לא השפלה ולא דכאון, מכבי חיפה עדיין מועמדת לאליפות

תבוסת ה-7:2 מול טוטנהאם כבר נראית רחוקה, כי בנתיים אימפריות גדולות יותר חטפו הפסדים קשים יותר. ורק שאלה אחת לברק בכר: מהיכן האשליה שבקבוצה בלי אף שחקן  לגיטימי לסגל של טוטנהאם, אפשר לשחק מול התרנגולים מלונדון כאילו בכלים שווים?

חוסר המזל של מכבי חיפה בלונדון היה העיתוי. אילו   התמודדה מול טוטנהאם לפני מנצ'סטר יונייטד, ולא אחריה, יתכן שהתוצאה הייתה אחרת. לא חוטפת את התבוסה הגדולה בתולדות הופעותיה באירופה, 7:2. לו היונייטד הייתה משחקת כמה ימים לפני חיפה, סופגת 6:1 מהדהד מהתרנגולים של מוריניו, סביר להניח שברק בכר  לא היה משלה את עצמו שאפשר  לשחק מול צמרת הפרמיירליג, ובחוץ,    בצורה התקפית כאילו מדובר ביריבה ישראלית רגילה. נגיד בדרבי מול הפועל חיפה. לא טוטנהאם כשהיא מתייחסת ברצינות למעמד.

לספוג שביעיה, זה אף פעם לא נעים. בטח לא למכבי חיפה. אבל זה קרה לכולם, כולל היונייטד עם המסורת המפוארת, אחרי כמה ימים. צריכים להסיק מסקנות, לנתח מה קרה כדי להפיק לקחים, ולהמשיך הלאה.  הפעם המזל בצד של חיפה,  כי לה יש הרבה מה ללמוד מהמשחק הזה.

קודם כל, משהו על הגדרות. התיאור " השפלה" שניתן להפסד הגבוה של חיפה, מוגזם. כל קבוצה חשופה לימים רעים. אפילו ליברפול המדהימה, באמצע תקופת שיא הפריחה, ספגה שביעייה מול אסטון-וילה הבינונית לכאורה, ולא היה חסר שזה ייגמר בעשיריה. ברצלונה אהובתנו, אפילו הוציאה שמינייה מהרשת מול באיירן מינכן. לוקחים אוויר, עושים ספירת מלאי ובוחנים אפשרויות לתקן, כי תמיד יש את המשחק הבא והעונה הבאה. לא צריך לעשות טרגדיות ממשחק כדורגל שאין פה חיים ומוות. עדיף לדעת שהשמש תזרח (לפחות בישראל), ואפשר להתקדם הלאה.

עכשיו, ברצינות ולתכלית. כשמחפשים מסקנות לתבוסה החיפאית מול טוטנהאם, כדאי  תחילה להביא בחשבון דבר אחד: מראש זה היה לא כוחות. אין אפילו שחקן ממכבי חיפה שיכול לשחק בהרכב של טוטנהאם, אולי רוקאביצה כשחקן סגל משלים ביום גדול.  שחקנים בשווי מיליוני דולרים כל אחד מול שחקנים של 100 אלף דולר לעונה, ובמקרה של רוקאביצה בערך 200 אלף. איך ברק בכר לא ידע את זה. אז נכון, הפתעות שבהן קבוצות נחותות מנצחות יריבות עודפות, ברק בכר האמין בכך לפני המשחק, אבל מדובר בסיכוי של 10 ל-100, יום גדול מול יום שחור, ו/או טקטיקה מיוחדת. הכוונה להסתגר בכוחות מוגברים, לוותר על הקלאסה לטובת היעילות גם אם לא מדובר במשחק נאה לעין. ברק שידע הצלחות גדולות בהפועל באר-שבע ובזכותן הוחתם במכבי חיפה, שכח הפעם מול מי הוא משחק.

במקרה הזה, אני דווקא מעדיף את ההתנהלות של יוסי אבוקסיס, יורשו של בכר בבאר-שבע. אבוקסיס לא מנסה לשחק בכלים שאין לו, אלא נוקט זהירות בכלים שיש לו. בואו קודם נשמור על ההגנה והשער שלנו, ורק אחר-כך נתפנה למתפרצות מהירות שיביכו את היריב. עד עכשיו  הוא הביא בכך עליה לליגה האירופית של באר-שבע, עם בונוס של 4 מיליון דולר. נכון שיריבתו הצ'כית פלזו אינה טוטנהאם, אבל היא בטח טובה יחסית מבאר-שבע. סביר שאבוקסיס  ישמור על התבנית מול יריבות בצמרת הישראלית, ובמיוחד מכבי חיפה. כמובן גם מול האלופה מכבי ת"א.

משחק אחד, חשוב ככל שיהיה, לעולם לא מבטל יכולת של עונה. לחזור על מקרה שקרה בקרית-אליעזר? בתחילת המילניום, מכבי קריית-גת  האלמונית, מחצה את מכבי חיפה במבצרה 0:4. אברהם גרנט היה המאמן. להיכנס למצב של דכאון? לא בכדורגל מקצועני. שבוע אחרי אותו משחק, חיפה שהפעם התכוננה ברצינות, בלי לדלג על שום פרט, ניצחה את הפועל ת"א 0:3.   והיא גם סיימה את העונה  כאלופה.    ההפסד הלא מחמיא לקריית-גת, נותר מקרה חד-פעמי שתוקן.

בימים האלו אנחנו מחכים בעניין רב להחלטה על חידוש הליגה. ירידה של מספר הנדבקים, שלא לדבר על החולים הקשים, תעזור. וכן, מכבי חיפה, גם אחרי טוטנהאם, היא אחת המועמדות הרציניות לאליפות השנה.