לא מסרבים ליד מושטת: חיפה בין דמעות הפרידה, אחדות הכתום וקדושת השבת

אלעד דוחף את עגלת הקניות בשוק תלפיות, מנווט בין הדוכנים הצבעוניים, אבל הראש שלו בכלל במקום אחר. עיניו עוברות על הדגים הטריים, על הצרור הכתום של גזרים שהקצב מניח לפניו, ועל פרחי השדה שמעטרים את הדוכן בפינה. צבע כתום. השבוע הזה הכול הפך לכתום.

הוא זוכר איך העיר כולה נצבעה – אנשים ענדו סרטים כתומים, אחרים צבעו את שיערם, ובבתי הספר התלמידים הניחו פרחים כתומים לזכרה של משפחת ביבס – שירי, אריאל וכפיר הקטן. משפחה של ג’ינג’ים שהפכה למשפחה של כולם, אהובה ומדוברת, עד לרגע שבו נשברה הלב של אומה שלמה.

אלעד חושב על זה כשהוא עובר ליד מוכר הפלאפל הוותיק, שבדרך כלל מחייך אבל השבוע פניו רציניות. גם הוא שמע עליהם. גם הוא הרגיש את האובדן.

אבל החיים ממשיכים. העגלה של אלעד מתמלאת – דג טרי לשבת, כתף טלה שיקח לתנור לאט ובסבלנות, כמה עשבי תיבול לקישוט הצלחות. האוכל יוגש, החלה תיפתח, הברכות ייאמרו – אבל מעל הכול, השבת הזו לא תהיה כמו אף שבת אחרת.

פרשת תרומה – הלב שמרכיב את המשכן

בדרך חזרה הביתה, אלעד עוצר ליד המעקה שמשקיף על הים, מביט בגלים המתנפצים ומרגיש איך השבוע הזה, עם כל הכאב שבו, הזכיר לו מה זה להיות חלק מעם ישראל.

השבוע אנחנו קוראים את פרשת תרומה, פרשה שעוסקת בבניית המשכן.
“וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” (שמות כ”ה, ב’).

בני ישראל נתנו כל אחד ממה שיש לו – זהב, כסף, נחושת, חוטים צבעוניים ועצי שיטים – והפכו את החומרים האלה לבית של קדושה, מקום של חיבור בין השכינה לעם.

והשבוע הזה? עם שלם נתן את הלב.
לא זהב, לא כסף – אלא דמעות, חיבוקים, נרות דולקים, ושקט כבד שמילא את הרחובות ברגעים של אבל. כי כמו אז, גם עכשיו אנחנו בונים בית, לא מאבנים – אלא מלבבות.

אלעד נזכר במשפט שסבתא שלו תמיד אמרה לו כשהיה ילד:
“לא מסרבים ליד מושטת.”
היא הייתה אומרת את זה כשהייתה מבקשת ממנו להושיט עזרה לשכנה, כשהייתה מחלקת עוגיות למי שאין לו, כשהייתה מלמדת אותו את מה שהוא מבין עכשיו כל כך טוב – בזמן אמת, כשצריך אותך, אתה פשוט נותן.

כשאלעד מניח את השקיות על השיש ומתחיל לבשל, הוא מרגיש איך כל המרכיבים מתחברים בדיוק כמו חלקי המשכן – כל אחד מהם חשוב, לכל אחד מהם יש תפקיד, וביחד הם יוצרים שלמות.

מנה ראשונה – דג אפוי עם טחינה ולימון כבוש

מה צריך?
• פילה דג ים טרי
• 3 כפות טחינה גולמית
• 1 לימון כבוש קצוץ
• 2 שיני שום כתושות
• מלח, פלפל, כמון וזילוף שמן זית

איך מכינים?
1. מניחים את הדג בתבנית ואופים על 180 מעלות במשך 15 דקות.
2. מערבבים את הטחינה עם מעט מים, מוסיפים לימון כבוש ושום.
3. יוצקים את הרוטב מעל הדג החם ומגישים עם עשבי תיבול טריים.

למה דג?
כי כמו עם ישראל, גם כשהמים סוערים – הוא שורד.

מנה עיקרית – כתף טלה צלויה עם ירקות שורש ודבש

מה צריך?
• 1.5 ק”ג כתף טלה
• 3 גזרים חתוכים
• 2 בצלים חצויים
• 3 כפות דבש
• 1 כף חרדל גרגרים
• רוזמרין, מלח, פלפל וזילוף נדיב של שמן זית

איך מכינים?
1. מושחים את הטלה בדבש וחרדל, מוסיפים מלח, פלפל ורוזמרין.
2. מניחים את הירקות בתבנית ומניחים מעליהם את הבשר.
3. צולים בתנור על 160 מעלות למשך שעתיים וחצי.

למה טלה?
כי הוא מסמל תום. כמו הילדים של משפחת ביבס. לנו יש אחריות לזכור, לכבד ולהמשיך.

קינוח – סופלה שוקולד חם עם נגיעות הל

מה צריך?
• 100 גרם שוקולד מריר איכותי
• 2 ביצים
• 3 כפות סוכר חום
• 2 כפות קמח
• חצי כפית אבקת הל טחון

איך מכינים?
1. ממיסים את השוקולד ומערבבים עם שאר המרכיבים.
2. יוצקים לתבניות אישיות ואופים 10 דקות על 200 מעלות.
3. מגישים חם עם אבקת סוכר מעל.

הל – התבלין של הלב
הוא מוסיף טעם עדין, כמו חוט שמחבר אותנו למה שהיה, למה שנשאר, ולמה שיבוא.

שבת של אור, זיכרון ותקווה

כשהנרות דולקים והחלה נפרסת, אלעד מביט סביבו ורואה את משפחתו יושבת יחד, מחייכת למרות הכאב.

כי בסוף, שבת היא הזמן שבו אנחנו בונים את המשכן מחדש – המשכן של הבית, של הלב, של האחדות.

“לא מסרבים ליד מושטת.”
המשפט שסבתא שלו אמרה פעם, הפך למציאות של עם שלם השבוע.

שבת שלום, חיפה. שבת שלום, ישראל.