בדרך-כלל, בהתייחסות למצב-צמרת בטבלה וההשלכות שלו בכל תקופה, צריך לצרף למצב נתון דומה אי-שם בהיסטוריה. המצב שליקטתי, מי לא מכיר אותו והוא נחרט בדברי ימי הכדורגל הישראלי, התרחש ב-26 בפברואר 1994. מה שהתברר כמשחק הכי גדול בתודות המשחקים בין שתי הקבוצות.
שני המחנות החזקים מכבי חיפה ומכבי ת"א אלא מה, התייצבו בשוויון נקודות מוחלט כמעט כמו הפעם,.על הדשא באצטדיון קריית-אליעזר הבלתי נשכח. שתיהן היו טובות בסגליהן ואיכותן, לא רק משאר הליגה כולה, אלא גם עדיפות על חיפה ות"א הנוכחיות. לפחות בהרכב השחקנים שלהן. היה אותו עיקרון.
זו הייתה התפוצצות של כוח-אש ירוק בקבוצה בהדרכת גיורא שפיגל. לת"א, שנוהלה בידי אברהם גרנט, הרבה לפני ימי צ'לסי, לא היה מענה כלשהו. עד המחצית חיפה הובילה 0:3 משערים של הקוסם איל ברקוביץ', האווירון אלון מזרחי, ושער מדהים נוסף של המתולתל ראובן עטר לרשתו של אלכסנדר אובארוב הגדול וההמום. במחצית השייה חיפה הוסיף עוד צמד של המחליף האולטימטיבי איוון גצקו ומשה גלאם. ברקוביץ, חובה לציין, נתן את הגדול במשחקיו במכבי חיפה, וכדי להעמיד פרופורציות נזכיר כי היו לו אין ספור הצגות נהדרות.
בסיום המשחק נפרדו דרכי שתי הקבוצות. חיפה שלא הפסידה באותה עונה אפילו משחק אחד, סיימה עם 95(!) נקודוצ והפרש שערים מהמם 27:97. ת"א סיימה שנייה במאזן שהיה מעניק לה אליפות בכל עונה נורמלית _ אלמלא פגשה את מכבי חיפה ההיא. הפרש השערים שלה היה 36:80. ממש כך. באר-שבע השלישית בטבלה, כבר הייתה בפער 30(!) נקודות מכבי חיפה.
תהיה יומרה לא ריאלית לקוות כי המשחק ביום שלישי יזכיר ביכולותיו את מהדורת 94'. אבל כן אפשר לקוות, במיוחד מצד של חיפה, שתחזיר לעצמה את היתרון בטבלה, או שלכל הפחות תסיים בתיקו. הפסד לא בא בחשבון במיוחד עקב ירידה קשה של ערך המניות בצמרת במקרה כזה.
המשימה היותר קשה היא, כאמור, של חיפה, שתעלה עם הגב אל הקיר. צריך חוזק מנטאלי לשרוד אחרי שאיבדת את הצמרת, דווקא במשחק מעולה וחסר מזל בשבת האחרונה. מולה תשחק קבוצה רגועה שמאז התמנה המאמן ההולנדי פטר ואן- לוון צברה 24 נקודות מתוך 28 אפשריות!.