"פעילויות האגודה מילאו את החלל החסר והוציאו אותי מהמחשבה על המחלה"

כתב כרמליסט טל גורן ביקר באגודה למלחמה בסרטן סניף חיפה הממוקמת בשכונת בת גלים סמוך לחוף הים והתרשם מהתנאים אותם מעניקים לחולים ולמחלימים ומהפעילויות במקום

מאז שנת 1952 פועלת האגודה למלחמה בסרטן להפחתת התחלואה והתמותה מסרטן בישראל ולשיפור איכות חיי החולים. בין היתר האגודה תומכת במימון וקידום חקר הסרטן, בשדרוג שירותים רפואיים, הפעלת תוכניות למניעה וגילוי מוקדם ועוסקת בהסברה לציבור הרחב ולאנשי המקצוע.

פעילות האגודה מכוונת לכלל הציבור בישראל– בריאים וחולים –  ומועברת בחינם בסיוע תרומות מהציבור בלבד, ללא כל מימון ממשרד ממשלתי

פעילות סניף חיפה של האגודה, מתקיימת בימים אלו מתוך מבנה ששימש כבית מגוריו של אהרון רוזנפלד מחלוצי הספנות העברית וממייסדי שכונת בת גלים בחיפה. הבית תוכנן כך שהקומה העליונה שימשה למגורי המשפחה וקומה שלמה הוקדשה לחדרי אירוח מרהיבים שכללו חדר ביליארד, חדר אוכל גדול ועוד. חלק מקירות הבית נבנו מלבני זכוכית שיובאו על ידו במיוחד ונבנתה מרפסת שממנה נשקפו הים, בריכת השחייה האולימפית של בת גלים ובניין הקזינו.

רוזנפלד, תרם את הבית למען הקהילה בתמורה להנצחת הרחוב על שמו  שהפך לרחוב רציף רוזנפלד. הבית הוכרז לשימור על ידי עיריית חיפה ומתוחזק ע"י האגודה . בימים אלו מבוצע איטום המבנה כדי למנוע  נזקים שנגרמים ע"י המלח המגיע מהים.

הבניין משמש בעיקר לפעילויות, מרכזי תמיכה וחוגים לחולי כל סוגי הסרטן והמחלימים ממנו, במקום אפשר למצוא מספר חוגים וסדנאות בנושאים הבאים: יוגה, ציור, סריגה, תכשיטנות, מיומנות זיכרון ועוד.

כמו כן במקום קיים בזאר המוכר בגדים תכשיטים, כלי חרס, פאות הניתנות בחינם ותמונות שנתרמו לעמותה במחירים זולים של שקלים בודדים.

לסניף חיפה שהוא הגדול והמרכזי בצפון, ישנה וועדת היגוי הפועלת ומורכבת משמות מוכרים בעיר הפועלים כל העת על מנת למצוא דרכים לקידום האגודה וידיעתה לציבור הרחב.

בנוסף מקיים הסניף פעם בשנה אירוע גאלה גדול עם הופעה של זמר שכל ההכנסות ממנו נתרמות לפעילות האגודה 

אחת מאותן חולות שעברו את פעילויות העמותה היא מאיה גולן שבאוקטובר תחגוג 42 נשואה+ 2 מתבגרים מעתלית

מאיה מספרת על מחלתה ועל פעילות האגודה:

"חליתי לראשונה ב-2009, כשהייתי בת 28, כחצי שנה לאחר שילדתי את בני הקטן.
תוך כדי הנקה הרגשתי גוש בשד ימין. בעלי לחץ עליי ללכת להיבדק, אך מאוד חששתי, ולאחר שבוע קבעתי תור לכירורג שטען שככל הנראה זה גוש חלב מההנקה והסבירות שזה יהיה סרטן היא נמוכה מאוד כיוון שאני צעירה ואף אחד מהמשפחה שלי לא חלה בסרטן שד. למזלי התעקשתי והרופא שלח אותי לאולטרסאונד.
באולטרסאונד מיד ראו שיש גוש סרטני, ובאותו מעמד לקחו ביופסיה כדי לזרז את התהליך. ואכן – סרטן שד הורמונלי. עברתי כריתה חלקית, כימותרפיה, קרינה וכדורים למשך 5 שנים.

