המשטרה עשתה את שלה. עכשיו הגיע הזמן שעיריית חיפה תסביר מה בדיוק עשתה יחידת “עוז”

ההודעה שפרסמו היום משטרת ישראל ועיריית חיפה על המבצע בשכונת הדר שייכת בעיקר לסוג השני.

אי אפשר להתעלם מהעובדות. משטרת ישראל הובילה מבצע רחב בהשתתפות עשרות שוטרים, לוחמי יס”מ וכוחות נוספים. בית הימורים בלתי חוקי נחשף. חמישה חשודים בעבירות מוסר נעצרו. מדובר בפעילות מבצעית חשובה נגד מוקד עברייני שפעל בלב העיר, ועל כך מגיע למשטרה קרדיט מלא.

אבל דווקא משום שמדובר במבצע משמעותי, קשה להתעלם ממה שחסר בהודעה.

לא פחות משלושה בכירים מצוטטים בה. ראש העיר יונה יהב. מפקד מרחב כרמל תנ”צ בועז סמוכה. מנכ”ל העירייה דוד לוריא.

שלושתם משבחים את יחידת “עוז”.

שלושתם מדברים על שיתוף פעולה.

שלושתם מזכירים משילות.

שלושתם מזכירים את תחושת הביטחון.

שלושתם משתמשים במונחים כמו “מכפיל כוח”, “פועלת כתף אל כתף”, “כוח משמעותי” ו”נמשיך לפעול בנחישות”.

אבל אף אחד מהם אינו מספר לציבור מה בדיוק עשתה יחידת “עוז” במבצע הזה.

זו אינה הערה שולית. זו לב העניין.

מי איתר את בית ההימורים?

מי אסף את המודיעין שהוביל לפשיטה?

מי סימן את היעד?

מי הוביל את הסריקות?

מי תפס את הראיות?

מי ביצע את המעצרים?

מי היה אחראי על ניהול הזירה?

מי הוביל את הפעילות המבצעית שהסתיימה בחמישה עצורים?

ההודעה אינה משיבה אפילו על שאלה אחת.

לא במקרה.

לאורך כל ההודעה, הפעולות המבצעיות מיוחסות ל”הכוחות”. לא למשטרה. לא ליחידת “עוז”. פשוט “הכוחות”. לעומת זאת, כאשר מגיע הזמן לחלק מחמאות, פתאום יחידת “עוז” מוזכרת שוב ושוב בשמה.

זו בדיוק הנקודה שמחייבת הסבר.

שיתוף פעולה הוא דבר מבורך. איש אינו חולק על כך. משטרה ורשות מקומית צריכות לעבוד יחד. כך פועלות ערים מתוקנות.

אבל שיתוף פעולה אינו מבטל את החובה לשקיפות.

כאשר מחלקים קרדיט ציבורי, הציבור זכאי לדעת על מה בדיוק הוא ניתן.

אם יחידת “עוז” היא שאיתרה את בית ההימורים, כתבו זאת.

אם היא סיפקה את המודיעין שהוביל לפשיטה, כתבו זאת.

אם היא הייתה הראשונה לזהות את מוקד הפעילות, כתבו זאת.

אם היא ביצעה עיכובים עד להגעת השוטרים, כתבו זאת.

אם היא הייתה זו שהובילה את הסריקות, כתבו זאת.

ואם היא הייתה כוח מסייע בלבד, גם את זה אפשר וצריך לומר.

במקום זאת, ההודעה בוחרת במונחים רחבים ועמומים שאינם מאפשרים להבין מה הייתה תרומתו של כל גוף.

וכאן עולה שאלה נוספת.

יחידת “עוז” לא הוקמה כדי לבצע חקירות פליליות.

היא לא הוקמה כדי לנהל מבצעי מודיעין.

היא לא הוקמה כדי לחשוף בתי הימורים.

והיא גם אינה מחליפה את משטרת ישראל.

המטרה שלשמה הוקמה היחידה הייתה אחרת לחלוטין. לחזק נוכחות ברחובות. להגביר הרתעה. למנוע הידרדרות של המרחב הציבורי. לזהות בעיות בשלב מוקדם. להיות שם בכל יום, לא רק כאשר יוצא מבצע משטרתי רחב.

