התלוננה על הטרדה מינית ותבעה את האוניברסיטה, בית הדין לעבודה: "האוניברסיטה פעלה כראוי"

התובעת עבדה באוניברסיטת חיפה מעל עשור. תחילה הועסקה כמזכירה, לאחר מכן כעוזרת מחקר ועוזרת הוראה של מספר מרצים בכירים. במקביל לעבודתה, התובעת למדה באוניברסיטה תואר ראשון ושני. הנתבע, שימש כחבר סגל אקדמי וכן שימש בתפקידים בכירים באוניברסיטה. התובעת התקבלה לעבוד גם במיזם מסוים שבו הנתבע היה ממונה עליה, ביחד עם גברת נוספת, שבמקרה גם הייתה האחראית על הטרדות מיניות באוניברסיטה.

התובעת התלוננה בדבר הטרדות מיניות מצד הנתבע ואולם לטענתה, לא נערך לנתבע כל בירור משמעתי ובמקום זאת, נחתם עימו הסכם שאם הוא ממשיך להיות מועסק באוניברסיטה, תחולנה עליו מגבלות שונות, למשל, שהוא לא ינחה לבדו סטודנטים, לא ייפגש עימם לבדו, לא יכהן כחבר בוועדות האוניברסיטה וכיו"ב. בשנת 2017 הנתבע פרש לגמלאות ואולם המשיך לעבוד באוניברסיטה בתפקידים שונים.

התובעת הגישה כתב תביעה בבית הדין לעבודה עוד בשנת 2017, ולבסוף נחתם בינה לבין הנתבע הסכם פשרה, בו הוא נאלץ לשם לה 250,000 ₪. התובעת המשיכה בתביעה כנגד האוניברסיטה, שכן לטענתה, מדובר במקרה שמדגים תרבות ארגונית אקדמית המאפשרת מזה שנים הפליית נשים בקידום אקדמי בישראל. לטענתה, היא נאלצה במשך תקופה ארוכה לספוג בשקט החפצה מילולית והתייחסות מינית בוטה כלפיה וכלפי קולגות. ה"קש ששבר את גב הגמל" מבחינתה, היה כאשר היא גילתה שהיא מופלית לרעה בשכר, בתנאים סוציאליים ובקידום אקדמי, שכן היא אינה נמנית על מעגל הסטודנטיות "הנבחרות" של הנתבע.

כמו כן, לטענתה, מאז שהתלוננה על הטרדה מינית, חוסלה הקריירה האקדמית שלה והיא חוותה התנכלות מתמשכת. התובעת ייחסה לאוניברסיטה מדיניות של השתקה וטיוח של מקרי הטרדה מינית, שכן היה ידוע, לטענתה, על מקרים של הטרדות מיניות שיוחסו לנתבע לפני שנים, בגינם היה עליו לעמוד לדין משמעתי, אך דבר לא נעשה. הדברים, לטענתה, נעשו במחשכים ונסגרו בין הבכירים.

לטענתה, האוניברסיטה הפרה את חובתה כמעסיקה לטפל בתלונה והתנכלה לה. בנוסף, טענה כי הממונה לא עברה הכשרה מתאימה לביצוע הבירור, חלק מהסגל לא עבר השתלמויות בנושא הטרדות מיניות, האוניברסיטה לא שמרה על התובעת מפני איומים והתנכלות, הכל נעשה בחוסר שקיפות ואיש לא סייע לתובעת בפן הנפשי. בנוסף, התובעת פוטרה ללא פיצויים בעוד הנתבע המשיך להגיע ולהנחות סטודנטים.

לטענת האוניברסיטה היא מילאה את כל חובותיה בדין, הטילה על הנתבע סנקציות, ביררה את הנושא כדין והתובעת כלל לא פוטרה, אלא, שהעסקתה הסתיימה בעקבות סיומו של מחקר בו היא הועסקה.

בית הדין האזורי לעבודה ציין, כי מעסיק חייב לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות, לטפל ביעילות במקרה, לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית ועוד. בית הדין לעבודה לא בחן האם הנתבע אכן הטריד מינית או לא, כי הנושא נסגר עימו בהסכם פשרה, ואולם ביחס להתנהלות האוניברסיטה קבע כי גורמי ניהול בכירים באוניברסיטה סברו שמדובר באדם עם דפוס התנהגות מטרידני, אשר יצר סביבת עבודה לא נאותה, באופן שפגע בכפופים אליו והיו עדויות רבות כי היה אדם גס רוח שנהג לספר בדיחות גסות.

בית הדין האזורי לעבודה חיפה, קבע, כי מקרי ההטרדות והטענות כלפי הנתבע לא טופלו כראוי אלא בידי אדם שיש לו ניגוד עניינים מובהק. בפועל לא בוצע בירור ממשי בעניין התלונות החמורות שהועלו נגד הנתבע עוד בשנת 2011 וגם לא נמצא כל תיעוד לטיפול שנעשה כביכול באותן התלונות. הרושם שהתקבל הוא שהאוניברסיטה טייחה את התלונות הקשות כנגד הנתבע בגין הטרדה מינית, לרבות כספי מחקרים ששימשו אותו כמאגר כוח בזוי לבחירת סטודנטיות שיקודמו בעולם האקדמיה ובתמורה היו אמורות ל"רצות" את הנתבע. נקבע, כי האוניברסיטה הפרה חלק מחובותיה כמעסיקה למניעת הטרדה מינית והפיצוי הראוי מאת האוניברסיטה בעניין זה הוא 100,000 ₪ + 30,000 ₪ הוצאות משפט.

האוניברסיטה ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, שם נקבע בדעת הרוב, כי האוניברסיטה פעלה כראוי ונקטה באמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית במקום העבודה. עוד נקבע, כי הטיפול בתלונה היה תקין. (בדעת המיעוט הייתה נציגת ציבור העובדים אשר סברה כי האוניברסיטה אכן כשלה בפעולותיה אשר לא מנעו הישנותן של מקרי הטרדה לאורך השנים). בית הדין קבע כי הממונה על הטרדות המיניות באוניברסיטה סייעה למתלוננת הן בפן האישי והן בפן המקצועי ופעלה לבירור התלונה לגופה. אי לכך, הסכומים שנפסקו לטובת המתלוננת יבוטלו (למעט הסכום של 250,000 ₪ אותו קיבלה ישירות מהנתבע במסגרת הסכם פשרה שחתמה מולו).