ההתחלה הייתה קשה. אין לי מושג מאיפה אספתי את הכוחות להתמודד עם שני תינוקות בבית,
כשהרגשתי בעצמי כילדה שצריכה להתנהל מול כאב פיזי אדיר, פחד משתק, נשירת שיער, בירוקרטיה רפואית ועוד מכשולים שהיו בדרך.
באותה תקופה לא העזתי לפנות לאגודה למלחמה בסרטן. לא רציתי להיות קשורה לנושא הזה בשום צורה, ולכן התמודדתי ללא תמיכה חיצונית, אבל עם תמיכה אינסופית של בעלי ובני משפחתי שדאגו לי ולילדים בכל מה שהיה צריך.
התפללתי לסיים את הטיפולים במהרה ולחזור כמה שיותר מהר לשגרה. רציתי להרגיש בריאה, ולהיות אימא במשרה מלאה. שגרה, רק על זה חלמתי באותה תקופה.

לאט-לאט, עם השנים, חזרתי לעצמי וחייתי חיים רגילים ובריאים. במהלך השנים הייתי במעקבים תכופים ובדיקות, ולצד זה התמקדתי באהבה שלי לילדים, לבית, למשפחתיות, להנאות ולכל מה שעושה לי טוב.

9 שנים אחרי, 2018 , אני בת 37, ושוב..

האולטרסאונד יצא תקין, אבל החזה עדיין כאב והיה ברור שמשהו לא בסדר.
כשהגיעו תוצאות MRI התברר שהסרטן חזר בכמה מוקדים באותו השד ועם חדירה לעור השד. תחושת אימה שאין לתאר. הבנתי שאני שוב נכנסת למלחמה ולא בטוח שיוצאת ממנה. כל הסרט שעברתי חזר אליי שוב. המון שאלות, כמו מה פספסתי בדרך? איך מתמודדים הפעם? מאיפה מביאים כוחות שוב? איך ומתי מספרים לילדים בוגרים? 
הרבה שאלות, בלבול ופחד. לאט-לאט כשהדברים התבהרו, הצלחתי למצוא את הדרך להתמודד גם עם זה, שלב אחר שלב.

נכנסתי לאותו תהליך שהיה גם בפעם הקודמת, והפעם כריתה מלאה, כימו, קרינה, כריתה למניעה של שד שמאל ושחזורים. מסע ארוך, כואב ומפרך.

במהלך הטיפולים דווקא הייתה לי סוג של נחת פנימית, הרגשתי שיש משהו שמגן עליי והתמסרתי לזה בכל הכוח. הייתי שקועה במאמצים להירפא, הבנתי את הגוף שלי וידעתי איך להתמודד מולו. 
ברגע שהשלמתי עם החזרה של המחלה והתחלתי בעשייה (טיפולים), הבנתי שאני צריכה לדאוג לנפש שלי ולהקדיש את הזמן לתחביבים ולהתנסויות חדשות, כלומר להפוך את הקושי להזדמנות.
הצעד הראשון מבחינתי היה כשהעזתי להתקשר לסניף האגודה למלחמה בסרטן בבת גלים. בקול רועד סיפרתי לעובדת הסוציאלית שחליתי, והיא הרגיעה וקבענו להיפגש. הגעתי לשם, וזה היה שונה מכל מה שדמיינתי.

פגשתי בסניף מגוון של אנשים בעיקר שמחים ומחייכים, שהפכו עם הזמן לחברים. היה לנו נושא משותף והרגשתי הכי בנוח לשתף ולהתייעץ איתם. הכרתי חברות טובות שאנחנו בקשר עד היום.
באגודה נתנו לי מערכת שעות עם מגוון רחב של חוגים, ומבחינתי זה היה חלום – והכל ללא תשלום!
מילאתי לעצמי כמעט את כל השבוע בעשייה, בלמידה ובחברה טובה. תירגלתי יוגה, שהייתה מותאמת ליכולות הגופניות שלי בזמן הטיפולים, פלדנקרייז, למדתי לצייר, לסרוג, לחרוז תכשיטים, ועד היום אני ממשיכה ליצור בבית. חוגי האגודה מילאו אצלי את החלל החסר באותה תקופה. העובדות הסוציאליות שעזרו ונתנו לי מענה לכל שאלותיי, השיחות עם אנשים שחווים תהליך זהה לשלי, השפיעו רבות על אופן ההתמודדות שלי.

בכל הדרך שעברתי אספתי לעצמי נקודות אור (והיו הרבה) וזה מה שחיזק אותי. גיליתי על עצמי המון דברים חדשים, על אומץ שלא ידעתי שיש בי, על נחישות ועל ההתמודדות מול הפחד. ללא ספק לאגודה חלק נכבד וחשוב מכל הדרך שעברתי."