זה יוצר לנו מוצב מורכב ופרדוקסלי מובהק

אם תפקידה של יחידת “עוז” הוא לייצר נוכחות שתמנע התבססות של מוקדי עבריינות, כיצד פעל בית הימורים בלתי חוקי עד שהיה צורך בפשיטה רחבת היקף של המשטרה?

זו אינה ביקורת על עצם קיומו של המבצע.

להפך.

זו בדיוק המחמאה למשטרה.

כאשר המשטרה מזהה יעד, אוספת מודיעין, בונה תיק ומבצעת פשיטה, זהו תפקידה.

אבל אם היחידה העירונית אמורה להיות כוח מרתיע בשטח, הציבור רשאי לשאול האם אותה הרתעה אכן עבדה.

אכיפה מגיעה אחרי שהעבירה כבר מתרחשת.

הרתעה אמורה להקטין את הסיכוי שהעבירה תתרחש מלכתחילה.

לכן אין די בסיסמאות על “משילות”. יש להראות כיצד המשילות באה לידי ביטוי.

גם דבריו של ראש העיר מחייבים שאלות.

יונה יהב מציג את פעילות יחידת “עוז” כהוכחה לכך שכאשר כל הגורמים פועלים יחד “התוצאות ניכרות בשטח”.

אילו תוצאות?

איזו מהתוצאות במבצע הזה נזקפת באופן ברור לפעילות היחידה?

זו אינה שאלה פוליטית.

זו שאלה ניהולית.

גם מפקד מרחב כרמל הגדיר את היחידה “מכפיל כוח משמעותי”.

אם כך, כיצד נמדד אותו מכפיל כוח?

בכמה הוא קיצר את זמן האיתור?

כמה מודיעין הוא סיפק?

כמה אירועים הוא יזם?

כמה פעמים מידע שהעבירה היחידה הפך למבצע משטרתי?

כמה עבריינים אותרו ביוזמתה?

כמה בתי הימורים?

כמה תחנות סמים?

כמה מוקדי אלימות?

כמה דוחות מודיעיניים?

כמה כתבי אישום?

אלו אינן שאלות קנטרניות.

אלו מדדי ביצוע בסיסיים שכל גוף ציבורי צריך לדעת להציג.

במיוחד גוף שממומן מכספי הציבור.

תושבי חיפה משלמים מדי שנה עשרות מיליוני שקלים באמצעות תקציב העירייה והיטל השמירה.

הם אינם משלמים עבור סיסמאות.

הם אינם משלמים עבור הודעות יחסי ציבור.

והם אינם משלמים כדי לקרוא שוב ושוב על “משילות” בלי להבין כיצד היא נמדדת.

הם משלמים כדי לקבל ביטחון.

וביטחון ציבורי אינו נמדד במספר הפעמים שבהן מופיעה המילה “משילות” בהודעה לעיתונות.

הוא נמדד בתוצאות.

בשקיפות.

בנתונים.

בעובדות.

אם יחידת “עוז” היא הצלחה, הציגו את הישגיה.

אם היא מייצרת מודיעין, פרסמו כמה.

אם היא מונעת פשיעה, הראו כיצד.

אם היא חוסכת למשטרה משאבים, הסבירו באילו היקפים.

אם היא מאתרת מוקדי עבריינות לפני שהם הופכים לתיקים פליליים, זו בדיוק העובדה שהציבור צריך לשמוע.

אבל אם כל מה שניתן לומר הוא שהיא “פעלה כתף אל כתף”, “חיזקה את המשילות” ו”הייתה מכפיל כוח”, בלי לציין אפילו משימה מבצעית אחת שביצעה, קשה להשתחרר מהרושם שהקרדיט גדול בהרבה מהמידע שעליו הוא נשען.

בסופו של דבר, משטרת ישראל אינה זקוקה לקרדיט שאינו שלה.

גם יחידת “עוז” אינה זקוקה למחמאות שאינן מגובות בעובדות.

הדבר היחיד שהציבור מבקש הוא שקיפות.

לא יותר.

אבל גם לא פחות.