק בכר צריך להפשיל שרוולים ולהיות גם רס"ר.

מי היה מאמין שהישרדות בליגת העל תוכרע גם על-פי ההצלחה מול מכבי חיפה.

חוזר, הישרדות ולא אליפות. הפועל ירושלים התחילה (זוכרים מה אמר ברק בכר _ גנבנו מהם נקודה'), אחר-כך באו קרית-שמונה והשבת הפועל נוף-הגליל, שורת פזמון דומה.

האלופה הבלתי מעורערת, מחמיצה נקודות בסיטונות, אפילו בסמי עופר.

במקום פער טבעי דו-ספרתי, האלופה מקימה לתחיה את הדולקות אחריה, אפילו מבלי שהתבקשה.

משהו לא טוב עובר על הירוקים, שמתעקשים משום מה, להשאיר את המאבק בחיים.

למשהו הזה יש שם מדויק. "טירוף", קוראים לו בעגת הספורט. .אז נכון לעכשיו, לא טירוף, לא התלהבות.

וכל אזהרות המסע של ברק בכר, נופלות על אוזניים אטומות. אני בטוח שהשחקנים רוצים, אבל הזחיחות לא נוטשת אותם. הסיפור חוזר על עצמו.

בשבת היה השיא. נוף-הגליל שמעולם לא ראתה נקודה מול מכבי חיפה, נכנעה בגלל מצב סופר-נאיבי בהגנה שיצר טימותי מוזי המושאל (שצפוי לו עתיד טוב), ודין דוד ניצל את המתנה בלי לומר תודה.

אם המעמד, 30 אלף צופים שמעולם לא נראו במשחקי נוף-הגליל הלחיץ אותה, חיפה קיבלה הנחה נוספת של שחקן גלילי מורחק. 11 מול 10 ועוד אחרי 0:1. ואם זה לא הספיק, חביב עבדאללה המחליף מנוף הגליל השווה.

לא ציפינו להסבר אחר מברק בכר שנטל על עצמו, בכנות, את האחריות. הבעייה שזו לא הייתה פעם ראשונה מאז 2022, לא השנייה ולא השלישית. בכר מדבר באותו נוסח ("היריב הגיע ראשון לכדורים ואני מבטיח לתקן"), ובאמת פה ושם יש הבלחות של שיפור אבל מיד הירוקים חוזרים לעצמם.

הפעם, במקום הפנינג של אחר-הצהריים ביום יפה בסמי עופר, קיבלנו עוד מחדל. ושוב, הסיפור חוזר על עצמו. האם הקושי של באר-שבע ומכבי ת"א לצמצם פערים, משדר לחיפה שלא צריך להתאמץ מדי?

המחדלים האחרונים, אין מילה מתאימה אחרת, גרמו השבת שחיפה תגיע בכוכשר-בינוני-מינוס לזמן האמת של הפלייאוף כשאליפות שנייה רחוקה מלהיות בטוחה. ועוד בלי עומר אצילי על 18 שעריו ו-9 בישוליו, כשהוא פצוע?

חיפה עוד לא שילמה את מלוא החשבון, אבל היא עוד עלולה להצטער. השבוע, בכר בפעם המי-יוד-כמה, חייב להפשיל שרוולים ולהתנהג פחות בסלחנות לשחקניו. אני לא בעד להכנס בקביעות בשחקנים, אבל לעתים הצלפת שוט היא הדרך היחידה.

דין דוד, בלי ספק תגלית העונה עם 14 שערים, היה הדבר הסביר היחידי. בכר טעה כשהחליף אותו בלי לקחת בחשבון שאולי יצטרך את שירותיו אם וכאשר נוף הגליל תשווה. והיא השוותה, בלי שדוד החלוץ היחיד הבריא ובכושר כבר נמצא על הספסל.

דומה כי הרצון לגרום לצ'יבוטה קליטה מהירה בבקו"מ של מכבי חיפה, גבתה מחיר. הוא עדיין מתרגש וכפי שנראה גם אינו בכושר.
יותר מאשר ענינים טקטיים הסיבה העיקרית לנסיגה ביכולת, היא אבדן הטירוף של אשתקד שנאלם. בלי הטירוף והאינטנסיביות הידועות והמשדרגות, תואר שני בטוח לכאורה יועמד בסכנה. תתעוררו לפני שיהיה מאוחר.