108 שנים אחרי הקרב: חיפה ממשיכה להוקיר את גיבורי הפרשים ההודים

בבית העלמין הצבאי הבריטי בחיפה נערך הבוקר, רביעי 16 בספטמבר, טקס הזיכרון השנתי ללוחמים ההודים שנפלו בקרב על שחרור העיר מידי השלטון העות’מאני. 108 שנים חלפו מאז הסתערו הפרשים ההודים אל חיפה, אבל בעיר ממשיכים לשמור על הסיפור הזה חי, והשנה הוא מקבל משמעות נוספת על רקע הקשרים המתרחבים בין ישראל להודו ומקומה האפשרי של חיפה בחיבור הכלכלי המתהווה בין הודו, המזרח התיכון ואירופה.

בטקס השתתפו סגנית ראש עיריית חיפה שרית גולן־שטיינברג, שגריר הודו בישראל שרי ג’יי. פי. סינג, הנספח הצבאי בשגרירות הודו קפטן ויג’יי פטיל, קציני צה”ל ומשטרת ישראל ונספחים צבאיים ממדינות רבות, שהגיעו לחלוק כבוד לרב־סרן דאלפאט סינג ולחייליו ולהניח זרים לזכרם.

דווקא מול המעמד הזה קשה שלא לציין כי היה ראוי שראש עיריית חיפה יונה יהב יגיע בעצמו לטקס. כאשר שגריר הודו בישראל, נספחים צבאיים ונציגי מערכות הביטחון מתכנסים בחיפה כדי לכבד חיילים הודים שהקריבו את חייהם בקרב על שחרור העיר, לנוכחותו של ראש העיר יש משמעות החורגת מפרוטוקול. בוודאי בתקופה שבה היחסים עם הודו מתרחבים והקשר ההיסטורי של חיפה עמה מקבל גם ממד כלכלי ואסטרטגי חדש. סגנית ראש העיר ייצגה את העירייה בכבוד, אך בטקס כזה, פעם בשנה, ראוי היה שהעיר תיוצג גם בידי העומד בראשה.

לצדם השתתפו כ־20 תלמידי שכבת ט’ מבית הספר עירוני ג’ ומוריהם. התלמידים שמעו משגריר הודו ומהנספח הצבאי את סיפור הקרב ואת מעשי גבורתו של רב־סרן דאלפאט סינג, שהוביל את אנשיו בהסתערות על העמדות העות’מאניות והפך לאחר מותו לאחד מסמליו ההיסטוריים של הקשר בין הודו לחיפה.

העיר שוחררה ב־23 בספטמבר 1918, לאחר כ־400 שנות שלטון עות’מאני. יום קודם לכן קיבל הצבא הבריטי דיווח שלפיו הכוחות הטורקיים עוזבים את חיפה, ובעקבותיו נשלחו לעיר יחידות פרשים הודיות ששירתו במסגרת הצבא הבריטי.

אלא שבשטח המתינו להן עמדות עות’מאניות ואש מקלעים. דאלפאט סינג הסתער בראש חייליו ונהרג במהלך הקרב, אך אנשיו המשיכו בלחימה והצליחו לגבור על הכוחות העות’מאניים. לאחר מותו זכה סינג לכינוי “גיבור חיפה”, והוא מונצח גם בהודו, שם הפך הקרב לפרק מוכר במורשת הצבאית ההודית.

סגנית ראש העיר שרית גולן־שטיינברג אמרה כי יותר ממאה שנים לאחר הקרב, חיפה אינה שוכחת את אומץ לבם והקרבתם של החיילים ההודים. לדבריה, סיפורם הפך לחלק מההיסטוריה של העיר ולחלק מהקשר המיוחד שנרקם לאורך השנים בין חיפה להודו.

שגריר הודו בישראל, שרי ג’יי. פי. סינג, הגדיר את הקרב “פרק חשוב בהיסטוריה של הודו ושל חיפה”, וסיפור של אומץ לב, הקרבה ונחישות. לדבריו, העובדה שהטקס מתקיים מדי שנה מעידה על עומקו של הקשר ההיסטורי, שאינו נשאר בדפי ההיסטוריה אלא ממשיך להתקיים כחלק מהיחסים בין הודו לישראל.

וב־2026 המשפט הזה מקבל משמעות מוחשית במיוחד.

הודו היא כיום שחקנית מרכזית הרבה יותר בכלכלה ובמערכת הגיאו־כלכלית העולמית, וחיפה נמצאת בנקודת מפגש מעניינת בתוך ההתקרבות הזו. קבוצת אדאני ההודית מחזיקה, יחד עם שותפתה הישראלית גדות, בנמל חיפה, ובמקביל נמשך קידום חזון מסדרון הודו–המזרח התיכון–אירופה, IMEC, שנועד ליצור מערכת של נתיבי ים, רכבות ותשתיות שתחבר את הודו דרך מדינות המפרץ אל הים התיכון ומשם לאירופה.

המסדרון עדיין אינו מערכת תחבורה תפעולית מלאה ומימושו תלוי בתשתיות, בהסכמות מדיניות ובמציאות האזורית. אבל מבחינת חיפה, עצם הכיוון משמעותי: העיר שהייתה ב־1918 נקודת יעד עבור פרשים שהגיעו מהודו עשויה, יותר ממאה שנים מאוחר יותר, להשתלב כשער ימי ברשת סחר המחברת את הודו למזרח התיכון ולאירופה.

הקשר כבר אינו נשען רק על זיכרון. הודו וישראל מרחיבות בשנים האחרונות את שיתופי הפעולה בתחומי מסחר, תשתיות, טכנולוגיה וחדשנות, וב־2026 נמשכו גם המגעים להעמקת המסגרת הכלכלית בין המדינות.

כך מקבל הטקס החיפאי שכבה נוספת. בדלהי מונצחים דאלפאט סינג וחייליו, ובירת הודו נושאת גם את שמה של חיפה במרחב ההנצחה של הקרב. בחיפה ממשיכים מדי שנה להניח זרים לזכרם.

בין שתי הערים נמתח כבר יותר ממאה שנה חוט היסטורי יוצא דופן. פעם עברו עליו פרשים. היום עוברות בו אוניות, השקעות ותשתיות, ובעתיד אולי גם אחד מצירי המסחר החשובים שיחברו בין הודו לאירופה.